כתב אישום בגין בנייה ושימוש ללא היתר בתוספת למסעדה

אישום 3 - המשך ביצוע עבודות בניה ושימוש במבנה למסעדה ואולם אירועים על פי פירוט העובדות, בין חודש יוני 2010 לחודש מאי 2013, בצמוד לתוספת הראשונה מושא צו ההריסה השני, ניבנה במקרקעין מבנה נוסף עשוי עץ ומקורה בגג פח בשטח של כ-150 מ"ר, ללא היתר (להלן: "תוספת שניה").

על פי כתב האישום, משלא השיג הנאשם היתר לבניה ולשימוש הנ"ל ומשהמשיך לעשות שימוש במבנה למסעדה ואולם אירועים, הוא מואשם בבצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין טעוני היתר ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק; ובעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטייה מתכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה כאן, להידחות.

בנסיבות אלה, אני סבור כי עלה בידי המאשימה להביא ראיות ברמה הבסיסית הנדרשת בהתאם לשלב הדיוני בו ההליך נמצא, הקושרות את הנאשם בזיקה למקרקעין ולמבנה בהתאם לחלק מהחלופות שנקבעו בסעיף 208 לחוק ולעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאור האמור, ובהינתן המבחן ואמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון להכרעה בטענת נאשם שאין להשיב לאשמה, אני קובע כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 3 לכתב האישום: בצד המזרחי של המבנה ובצמוד לו בנה הנאשם 1 בתחום השצ"פ תוספת מבניה קלה בשטח של כ-1.5 מ"ר ובגובה של 2.10 מ', המשמש כשירותי העסק, סומן Bבתרשים.

בנייה ושימוש בשצ"פ ובמקרקעין בייעוד "דרך קיימת" על פי האישום הראשון המפורט בכתב האישום , הנאשם 1 ביצע בניה ללא היתר של מבנה המסעדה, בחלקה בתחום המקרקעין (בגוש 6183 חלקה 167) ובחלקה בתוך תחום השצ"פ. בצידו המזרחי של המבנה בנה הנאשם בתחום השצ"פ מבנה שירותים עבור העסק בשטח של 1.5 מ"ר. בחזית הדרומית לעסק בנה בתחום השצ"פ גדר קלה מעץ באורך של כ- 12 מ' ובגובה 1.5 מ', אליה הוצמדה גדר עץ שיזף, שגובהה הכולל הנו 1.90 מ'.

הנאשמים טענו כי העובדה שרישיון העסק הזמני שניתן ביום 02.01.2018 ניתן לתקופה של שישה חודשים ויצא רק על שמו של הנאשם 2 בלבד, מלמדת כי הנאשם 1, לא היה מעורב בניהול עסק המסעדה בזמנים הרלוואנטיים לכתב האישום ועל כן, לא ביצע עבירה של שימוש ללא היתר.

...

בהתאם למצוות הוראת המחוקק בסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") אני מורה בפתח הכרעת הדין על זיכויים של הנאשמים מעבירה של שימוש חורג במקרקעין, המפורטת בסעיף 3 לאישום השני שבכתב האישום המתוקן בשנית, לפיו נעשה שימוש חורג לצרכי מסעדה, בכך שהציבו בצמוד למבנה ועל המדרכה קונסטרוקציית פלדה וברזנטים, כיסאות ושולחנות, שמשיות, מרקיזות וכדומה המשמשים את המסעדה ובאי המסעדה לישיבה ואכילה בשטח המיועד לדרך קיימת, הכול מהנימוקים שיפורטו בהכרעת הדין.

מכתבה של מהנדסת העיר הגב' חורש, תומך אף הוא במסקנה כי הנאשמים נסוגו מתחום השצ"פ, למעט עמוד קונסטרוקטיבי, אשר אין מניעה להשאירו נוכח החשש ליציבות המבנה אם יוסר.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בעניין זה, סבור אני יש לדחות את הטענה לשיהוי בהגשת כתב האישום, מהטעמים שלהלן.

על כן, לא מצאתי ממש בטענה ודינה להידחות.

אין מחלוקת כי הנתבעים פינו זה מכבר את דירה מס' 2, ועל כן התביעה דנן אינה מתייחסת לדירה זו. בשנת 2015 הוגש נגד הנתבעים, כבעלי הזכויות בנכס שברח' התפוח 2 בגוש 2423 חלקה 24 בקרית גת, כתב אישום בגין עבודות בניה ללא היתר בניה ושימוש של מבנה קל המשמש לצרכי מסחר, וכן תוספת בניה המשמשת כמסעדה, גגון, מחסן וסככה הנמצאים כולם בפלישה לשטח צבורי, המשמשים לצרכי מסחר- קיוסק, ותוך שימוש חורג (תו"ב 17612-07-15 מ"י - הועדה מקומית לתיכנון ובניה קריית גת נ' מגידיש ואח', נספח 10 למוצגי התובעת).

...

באשר לדירה מס' 2 נקבע בפס"ד עמידר כי מאחר והוצג הסכם שכירות משנת 1968 בו נקבע כי אין הדייר מוגן על פי חוק הגנת הדייר, ועל פי ההסכם הושכרה הדירה לתקופה מוגבלת ומאז התחדשה בהסכמה מדי תום התקופה, נדחית טענת הנתבעים להיותם דיירים מוגנים בדירה זו, ולאור הודעת עמידר על רצונה לסיים את ההתקשרות החוזית שהוארכה מדי תקופה בתקופה, ומאחר ותקופת השכירות הסתיימה, זכאית עמידר לפינוי הדירה לאלתר, וניתן צו לפינוי דירה מס' 2.

לא הוצגה בפניי על ידי מי מהצדדים כל הערכה שמאית בנוגע לשווין של דירות מס' 5 ו- 6, ואין בידי לקבוע בשלב זה שוויין של זכויות הנתבעים בהן.

על כן, יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יאמוד את שווי זכויותיהם של הנתבעים בדירות אלו כדיירות מוגנת, כפי שנקבע בפסק דין זה. סיכומם של דברים, נוכח התקיימותם של מלוא התנאים אשר נקבעו בסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר, אני קובעת כי לתובעת עומדת עילת פינוי כנגד הנתבעים בנוגע לדירות מס' 5 ו- 6.

סוף דבר במהלך ניהול התיק נעשו ניסיונות להביא הצדדים לידי הסכמות, הן באמצעות הליך גישור, הן על ידי בית המשפט (על מותביו השונים שדנו בתיק), לרבות הצעת פשרה כספית מפורטת שהועלתה, כאמור, על ידי התובעת בסיומו של דיון ההוכחות.

כתב האישום והכרעת הדין ביום 10.2.20 הודה נאשם 3 והורשע על פי הודאתו ב-ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר ללא היתר ובנגוד לתכנית, בהתאם לסעיף 204(א) ל-חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התו"ב) (כנוסחו עד 24.10.17), שימוש במקרקעין ללא היתר, בהתאם לסעיף 204(א) ל-חוק התו"ב (כנוסחו עד 24.10.17) וב-שימוש אסור במקרקעין, בהתאם לסעיף 243(ה) ל-חוק התו"ב (כנוסחו מיום 25.10.17).

בדחותו העירעור, קבע כב' הש' אינפלד כי העונש שהושת על המערערים לא היה חמור, והיה מקום לשקול מאסר; * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 2 של עבודות, אשר בוצעו רק על מקרקעין המיועדים למגורים ולא על מקרקעין המיועדים לשצ"פ והעבודות נהרסו; עתפ"ב 9953-02-20 אבו אלעסל נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה רהט (26.7.20) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - המערער הורשע בבנייה ושימוש ללא היתר של תוספת 2 קומות למבנה קיים בשטח של כ-520 מ"ר, תוספת לה ניתן היתר בדיעבד.

לא למותר לציין קביעת כב' הש' אינפלד לפיה - "אגב ייאמר, כי לו צריך היה לקחת בחשבון עבירה נוספת של הפרת צו שפוטי, הרי שמיתחם הקנס היה צריך גבוה ממה שקבע בית משפט השלום, ובעיקר צריך היה להוסיף עונש מאסר בפועל, אשר היה נע בין חודשים ספורים לבצוע בעבודות שירות, לבין חודשים רבים יותר במאסר מאחורי סורג ובריח, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שהיו נקבעות". * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 2 של עבודות, אשר חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו; עפ"א 39991-02-19 יוסף נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל (28.5.19) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין, בו בגין בניית מבנה לשימוש מסחרי בשטח של כ-628 מ"ר - הושתו על המערער קנס בסך 200,000 ₪, ב-40 תשלומים או 8 חודשי מאסר תמורתם, כפל אגרת בניה בסך של 37,680 ₪, 3 חודשי מאסר מותנה, צו הריסה וצו איסור שימוש במבנה שביצועם נדחה ב-3 חודשים; * בעניינינו מדובר בהקף גדול כימעט פי 2 של עבודות, אשר חלקן בוצעו מבניה קלה והעבודות נהרסו; עפ"א 13022-01-15 זקור נ' ועדה מקומית עכו (16.7.15) - אליו הפנה ב"כ המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניה בהקף של כ-100 מ"ר ושימוש בשטח בהקף של כ-300 מ"ר לצורך בית עסק המשמש כמסעדה - הושתו 3 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 200,000 ₪, כפל אגרה, התחייבויות וצוים שפוטיים; * בעניינינו מדובר בהקף בניה הגדול למעלה מפי 11 והקף שימוש הגדול כימעט פי 4, אשר בוצעו על מקרקעין המיועדים למגורים, חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו; ע"פ 4327/07 קבוץ להב נ' ועדה מחוזית דרום (15.3.09) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניית מספר מבנים יבילים בשטח של כ-700 מ"ר - הושתו קנס בסך 200,000 ₪, לצד התחייבות, צו הריסה ותשלום כפל אגרה; * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 1.5 העבודות והשמוש, אשר נהרסו.

עיון בפסיקה מלמד, כי אין דין הקמת גדרות, חומות ומשטחים כדין הקמת מבנים; אין דין בניה קלה כדין בניה קשיחה; אין דין שימוש מסחרי כדין שימוש למגורים ואין דין מבנים שלגביהם ניתן היתר, ולו בדיעבד, כדין מבנים שלא נעשה ניסיון כלשהוא להכשירם ושאין אפשרות לקבל לגביהם היתר, בין היתר משום שניבנו בנגוד לייעוד המקרקעין.

...

בהקשר זה מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי בניה ושימוש ללא היתר, בהיקף נרחב, למטרת מסחר, על מקרקעין שיעודם למגורים בלבד, בשכונת מגורים ולא באזור תעשייה, עלולים לגרום נזק רב לציבור כולו.

העבודות והשימוש היוו סכנה, פגיעה ומטרד לתושבי השכונה, נוכח חניית ומעבר משאיות בתוך שכונת המגורים, עומסי תנועה וחניה, פגיעה במערכות ניקוז ותשתיות ביוב, נזקי רעש ופגיעה באסתטיקה של הנוף העירוני [ראו והשוו קביעות כב' הש' אינפלד ב-פרשת איבגי שצוטטו לעיל]; פעולות נאשם 3 לצמצום הנזקים מביצוע העבירות - מקובלת עליי טענת ההגנה כי יש להתחשב לקולא בכך שנאשם 3 הפסיק השימוש האסור והרס את 2 הסככות, אם כי הדבר נעשה בחלוף כ-4 שנים מתחילת ביצוע העבירות; הסיבות שהביאו את נאשם 3 לביצוע העבירות - לטענת ההגנה, נאשם 3 שכר המקרקעין לאחר שהובטח לו על ידי נאשם 1 ואחיו כי יפעלו לקבלת אישורים מתאימים לשימוש מסחרי במקרקעין, על אף שבפועל לא פעלו כנדרש וכמוסכם.

בהינתן אמות המידה ואבני הבוחן שפורטו לעיל, לרבות הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה אופי ומשך השימוש והמדיניות הנהוגה בפסיקה - אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, קנס בין 150,000 ₪ לבין 900,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצו הריסה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ומשלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - ראיתי לנכון למקם את נאשם 3 בחלקו התחתון של המתחם ואני גוזרת עליו העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' ל-חוק התו"ב במשך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 150,000 ₪, או 300 ימי מאסר תמורתו.

במהלך שנת 2016 ביצעו הנאשמים עבודות בניה ללא היתר, כמצוין בתשריט הנספח לכתב האישום (להלן: התשריט), שכללו יציקת משטח בטון בשטח של כ-800 מ"ר - מסומן "1" בתשריט (להלן: משטח הבטון), בניית סככה מקונסטרוקציית ברזל ופח על משטח הבטון בשטח של כ-288 מ"ר - מסומנת "2" בתשריט (להלן: סככה 2) ובניית סככה מקונסטרוקציית ברזל ופח על משטח הבטון בשטח של כ-24 מ"ר - מסומנת "3" בתשריט (להלן: סככה 3).

בדחותו העירעור, קבע כב' הש' אינפלד כי העונש שהושת על המערערים לא היה חמור, והיה מקום לשקול מאסר; * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 2 של עבודות, אשר בוצעו רק על מקרקעין המיועדים למגורים ולא על מקרקעין המיועדים לשצ"פ והעבודות נהרסו; עתפ"ב 9953-02-20 אבו אלעסל נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה רהט (26.7.20) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - המערער הורשע בבנייה ושימוש ללא היתר של תוספת 2 קומות למבנה קיים בשטח של כ-520 מ"ר, תוספת לה ניתן היתר בדיעבד.

לא למותר לציין קביעת כב' הש' אינפלד לפיה - "אגב ייאמר, כי לו צריך היה לקחת בחשבון עבירה נוספת של הפרת צו שפוטי, הרי שמיתחם הקנס היה צריך גבוה ממה שקבע בית משפט השלום, ובעיקר צריך היה להוסיף עונש מאסר בפועל, אשר היה נע בין חודשים ספורים לבצוע בעבודות שירות, לבין חודשים רבים יותר במאסר מאחורי סורג ובריח, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שהיו נקבעות". * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 2 של עבודות, אשר חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו; עפ"א 39991-02-19 יוסף נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל (28.5.19) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין, בו בגין בניית מבנה לשימוש מסחרי בשטח של כ-628 מ"ר - הושתו על המערער קנס בסך 200,000 ₪, ב-40 תשלומים או 8 חודשי מאסר תמורתם, כפל אגרת בניה בסך של 37,680 ₪, 3 חודשי מאסר מותנה, צו הריסה וצו איסור שימוש במבנה שביצועם נדחה ב-3 חודשים; * בעניינינו מדובר בהקף גדול כימעט פי 2 של עבודות, אשר חלקן בוצעו מבניה קלה והעבודות נהרסו; עפ"א 28577-02-18 ביטון נ' ועדה מקומית לתיכנון ולבניה קריית גת (26.6.18) (להלן: ענין ביטון) - אליו הפנה ב"כ נאשם 1 - בגין שימוש בחלק מקיוסק שניבנה ללא היתר, הושתו על מערער 1 קנס בסך 6,000 ₪ והתחייבות ועל המערערת קנס בסך 4,000 ₪ והתחייבות.

עפ"א 13022-01-15 זקור נ' ועדה מקומית עכו (16.7.15) - אליו הפנה ב"כ המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניה בהקף של כ-100 מ"ר ושימוש בשטח בהקף של כ-300 מ"ר לצורך בית עסק המשמש כמסעדה - הושתו 3 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 200,000 ₪, כפל אגרה, התחייבויות וצוים שפוטיים; * בעניינינו מדובר בהקף בניה הגדול למעלה מפי 11 והקף שימוש הגדול כימעט פי 4, אשר בוצעו על מקרקעין המיועדים למגורים, חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו; ע"פ 4327/07 קבוץ להב נ' ועדה מחוזית דרום (15.3.09) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניית מספר מבנים יבילים בשטח של כ-700 מ"ר - הושתו קנס בסך 200,000 ₪, לצד התחייבות, צו הריסה ותשלום כפל אגרה; * בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 1.5 העבודות והשמוש, אשר נהרסו.

...

בהינתן אמות המידה ואבני הבוחן שפורטו לעיל, לרבות הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה אופי ומשך השימוש והמדיניות הנהוגה בפסיקה - אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, קנס בין 150,000 ₪ לבין 900,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצו הריסה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ומשלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - ראיתי לנכון למקם את נאשם 1 בחלקו התחתון של המתחם, אולם בהעדר נסיבות חריגות כפי שנקבע בפסיקה עניפה, לרבות ב-ענין ביטון - אין מקום למקם את נאשם 1 בתחתית המתחם.

אשר על כן אני גוזרת על נאשם 1 העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' ל-חוק התו"ב במשך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 200,000 ₪, או 400 ימי מאסר תמורתו.