מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כריתת כיס המרה עקב תאונת דרכים עבור כריתת כיס המרה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

הסכם שכר הטירחה כולל התחייבות של התובע 2 וכן של משרד עורכי הדין אגבלי, אלגבי ושות' לטפל בשלושה נושאים עבור הנתבעת: הנושא הראשון, הוגדר כ- "טפול לפי חוק הפלת"ד", כלומר הגשת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), כאשר שכר הטירחה בגין טפול זה הוגדר כאחוזים מהפצוי שיתקבלו כתוצאה מהתביעה.
מבחינת הלקוח, צד הסיכוי הנו כי ההסכם מאפשר לו לנהל הליך ללא הוצאת כסף מהכיס ובמקרה של הפסד הוא אף פטור מתשלום שכר טירחה.
כאשר לא עשו כן התובעים הרי הם הטעו את הנתבעת ואביה כמובן מונח זה בסעיף 15 לחוק החוזים ופעלו בחוסר תום לב. למען שלמות התמונה אציין, כי אף אם התובעים לא ידעו בעת כריתת ההסכם כי מדובר בהליך אל מול קרן הפנסיה שהנו הליך בסיכון נמוך ובכמות השקעה קטנה, הרי היה עליהם לגלות לנתבעת את העובדות הללו מיד שנודעו להם וזאת מכוח חובת תום הלב המפורטת בסעיף 39 לחוק החוזים.
...
עם זאת, אני סבור שיש להיעתר לסעד חלופי של שכר טרחה ראוי בסך של 25,000 ₪ (או להשבה בסכום זהה) וזאת על אף שלא נדרש בכתב התביעה הסעד החלופי.
כך שאילו היו פועלים התובעים כנדרש, ומבקשים לתקן את תביעתם ולהוסיף לתביעה עילה של שכר ראוי, אזי אף אם בית המשפט היה נעתר לבקשה, הרי סביר כי היה מחייב את התובעים בהוצאות תיקון כתב הטענות, כפי שנהוג לעשות בבקשות לתיקון כתבי טענות.
לאור האמור לעיל, אני סבור כי על אף שהתביעה התקבלה בחלקה, הרי יש לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת בסך של 25,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בעקבות התאונה הובהל התובע לבי"ח בלינסון, שם אובחן כי הוא סובל מדימום תת עכבישי קטן ושבר בעמוד שידרה צוארי C5 עם שיתוק בארבע הגפיים.
התובע עבר ניתוח כריתת חוליה 5C וקיבוע קדמי של חוליות 6C-4C. מבית חולים בלינסון עבר התובע ביום 24.7.12 לשקום בבי"ח לוינשטיין .
בדקה את התובע בביתו ביום 9.7.13, ובפרק "סיכום" בחוות דעתה תארה את מצבו של התובע כדלקמן: "מדובר באיש צעיר, בן 23, שניפגע קשה בתאונת דרכים לפני שנה וסבל משבר בחוליה 5C בעמוד שידרה צוארי, עבר קיבוע חוליות 6C-4C. נשאר עם שיתוק ספסטי בארבעת הגפיים בגובה 5C לא שולט על הסוגרים, וזקוק לצנתורים. זקוק לעזרה בכל הפעולות היומיומיות. סובל מירידה בלחץ הדם (Ortostatic Hypotension) בעת קימה משכיבה ובהעברות. כמו כן, ישנם גם סימנים של דיסרפלקסיה בעת מלאות כיס השתן לפני צנתורים. תופעות הללו דורשות תשומת לב של מטפלים וטפול מיידי בעת הופעתם ולמניעתם-שנויי תנוחה מיידי לשכיבה, אחר כך קימה איטית והדרגתית. בעת כאב ראש פיתאומי עם הזעה ותחושת חום יש למהר ולעשות צינתור וכדומה.
את הסכומים הנ"ל קבע בית-המשפט לאחר שהביא בחשבון את ההוצאות על ניידות שהיו לתובע גם לולא התאונה בעבור הוצאות על ניידות בעבר, עד מועד פסק-הדין, פסק בית-המשפט סכום של 2,730 ש"ח לחודש לפי ערך הכסף ביום 1.1.1993.
...
מאחר ולאור חוות דעתו של מר ספיר לענין ניידות, הקצבה החודשית למי שאינו נוהג ומשתכר הינה בין 2,464 ₪ לרכב עד 2000 סמ"ק עד 3,583 ₪ לרכב מעל 2000 סמ"ק, ובשים לב למענקים וההלוואה העומדת שהתובע מקבל וזכאי לקבל לרכישת רכב והחלפתו, אני סבורה כי יש בגמלאות שהתובע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי כדי לענות על הפיצוי לו זכאי התובע בגין ניידות ואין לפסוק לו סכום נוסף.
כבוד השופט א. ריבלין ציין בספרו "סדרי הדיון וחישוב הניכויים", עמ' 857 כי: "שכרו של עורך דין נקבע מתוך סכום הפיצוי אותו מקבל התובע, לכן מחושב השכר לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כאשר אלה האחרונים אינם חלק מהפיצוי המשתלם לתובע". לפיכך אני קובעת כי שכר הטירחה יחושב מסכום נזקי התובע בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
תביעת התובעים מס' 2 ו- 3 נדחית.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2013 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

התובע סבור, שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעת ולטענתו, שירביט אף לקחה אחריות והכירה בנזק לחלקו האחורי של רכב התובע וקיבל פיצוי בגין נזק זה, אך שירביט היתנערה מהנזק שניגרם בחזית רכבו של התובע ולכן, מאחר והתובע סבור שהנתבעת אחראית הן לנזק שניגרם בחלקו האחורי של הרכב והן בחזית הרכב, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו גם עבור הנזק שניגרם בחזית הרכב והפרש זה מגיע – לטענת התובע- לסך של 12,960 ₪, שהוא סכום משוערך ליום הגשת התביעה.
ג) הגם שבית המשפט מקבל את עמדת הנתבעים, שהסכום אותו גבה השמאי הוא סכום מעבר למקובל בהגשת חוות דעת, לא מצאתי שיהיה זה נכון במקרה זה לגרום לתובע חיסרון כיס מלא, כאשר התובע כלל לא אחראי לגובה שכה"ט אשר נקבע על ידי השמאי ואם יש מי שטוען שהסכום מוגזם ולא מקובל – רשאי הוא לפנות אל המוסדות הנוגעים לעניין ולהלין על קביעת גובה שכר טירחה החורג מהמקובל.
ד) התובע נישאל על ידי נציגת שירביט האם הוא בדק לפני שהוא שילם לשמאי או האם הוא בדק מחירים לפני שהוא לקח שמאי והתשובה לכך היא, מדוע על נפגע בתאונת דרכים לברר מה השכר המקובל המגיע לשמאי? השמאי אשר עורך דו"חות לעיתים קרובות, אינו יודע מה השכר המקובל? ובעניין זה, יודעת בודאי גם נציגת הנתבעת, שלא תמיד הנפגע בוחר את השמאי, אלא השמאי נשלח אליו על ידי המבטחת את רכבו.
...
לכן, על מנת להכריע בשאלות הנ"ל, שהן השאלות השנויות במחלוקת, עיין בית המשפט בכל חומר הראיות – כולל טענות ועדויות המעורבים בתאונה- ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע, שלאור העובדות והנסיבות של המקרה ולאור עדות התובע– כפי שהובאו בפני בית המשפט- על כי הנתבעת פגעה בחלק האחורי של רכבו עוד בטרם פגע התובע ברכב שלפניו, אמינה עלי ולכן, אני מקבל את גרסת התובע.
אכן, אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא ראתה אור ברקס, אך אני קובע שאור הברקס הופיע משום שהתובע נסע לאיטו ובשלב מסוים עצר את רכבו אחרי שהרכב שנסע לפניו גם הוא עצר וכדבריו, הרכב שנסע לפניו האט עד לעצירה מוחלטת וכך נהג גם הוא: "ועצרתי את הרכב, במצב של עצירה מוחלטת. הרגשתי חבטה מאחור..." (עמ' 1 לפ', ש' 10- 11).
ב. א) הגם שקבעתי לעיל, שהנתבעת היא זו אשר פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע וכתוצאה מכך נהדף רכב התובע אל עבר המכונית שנסעה לפניו, אני גם קובע, שגם לתובע רשלנות תורמת לגרם הנזק בחלקו הקדמי של הרכב – זאת משום שאני קובע, בהסתמך על העובדות שהובאו בפני, שהתובע לא שמר מרחק מהרכב שנסע לפניו ודי היה בהדיפה, על מנת שייפגע חלקו הקדמי וגם לפגוע בחלקו האחורי של הרכב שנסע לפניו.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שהנתבעת אחראית גם לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע - אם כי גם קבעתי שלגבי אותו חלק קדמי - יש לייחס גם לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%, כפי שפורט לעיל וכפי שיפורט גם להלן: א. א) היות והתובע הוכיח, שהנזק בחלקו הקדמי של הרכב נקבע לסך של 6,950 ₪ והיות וקבעתי את אחריותה של הנתבעת גם לגרם נזק זה, על הנתבעות לשלם לתובע הסך הנ"ל. ב) לאור הקביעות שקבעתי בפסק דין זה, לא היה מקום לקזז הסך של 5,046 ₪ מירידת הערך ולכן על הנתבעות לשלם לתובע גם הפרש הסכום שלא שולם לו בגין ירידת הערך.
ב. א) מתוך סכום הנזק של 12,836 ₪ יש לנכות את השיעור של 30% בגין רשלנות תורמת ולכן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 8,985 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -10.1.13- ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מכאן טוענת התובעת כי יש לפרש את הוראת סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי באופן שמקנה לה את זכות הבחירה לפנות למזיק או למבטחו, במקרה זה-הנתבעת, ולדרוש את השבת הכספים בגין הטיפולים הרפואיים, שהעניקה לחבר הקופה בגין תאונת דרכים בה היה מעורב.
דהיינו, יצירת מצב שהניזוק לא יקבל יותר מנזקו, המזיק ישלם על פי הנזק שגרם והמטיב לא יסבול חסרון כיס עקב הטבתו, נולד הצורך ליצור סיווג ביניים של זכות "זכות תיחלוף בעלת מאפיינים ייחודיים", במובחן מזכות התיחלוף הטהורה.
במסגרת הסכמי הפשרה חתמו הניזוקים על כתבי ויתור בהם הוסכם מפורשות, כי נועדו הם: "לסילוק סופי גמור ומלא של כל תביעותיי ודרישותיי מכל מין וסוג שהוא בעבר ובהווה ובעתיד הנובעות מן התאונה". לכך התווסף ויתורו של כל ניזוק במסגרתו הוא: "מוותר בזה לחלוטין ומוחל באופן סופי ומוחלט על זכויותיי, דרישותיי ותביעותיי". בנוסף לכך הוסכם, כי: "הסכום ששולם לניזוקים כולל פיצוי עבור תביעות מטיבים, במידה וקיימים". בהקשר לכך טוענת הנתבעת כי מאחר שהתובעת הנה מיטיבה, שזכות השיפוי שלה קשורה בעילתם של הניזוקים, הרי שמעצם ויתור הניזוקים על זכויותיהם, הנובעות מהתאונות, מוצתה זכותה של התובעת להשבת התשלומים והנתבעת שוחררה מכל חבות הנובעת מהתאונות.
עולה מהמקובץ שאם בחרה חברת הביטוח לכרות הסכם פשרה לאחר חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אשר העניק זכויות לקופת החולים, אין הניזוק יכול להתפשר על זכות שאיננה מצויה בידו.
...
לסיכום נקודה זו לגבי שירותים שניתנו בבית החולים שבבעלות התובעת, יש לראות את הפניה כאילו נעשתה על ידי בית החולים והנתבעת חייבת להשיב לתובעת מכוחו של סעיף 28 הנ"ל. לגבי תשלומים ששולמו לבית חולים שאינו בבעלות התובעת הזכות שלה להשבת הסכום ששילמה לבית החולים (שאינו בבעלותה), תיגזר מהתשובה לשאלה החבות הכללית של הנתבעת להשיב לתובעת בגין הוצאות שהוציאה לריפוי מבוטח, חבר הקופה בתאונת דרכים שלא הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה.
התוצאה היא שהנתבעת חייבת לשלם לתובעת דמים שהוציאה כהוצאות רפואיות בגין כל אחד מהתיקים שאוחדו.
הנתבעת תשלם הוצאות פסק דין חלקי זה בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

תובענת נזקי גוף בגין תאונת דרכים מיום 27/9/01, שהוגשה עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
תורת דיני הנזיקין מבקשת להעמיד את הניזוק, ככל הניתן, באותו מצב שבו היה נמצא, אלולא ביצוע העוולה שגרמה לו לנזק או לחיסרון הכיס.
עולה מחוות דעתו של פרופ' סודרי, כמו גם ממסמכים רפואיים רבים וגם מתיק המל"ל כי התובעת סובלת ממחלת ילדות תורשתית של כלי דם הגורמת לדימומים חוזרים ששמה: Weber-rendu-oslet syndrome, כאשר, מחלה זו הצריכה טיפולים רפואיים ממושכים, גם לאישפוזים, הן עובר לתאונה והן אחריה, כך שביום 10/3/03 הגיעה לביה"ח פוריה, בשל דימום מסיבי בחלל הפלירה הימנית, דבר שהצריך עשיית ניתוח כירורגי וכריתת מספר אונות של הריאה הימנית.
הינני בדיעה כי הפיצוי הנאות עבור הפסד הכנסה בעתיד, גם לאור שיעור נכותה וגילה, הנו סכום של 50,000 ₪ נכון להיום.
...
לאור הנאמר לעיל, אני קובע שאין בסיס למתן אחוזי נכות צמיתה בעקבות התאונה הנדונה".
לסיכום, הפיצויים המגיעים לתובעת הינם כדלקמן: א) 15,800 ₪-הפסד הכנסה בעבר.
כן הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום אחרת ישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו