כתב אישום בגין אי קיום הודעת דרישה לתיקון בניין מסוכן

לטענתה, במסגרת הפוליסה היא התחייבה לשלם למבוטחת גב' קצב תגמולי ביטוח בגין מקרה ביטוח שארע בתקופת הביטוח בגבולות סכום הביטוח, תוך שהפוליסה מגדירה מהו מקרה ביטוח ומפנה לרשימה סגורה של סיכונים שאינם כוללים נזק או אבדן הנגרם כתוצאה מהאירועים הנטענים והמוכחשים מושא תביעה זו. לטענתה, מאחר שאין מדובר בארוע תאונתי/פיתאומי ובלתי צפוי, מאחר שמדובר בתהליך הדרגתי ומתמשך ו/או בלאי של שנים או הקמה ותכנון לקוי שהתגבשו זמן רב לפני כריתת חוזה הביטוח והיה בבחינת ודאות (גם לנוכח עצימת העיניים של גב' קצב משך שנים והמנעותה מטיפול כלשהוא בדירתה) ומאחר שמדובר בנזקים שכבר היו קיימים בעת רכישת הפוליסה וגב' קצב ידעה או היה עליה לדעת שהדירה אינה ראויה או מסוכנת למגורים – אין כסוי בטוחי למקרה.

בסיכומיהם טענו התובעים, כי הוכח שמר שהרבני החל בבנייה ללא היתר, הוגשו התנגדויות והוצא צו הפסקה מינהלי, מר שהרבני לא קיים את צו ההפסקה המינהלי והמשיך בעבודות הבניה, וההיתר שהיתקבל בדיעבד אישר בניה של 12 מ"ר ולא 34 מ"ר. עוד הפנו התובעים לחוות דעתו של מהנדס אנגל מומחה בית המשפט, שקבע באופן ברור כי הבנייה של מר שהרבני היא הגורם לקריסת הבניין.

שנית, מהנדס אנגל הפנה בחוות דעתו לתקן ישראלי 1525 בדבר ניהול תחזוקת מבנים שחל על בעלי נכסים, וקבע כי לפי היתרשמותו הוראות התקן לא קוימו בעניינינו, כאשר לשיטתו לפחות החל משנת 2002, כשכבר הייתה סדיקה משמעותית וסימנים ואיתותים אודות המתרחש בשלד – היה מקום להכניס את השלד לבקורת הרבה יותר אינטנסיבית מהביקורות התקופתיות המינימאליות שבתקן בעוד שלא בוצעה בפועל ולו בקרה מינימאלית (ס' 21; 24 לחוות דעתו מיום 7.3.22).

במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים טענה כלל ביטוח כי היא זכאית לשיפוי מהעירייה בשל כך שהפרה את חובות הפיקוח והבדיקה שהמבנים שבתחומה אינם מסוכנים ו/או בנויים בהתאם לדין, וכן לנוכח הסמכויות והחובות המוטלות עליה לאכוף על הבעלים או המחזיקים של מבנים ביצוע כל הנידרש לשם התאמת המבנים לדרישות הדין, תחזוקתם וכל הנידרש לבטחון המבנים והציבור.

זה המקום להזכיר, כי בהחלטת הועדה המקומית על הנפקת היתר בניה למר שהרבני מיום 5.9.02 נקבע כי: "בנוסף, מפקח הבניה יבדוק את הבניה בבנין שנמצאה ללא היתר ואשר ייתכן כי היא גרמה לסדקים, ויכין החומר להגשת כתב אישום, הכל בהתאם לממצאים." (נספח י"ג לתצהירה של גב' בן אבו).

...

התביעה נגד הנתבעת 1, כלל ביטוח, נדחית.

אשר על כן תביעתו של התובע 2 נדחית ביחס לשני הנתבעים, אם כי בשים לב לכך שדובר בתובעים שתבעו בצוותא חדא ותביעתם נוהלה בידי אותו בא-כוח וצירופו של התובע 2 לא הסב הוצאות משמעותיות נוספות למי מהצדדים - אינני מחייבת את התובע 2 בהוצאות נוספות כלשהן כלפי הנתבע 2 בשל דחיית תביעתו.

עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כלל ביטוח, ממילא נדחות עמה גם ההודעות ששלחה לצדדים השלישיים.

ההרשעה (כמפורט להלן) בוצעה על פי כתב האישום המתוקן השלישי, אשר יקרא להלן - כתב האישום.

בנוסף לתיק דנן, בשנת 2015, הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין אי הגשת מסמכים בסיום ביצוע עבודות בניה שביצעה (ת"פ 9521/2015 במערכת המיחשוב הישנה; תו"ב 64206-10-15 במערכת נט המשפט).

ביום 23.5.2018 הודיעה המאשימה בתיק האמור כי כלל המסמכים הומצאו על ידי הנאשמת והתיק ניסגר לאחר חזרת המאשימה מהאשום.

הבניה בוצעה מתוך לחץ של השכן המתגורר בקומת הקרקע אשר דרש שכל דיירי הבניין יבנו את עמודת הממ"דים יחדיו (בו בזמן) כדי למנוע מצב של עבודות בניה נוספות אשר יפריעו לו. הנאשמת טרם השמישה את המ"מדים.

הבניית שיקול הדעת השפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התיכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.

...

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 16,800 ₪ ב-42 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.10.2021 ובכל 10 לחודש שלאחר מכן.

ביום 24.7.2018, בעקבות פניה למוקד העירוני, נערכה במבנה ביקורת ובדיקה מטעם מהנדס ערוני (להלן: המהנדס), בהתאם להוראות חוק העזר לבאר שבע (מבנים מסוכנים), התשמ"ג – 1982 (להלן: חוק העזר).

על סמך חוות הדעת, ביום 7.8.2018, נשלחה למבקש הודעה בכתב בדואר רשום מטעם סגן וממלא מקום ראש עריית באר שבע, בהתאם להוראות סעיף 3(א) לחוק העזר, ולפיה נידרש המבקש לנקוט במספר פעולות תוך 60 ימים (להלן: הדרישות), ובכללן: סגירה מידית של חלק A ואיסור מכל שימוש; פירוק מבוקר של כל פלטות הכסוי בחלק A והחלפתן בקירוי חדש לפי החלטת מהנדס "קונסטרוקטור"; ובדיקת תקינות פלטות הכסוי בגגות בחלקים B-C על ידי מעבדה מוסמכת, קבלת היתייחסות מהנדס "קונסטרוקטור" לתוצאות הבדיקה וטפול בהתאם.

בגין מעשים אלו יוחסו למבקש, לצד שני נאשמים נוספים, עבירות של אי קיום דרישה לבצוע עבודות על ידי האחראים לביצוען לפי סעיפים 3 ו-5(א) לחוק העזר, ולפי סעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

הובהר, כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להתייצב בבית המשפט וליתן מענה מפורט לכתב האישום המתוקן – ומשלא עשה כן, על אף שידע על מועדי הדיונים – נמצא כי הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בהתאם לסעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

בעקרם של דברים, שב המבקש על מרבית טענותיו בערכאות קמא, ובכלל זאת כי ההזמנות לדין נשלחו לכתובת המהוה שלד בנין גרידא, וידוע כי הוא אינו יכול לקבלן שם; כי הדיון שנערך בעיניינו נעשה בדרך של הטיה, היתנהלות מפלה, סתימת פיות ותוך מתן יחס עוין; וכי קביעת בית המשפט המחוזי שבהתאם לדין ולפסיקה, המבקש ידע כי בהיעדרו יישפט כמי שהודה במיוחס לו – "מופרכת מכל וכל". אשר להרשעתו בהעדרו – המבקש טוען כי לאחר שהתייצב לישיבה שנערכה בעיניינו, בית המשפט לעניינים מקומיים לא אפשר לו לטעון את טענותיו, ובכלל זאת בדבר "עבריינותה", לשיטתו, של הערייה – ובשל כך הודיע כי הוא שומר על זכות השתיקה.

לגישת המבקש, משבחר בזכות השתיקה, לא יכל לתת "מענה מפורט" לכתב האישום, ומשכך לא התייצב לדיונים שנקבעו בעיניינו במשך שנתיים, אלא "דרש קיום דיון הוכחות". לטענתו, הישיבות שנקבעו פגעו בזכותו לשמור על שתיקה כנאשם, ומהוות "דרישה בלתי חוקית בעליל" ולפיכך, פסק הדין אשר ניתן בהיעדרו, מהוה עוות דין חמור המצדיק קבלת בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי". דיון והכרעה דין הבקשה להדחות.

...

לאור כל האמור, נגזר על המבקש קנס בסך 3000 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו; השלמת הדרישות עד ליום 10.4.2022, וקנס יומי בסך 100 ש"ח בגין כל יום בו לא הושלמו הדרישות; וחיובו בעלות ביצוע הדרישות שתבצע עיריית באר שבע, ככל שלא ישלימן בעצמו.

לגישת המבקש, משבחר בזכות השתיקה, לא יכל לתת "מענה מפורט" לכתב האישום, ומשכך לא התייצב לדיונים שנקבעו בעניינו במשך שנתיים, אלא "דרש קיום דיון הוכחות". לטענתו, הישיבות שנקבעו פגעו בזכותו לשמור על שתיקה כנאשם, ומהוות "דרישה בלתי חוקית בעליל" ולפיכך, פסק הדין אשר ניתן בהעדרו, מהווה עיוות דין חמור המצדיק קבלת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

משכך מיוחסת לשניהם עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בצוותא, לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הבקשה ונימוקיה בפתח ישיבת ההקראה שהתקיימה בפני ביום 7.2.22 טענה ב"כ נאשם 1 כי חרף ביטול כתב האישום במתכונתו הקודמת בשל אי מילוי חובת היידוע השימוע, הפגם לא תוקן, כלומר – נאשם 1 ו/או היא עצמה כבאת כוחו, לא זומנו ע"י המאשימה לשימוע, כנדרש.

ב"כ נאשם 1 אישרה כי המאשימה אמנם שלחה לנאשם 1 מכתב יידוע, אלא שלטענתה המכתב לא הגיע ליעדו משום שנשלח לכתובת לא מלאה, דהיינו ל"אור עקיבא, רחוב שכונת שז"ר 815" שהיא כתובת מגוריה של אמו בבניין שיש בו 16 דיירים, ללא ציון מס' דירה, ולכן הוחזר לשולח. זאת, בעוד שהנאשם עצמו מתגורר ברח' ירושלים 2 באור עקיבא.

(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להמנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.

יישום דוקטרינת הבטלות היחסית במקרים בהם נפל פגם בהחלטת המאשימה להגיש כתב אישום בשל אי קיום חובת השימוע, יכול להוביל לאחת משתי אפשריות: ביטול כתב האישום אשר משמעותו היא שהנאשם חוזר למעמד של חשוד ועריכת שימוע (ר' למשל: ת"פ (מח' - י-ם) 333/09 מדינת ישראל נ' סיאד ; ת"פ (מח' נצרת) 39634-06-10 מדינת ישראל נ' ינאי; ת"פ (מח' - מרכז) 2631-04-09 מדינת ישראל נ' קאסם ).

לאחר זהוי הפגם ואומדן עוצמתו נידרש בית המשפט לבחון האם בקיום ההליך למרות הפגם יש משום פגיעה חריפה בתחושות הצדק וההוגנות והאם ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול האישום.

...

במצב דברים זה, ציפיית נאשם ובאת כוחו לכך שמכתב היידוע השני יישלח לכתובתה של האחרונה, יכולה היתה להיחשב הגיונית ואף לגיטימית בעיני, מקום בו הוא עצמו היה ממלא את חובתו בעדכון הכתובת החדשה שלו, ואולם לאחר שהסתבר לי כי לא עשה כן, אני סבורה כי לא יהא זה נכון להעתר לבקשתו רק בשל כך. המאשימה פעלה בהתאם להוראות החוק, שלחה את מכתב היידוע בשנית לכתובתו הרשומה של נאשם 1 במשרד הפנים (כפי שעשתה בעניינו של אחיו – נאשם 2) , לאחר שקודם לכן נשלח המכתב לכתובת כללית מדי ("אור עקיבא").

סוף דבר, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול כתב האישוםבעניינו של נאשם 1, בשנית.

ב"כ הצדדים יודיעוני עד ליום 31.7.22 מה עלה בגורל הליך השימוע בדיעבד לנאשם 1 ובהתאם להודעתם תינתן החלטתי בדבר המשך ההליך בתיק זה לגביו.

כתב האישום נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, במסגרת 15 אישומים, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפה סתם, חבלה במזיד ברכב, הטרדה באמצעות מתקן בזק, הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם והפרת הוראה חוקית.

טענות הצדדים ב"כ המבקשת טוענת כי בידיה ראיות להוכחת אשמתו של המשיב, בהן הודעת המתלוננת, הודעת אימה של המתלוננת, הודעות שכנים אשר רכביהם נזוקו, הוראות חוקיות שהושתו על המשיב, צו ההגנה שהוצא נגד המשיב על ידי בית המשפט, סירטוני מצלמות אבטחה בבניין בו מתגוררת המתלוננת, פלטי מחת"ק, ועוד.

באופן כללי טוען המשיב כי המתלוננת ניצלה אותו והוציאה ממנו כספים רבים; עוד נטען כי איימה באזני השוטרים כי תרצח את המשיב, ואיימה על קצינת מישטרה לנוכח אי שביעות רצונה מטיפול המישטרה בתלונותיה, אולם כלל לא נחקרה בנושא.

השכנה, אורית, מסרה בהודעתה השנייה מיום 10.5.23 כי צמיגי רכבה נוקבו באותו בוקר ולאחר שתיקנה אותן, ישבה במרפסת ביתה, שמעה רעש של אוויר יוצא, וראתה אדם מתכופף לעבר רכבה החונה בחניה.

לעניין זה אפנה למשל לאישום השלישי, במסגרתו נהג המשיב במתלוננת באלימות, לאחר שדרש ממנה לדעת מי היתקשר אליה, ואיים כי יהרוג אותה אם לא תספר לו. מאפיין זה נלמד גם מן הפעמים הרבות מאד בהן ניסה ליצור עימה קשר (לשוא), בין בשיחות טלפון ובין בהודעות, וזאת חרף קיומן של הוראות חוקיות אשר היו אמורות למנוע ממנו לעשות כן. על חוסר התובנה שמגלה המשיב למתרחש והקושי שלו לבסס נפרדות מן המתלוננת, ניתן ללמוד בין היתר מהאמור בחקירתו מיום 4.6.23; בחקירה זו נישאל מדוע צילם סירטון בו אמר שהוא מחכה למתלוננת ושלח לה אותו, והשיב "ככה היא אוהבת, אומרת לי צלם לי שאני אדע שאתה פה" (שורה 33).

בנסיבות אלה, בהן לא נמצא כי "חלופת מעצר כלשהיא עשויה, ברמה העקרונית, להפיג את המסוכנות המיוחסת לנאשם ולהפחית את החשש לשיבוש מהלכי משפט לרמה מתקבלת על הדעת" (בש"פ 8389/15 אבו כאטר נ' מדינת ישראל (27.12.15), פסקה 16 להחלטה), לא עמד המשיב בחלקו הראשון של המבחן הדו-שלבי לשקילת אפשרות השיחרור לחלופת מעצר.

...

אשר על כן, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה למיוחס באישום זה. אישומים 11-12 אישומים אלה עניינם התקשרויות של המשיב למתלוננת, ושליחת מסרונים ומסרים קוליים לטלפון הנייד שלה, חרף קיומו של צו שיפוטי בימים 28.5.23 ו- 30.5.23.

אשר על כן, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה למיוחס באישום זה. אישום 14 כאמור לעיל, לא חולק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה לאישום זה, שעניינו גרימת תקרים לשני צמיגי רכבה של אם המתלוננת ביום 1.6.23, תוך הפרת צו שיפוטי אשר אסר עליו בין היתר להתקרב לביתה.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.