התובע סבור, שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעת ולטענתו, שירביט אף לקחה אחריות והכירה בנזק לחלקו האחורי של רכב התובע וקיבל פיצוי בגין נזק זה, אך שירביט היתנערה מהנזק שניגרם בחזית רכבו של התובע ולכן, מאחר והתובע סבור שהנתבעת אחראית הן לנזק שניגרם בחלקו האחורי של הרכב והן בחזית הרכב, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו גם עבור הנזק שניגרם בחזית הרכב והפרש זה מגיע – לטענת התובע- לסך של 12,960 ₪, שהוא סכום משוערך ליום הגשת התביעה.
ג) הגם שבית המשפט מקבל את עמדת הנתבעים, שהסכום אותו גבה השמאי הוא סכום מעבר למקובל בהגשת חוות דעת, לא מצאתי שיהיה זה נכון במקרה זה לגרום לתובע חיסרון כיס מלא, כאשר התובע כלל לא אחראי לגובה שכה"ט אשר נקבע על ידי השמאי ואם יש מי שטוען שהסכום מוגזם ולא מקובל – רשאי הוא לפנות אל המוסדות הנוגעים לעניין ולהלין על קביעת גובה שכר טירחה החורג מהמקובל.
ד) התובע נישאל על ידי נציגת שירביט האם הוא בדק לפני שהוא שילם לשמאי או האם הוא בדק מחירים לפני שהוא לקח שמאי והתשובה לכך היא, מדוע על נפגע בתאונת דרכים לברר מה השכר המקובל המגיע לשמאי? השמאי אשר עורך דו"חות לעיתים קרובות, אינו יודע מה השכר המקובל?
ובעניין זה, יודעת בודאי גם נציגת הנתבעת, שלא תמיד הנפגע בוחר את השמאי, אלא השמאי נשלח אליו על ידי המבטחת את רכבו.
...
לכן, על מנת להכריע בשאלות הנ"ל, שהן השאלות השנויות במחלוקת, עיין בית המשפט בכל חומר הראיות – כולל טענות ועדויות המעורבים בתאונה- ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע, שלאור העובדות והנסיבות של המקרה ולאור עדות התובע– כפי שהובאו בפני בית המשפט- על כי הנתבעת פגעה בחלק האחורי של רכבו עוד בטרם פגע התובע ברכב שלפניו, אמינה עלי ולכן, אני מקבל את גרסת התובע.
אכן, אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא ראתה אור ברקס, אך אני קובע שאור הברקס הופיע משום שהתובע נסע לאיטו ובשלב מסוים עצר את רכבו אחרי שהרכב שנסע לפניו גם הוא עצר וכדבריו, הרכב שנסע לפניו האט עד לעצירה מוחלטת וכך נהג גם הוא: "ועצרתי את הרכב, במצב של עצירה מוחלטת. הרגשתי חבטה מאחור..." (עמ' 1 לפ', ש' 10- 11).
ב. א) הגם שקבעתי לעיל, שהנתבעת היא זו אשר פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע וכתוצאה מכך נהדף רכב התובע אל עבר המכונית שנסעה לפניו, אני גם קובע, שגם לתובע רשלנות תורמת לגרם הנזק בחלקו הקדמי של הרכב – זאת משום שאני קובע, בהסתמך על העובדות שהובאו בפני, שהתובע לא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו ודי היה בהדיפה, על מנת שייפגע חלקו הקדמי וגם לפגוע בחלקו האחורי של הרכב שנסע לפניו.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שהנתבעת אחראית גם לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע - אם כי גם קבעתי שלגבי אותו חלק קדמי - יש לייחס גם לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%, כפי שפורט לעיל וכפי שיפורט גם להלן:
א. א) היות והתובע הוכיח, שהנזק בחלקו הקדמי של הרכב נקבע לסך של
6,950 ₪ והיות וקבעתי את אחריותה של הנתבעת גם לגרם נזק זה, על הנתבעות לשלם לתובע הסך הנ"ל.
ב) לאור הקביעות שקבעתי בפסק דין זה, לא היה מקום לקזז הסך של
5,046 ₪ מירידת הערך ולכן על הנתבעות לשלם לתובע גם הפרש הסכום שלא שולם לו בגין ירידת הערך.
ב. א) מתוך סכום הנזק של 12,836 ₪ יש לנכות את השיעור של 30% בגין רשלנות תורמת ולכן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 8,985 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -10.1.13- ועד התשלום בפועל.
