כרסום מהותי בראיות בתיק אלימות במשפחה

זאת ועוד, בא-כוח העורר משיג כנגד השמוש בהודעות שנמסרו על ידי בני מישפחת חמאדה, וזאת לאור הודעתו המאוחרת של חמאדה חמאדה בגדרה התברר, לגישתו, כי מתבצע תאום עדויות במשפחה זו. בא-כוח העורר גם חוזר על טענותיו בנוגע לשני התצהירים, אשר לשיטתו פוגעים בראיות שהובאו מטעם התביעה, ומוסיף כי הוא נאלץ לגבות את העדויות הנ"ל לנוכח סרובה של המישטרה לחקור עדים אלה, על אף שהדבר התבקש על ידי סניגורו הקודם של העורר.

זאת ועוד, בא-כוח העורר טוען כי אפילו הייתה קיימת מסוכנות מצד העורר – היא הוסרה בעקבות הסולחה שהושגה, שמאז חתימתה לא היו עוד מאורעות אלימים בין המשפחות.

לאור כל האמור לעיל, נראה כי צדק בית המשפט קמא בעיניין עוצמת הראיות בתיק, וכי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בחלק מהעברות המיוחסות לו. דומה כי אף לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעיניין רכיב עילת המעצר.

בנוגע למקרים שבהם הבקשה לעיון חוזר מוגשת בהסתמך על "כירסום" בתשתית הראייתית נקבע כבר בעבר כי יש להצביע על כירסום מהותי, שיש בו כדי ל"הפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסכויים לזכוייו עולים על הסכויים להרשעתו" (ראו: בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 06.08.1995); ראו גם: בש"פ 4786/12 מדינת ישראל נ' טנסקי (12.07.2012); בש"פ 8216/13 אוחיון נ' מדינת ישראל (30.01.2014)).

...

כך למשל עבדאללה ציין בהודעתו המאוחרת מתאריך 23.10.2014 (שהוזכרה לעיל): "אני יודע שזיאד חמאדה שהיה ברחוב ליד הבתים שלנו וירו עליו שהוא ברחוב". משכך אין בתצהיר האמור כדי להוביל בהכרח למסקנה כי הודעתו של זיאד איננה מהימנה.

אינני מקבל בהכרח טענה זו. חמאדה חמאדה ציין בהודעתו כי נדרשת התייעצות עמו רק "בזמן שיש סולחה", ומכאן שלא ניתן ללמוד מדבריו כי נעשתה התייעצות שכזו גם טרם הסולחה.

סיכומו של דבר – שני העררים נדחים.

הכרעה – לאחר עיון בחומר החקירה, החלטת ביהמ"ש קמא ושמיעת טענות הצדדים, דעתי בכל הכבוד, שונה מדעתו של ביהמ"ש קמא באשר לעוצמת הראיות בתיק, ואבאר.

ראשית, דוחות פעולה של שוטרים וראיות נוספות מחזקות ותומכות בגירסת המתלוננת לאלימות מצד המשיב, כפי שיפורט להלן – דוח פעולה רסב גינה – הגיעו למקום לאחר שמודיע דיווח על צעקות אלימות כלפי אשה, בדירה ניראו סימני דם בשירותים ומעט בסלון וגיגית פלסטיק שבורה בשירותים.

"זה היה ממש חריג ופחדנו שאם יקרה משהו לאשה אז נוכל להציל את זה" יוחאי צעק לעבר הדירה משהו כמו "גבר הכל טוב" היו צעקות של גבר ואשה, אבל יותר של האשה שלישית, לא מצאתי סתירות מהותיות בהודעות המתלוננת אשר יש בהן כדי לפגום בתשתית הראייתית או לקבוע כי עוצמת הראיות נמוכה.

לעניין זה ראה מת 24240-08-10 מדינת ישראל נ' סטיב חדיד מיום 15.8.10; ופסיקת ביהמ"ש העליון בבש"פ 5929/17 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.17) כדלקמן - "אפילו היו השתיים מבקשות לחזור בהן מהגירסה שמסרו במישטרה, לא היה בכך משום "כירסום מהותי" כנדרש.

אשר לעילת המעצר, אף אם ניתן לומר כי אין מדובר ברף הגבוה של עבירות כגון דא, הרי שכבר נקבע בפסיקה כי בעבירות אלימות במשפחה עצמת האלימות אינה הקריטריון העקרי בבחינת המסוכנות, אלא על בית המשפט ליתן דעתו על מכלול הנסיבות.

...

מהטעמים לעיל, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב בעוצמה נאותה.

משכך, סבורני כי חלופת המעצר שהוצעה בקרית חיים בבית הורי המשיב ובפיקוחם אין בה כדי לאיין מסוכנותו.

הערר מתקבל אפוא בכל הנוגע לעצמת הראיות ועצמת העילה, ומשכך הכרח לבחון הדברים מחדש; עד החלטה אחרת ישהה המשיב במעצר.

ב"כ המשיב ציין כי הגם שהמתלוננת תקפה את המשיב היא שוחררה ללא כל תנאי, ביקש להורות על שיחרורו של המשיב בתנאי הרחקה והתחייבות עצמית וחתימת ערבות צד ג' ב"כ המבקשת הפנה לראיות שבתיק החקירה, לעדויות, לסרטון, וטען כי קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב, תוך שהתנגד לשחרורו של המשיב וציין כי בית המשפט אינו יכול לסמוך על המשיב.

בעיניין חזרתה של המתלוננת מהודעתה הראשונית, אין לי אלא להפנות לפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 5929/17 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.17): "אפילו היו השתיים מבקשות לחזור בהן מהגירסה שמסרו במישטרה, לא היה בכך משום "כירסום מהותי" כנדרש.

" אמנם ביחס לעבירת ההיזק וביחס לשימוש בסכין, המתלוננת הנה עדת תביעה יחידה ועם זאת כאמור ביחס לעבירות האלימות שבוצעו לכאורה עת היותם ברחוב, יש עדי ראיה נוספים.

בעיניין המסוכנות הקיימת בעבירות אלימות במשפחה ראו בש"פ 260/06 פלוני נ' מדינת ישראל (8.2.06): "הסיכון להישנות מעשי אלימות כלפי בני המשפחה עקב אובדן שליטה אינו מוקהה גם במעצר בית מחוץ לבית המשפחה ואף בריחוק מקום. אי היציבות הנפשית וחוסר הגבולות והרסן שהעורר לוקה בהם אינם מאפשרים לתת בו אמון כי יכבד את תנאי החלופה שיוטלו עליו וימנע ממפגש עם בני המשפחה ומפגיעה בהם. אין זה ראוי ליטול סיכון בהותרת ילדים קטנים ובת זוג בני ערובה בידיו של אדם שאינו שולט על יצרי אלימותו, ועלול להמשיך ולפגוע בהם פגיעה גופנית ונפשית אלימה, העלולה להותיר את רישומיה להמשך חייהם. אף שאין להיתעלם מרצונה של בת זוגו של העורר כי הוא ישוחרר מן המעצר ויחזור הביתה, יש להגן עליה ועל ילדיה מפני סיכונים, גם אם היא מוכנה ורוצה ליטול את הסיכונים על עצמה. על מערכת אכיפת החוק מוטלת אחריות כבדה לגונן על קורבנות אלימות במשפחה ולבוא לעזרתם גם מקום שהם עצמם מתקשים לקבל את גזירת מעצרו של בן המשפחה האלים והפרדתו מהם, בין מאחר שחרף פוגענותו הוא נותר מושא אהבתם, ובין עקב יחסי תלות ריגשיים וכלכליים השוררים בינם לבינו, החששות מפני היתנהלותו..." ראו גם בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל (31.1.10): "בעבירות של אלימות במשפחה, ובמיוחד בעבירות של בן זוג כלפי בת זוגו, עוצמת האלימות הפיזית אינה המדד הבלעדי, אף לא המדד העקרי, לבחינת מסוכנותו של הנאשם. על בית המשפט לבחון את "הצבע והגוון" של המסוכנות על רקע מכלול היתנהגותו של הנאשם כלפי בת הזוג.

...

נוכח מכלול הנתונים אני סבורה כי מסוכנותו של המשיב, בפרט כלפי המתלוננת היא ברף הגבוה.

הנני קובעת להמשך דיון, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 7.7.19 שעה 09:00.

בנוסף, למשיב הרשעה קודמת בגין עבירות של אלימות במשפחה.

בבש"פ 1566/14 אבו עמר עבד רבה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.3.2014) חזר לאחרונה בית המשפט העליון על משמעותן של ראיות לכאורה (ההדגשות הוספו - א"ג): "כידוע, בשלב בחינת בקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו. רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה אינה זו הנהוגה במשפט הפלילי - היינו: מעל לכל ספק סביר, אלא די בבחינת כוח ההוכחה הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל -יוביל בסופו של יום להרשעת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996) (להלן: הילכת זאדה)). במלים אחרות, על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר לכך שמחומר החקירה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם. בשלב בחינת הראיות לכאורה אין בית המשפט נידרש לבחון את משקלן של העדויות או את מהימנות העדים, אלא אם כן מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות מעצמן על כירסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.1.2011)). אם הבחינה הלכאורית מגלה ליקויים יסודיים או קשיים אנהרנטיים בחומר החקירה, כך שלא קיים סיכוי סביר כי ניתן יהיה להתבסס על החומר הראייתי לצורך הרשעת הנאשם - לא ייעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו (בש"פ 635/13 מגידיש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (25.2.2013); בש"פ 6742/11 אלמכאוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (26.9.2011)). לעומת זאת, אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם פועל יוצא של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העקרי ייתן בהן, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה (הילכת זאדה, בעמ' 146)". בבש"פ 3432/14 מוגאהד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.5.2014) הודגש כי ניתן לעצור עד תום ההליכים גם כאשר כל הראיות נגד המשיב הן ראיות נסיבתיות, כל עוד עצמתן מספקת והן מישתלבות זו בזו ויוצרות מסכת עובדתית לכאורית שבכוחה לבסס הרשעה.

...

נוכח מכלול האמור לעיל הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה של איומים על-ידי המשיב.

גם אם ב"כ המשיב טוען לסתירות בעדות המתלוננת,חוסר דיוק , הרי בשלב המעצר, אין ביהמ"ש נידרש לשאלת מהימנות עדים או משקל העדויות ולא מצאתי כי הסתירות הנטענות מהוות "פרכות מהותיות וגלויות לעין" המשמיטות הקרקע מתחת לראיות הקיימות כיום.

הסתירות הנטענות בעדות המתלוננת, העידר הקשר הלוגי בין האירועים המתוארים על ידי הסנגור תוך כדי העצמה למצבה הנפשי בעת הארוע, אין בהם כלשעצמם, בשלב זה, לכרסם בתשתית הראייתית , שכן המשיב, כאמור לעיל, תמך וחיזק את גירסתה של המתלוננת .

אין בידי כעת לידון בחלופה שהוצעה, אם יש בה די כדי להנמיך את הסכנה לסכנה סבירה, אלא אבקש להעזר בתסקיר מבחן, זאת נוכח מורכבות יחסי בני הזוג, נטילת התרופות בידי המתלוננת, אבקש תסקיר שיפרוס בפני את מלוא הנסיבות כדי להערוך נכונה את הסיכון בשחררו ואיזה חלפוה היא ההולמת נסיבות תיק זה. המקובל הוא, שבתיקים מסוג זה לזמן תסקיר מעצר, על מנת לבחון את החלופה והתאמתה לנסיבות תיק זה. תסקיר מעצר הוא כלי עזר להכריע בשאלת התאמת החלופה במקרה זה. בית משפט העליון עמד על ההיבטים המיוחדים שיש לאלימות על רקע קשר זוגי בהתייחסות לעבירות אלימות במשפחה.

...

כל שעל ביהמ"ש לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהיה לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ראה בש"פ 8087/95 זאדה, בש"פ 826/08 קשאש, ובש"פ 3161/10 מהרבנד.

ראו בעניין זה בש"פ 655/10 דוידוב נ' מ"י. לסיכום, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו , שוכנעתי עוד כי קיימת עילה סטטוטורית ועלי כעת לבחון אם הוצעה בפני חלופה הנותנת מענה הולם ומבטיחה את שלום הציבור ואת שלומה של המתלוננת במקרה שבפני.

לאור הנ"ל אני מורה כדלקמן: הנני דוחה התיק לקבלת תסקיר קצין מבחן ולהמשך דיון ליום 30/6/14 שעה 13:00.