כרטיס טיסה לאוסטרליה לשנה שלמה

לכל אלו, מוסיפה התובעת גם תביעה ל"פיצוי על פיטורים שלא כדין", מאחר ואלו בוצעו לדבריה "ללא שימוע". המעסיק למעשה מודה בזכאות התובעת למרבית תביעותיה (עמ' 5, שורה 21); ואולם לדבריו, התובעת עשתה במהלך השנים 2013-2012 שימוש בכרטיסי האשראי שלו, ללא רשותו בסכום כולל של 68,000 ₪, ועל כן יש לקזז מכל חוב שהוא חייב לה את הסכום הנ"ל, ויתרתו על התובעת להשיב לו על דרך של "תביעה שכנגד" (עמ' 6, שורה 4).

וכך נשמעו הדברים התובעת: "לשאלתך – לפיה כאשר ערכת לי שימוע ביום 23.12.13, הצגת בפניי העתק החשבונית של איסתא עם כרטיסי טיסה ללונדון שלי ושל הבת שלי, ואני טענתי שלא מדובר בי אלא בחברה שלי שגנבה גם עבורי, אני משיבה: לא ערכת לי שימוע. אפילו לא ביקשת היתייחסות. פשוט זרקת אותי מהמשרד. זה בכלל לא קרה, לא איסתא. לא חברה ... לעניין מכתב הפיטורים (סומן ת/1) אני נכנסתי למשרד ואתה אמרת לי, בואי אני אכתוב לך מכתב פיטורים וזה מה שהיה ... אני הייתי המומה מהמצב הזה שאתה לא יודע ולא זוכר, ואני סיפרתי לך על כך שפעם הייתה לי חברה שגם גנבה ממני ..." (עמ' 7, שורה 18).

...

סוף דבר: תביעת התובעת מתקבלת באופן שהנתבע מחויב לשלם לתובעת סכום כולל של 50,690 ₪.

תביעתו שכנגד של הנתבע מתקבלת, באופן שהתובעת תשלם לו סך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי הנתבע נותר חייב לתובעת סך של 35,690 ₪ אותם עליו לשלם לה תוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה. ואולם, מאחר וסכום זה כבר כולל "פיצויי פיטורים", אזי והיה ואכן קיימים כספים הצבורים לפיצויי פיטורים בקרן פנסיה ע"ש התובעת (לפי הנתבע מדובר בסכום של 11,000 ₪), אזי בכפוף להודעת שחרור שימסור הנתבע לתובעת ולקרן, תוך 15 יום ממתן פסק דין זה, כל סכום שאכן נמצא שם (ע"ח פיצויי פיטורים בלבד), יקוזז ממחויבות הנתבע לפי פסק דין זה. היתרה תישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הפסקת העבודה (23.12.13), ועד ליום התשלום בפועל.

בדיון הוכחות שהתקיים ביום 21.1.9 הודיעו הצדדים כי הם מסכימים לתשתית העובדתית הבאה: התובע, יליד 1954, עבד משנת 1999 ועד שנת 2016 כמכונאי מוטס בחברת אל על. מוצג ת/1 מיפרט את הטיסות שביצע התובע כמכונאי מוטס בחודשים 8-10/15, כהדגמה להקף הטיסות שביצע התובע במסגרת עבודתו.

ביום 7.3.19 ניתנה הוראה להזמנת כרטיסיו הרפואיים של התובע וביום 12.3.19 ניתנה לנתבע ארכה להגשת הודעתו.

עוד נקבע בעיניין שבח, כי "יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הנם שניים, דהיינו - האירוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (עניין שבח, סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן; וכן ראה עב"ל (ארצי) 0215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.4; עב"ל (ארצי) 642/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.08).

בעיניין זה שונה עניינו של התובע מהותית מעניין אייל, שם נקבע כי התובע טס בתכיפות רבה ליעדים מרוחקים ובהם אוסטרליה, יפן ,סין וסינגפור.

...

עיון בתיק האחר מלמד כי הנתבע נתן שם הסכמתו למינוי מומחה רפואי לבדיקת הקשר הסיבתי, אולם כפי שיוסבר, אנו סבורים כי נסיבות מקרה זה שונות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

בשים לב לעובדה כי מדובר בתביעה שעניינה ביטחון סוציאלי, לא מצאנו לחורג מן הכלל ולפיו חרף דחיית התביעה, אין צו להוצאות.

בערעורה המונח בפנינו טוענת המערערת, כי פסק דינה של הועדה שגוי, ולטעמה מן העדויות שהובאו בפני הועדה עולה תמונה שלמה של קיום מערכת יחסים רצינית וממושכת בין השניים, מערכת יחסים הכוללת מגורים משותפים, היתנהלות כלכלית משותפת, ניהול משק בית משותף, רגשות אהבה וחיבה, קשירת גורל ושכלול כוונות בני הזוג לידי קשר זוגי מתחייב.

לעניין זה מצביעה המערערת על תכניותיהם המשותפות של בני הזוג לקצר את שרותו הצבאי של המנוח (שאמור היה להשתחרר כחודש ומחצה לאחר נפילתו), כוונת בני הזוג לנסוע לאוסטרליה להנשא שם ולשהות שם כשלוש שנים, תוך שהמערערת מתאמת את המשך מסלול הדוקטוראט שלה באוסטרליה.

מעיון בתצהירה של המערערת עולה, שהיא המציאה לבקשת המנוח את דף חשבון הבנק שלו וכן את העתק כרטיסי הטיסה לאוסטרליה, למשקית ת"ש (סעיף 13 וסעיף 15 לתצהירה).

...

יתר על כן, הדבר אף מחזק את המסקנה בדבר היותם "ידועים בציבור" עת נספה המנוח.

המערערת העידה על השבר הקשה שפקד אותה אחרי נפילתו של המנוח: "אני בשנתיים הראשונות הייתי כמו חצי צמח.... ". (עמ' 33 לפרוט') (ההדגשה שלנו) וכן : "אני עד היום בטיפול פסיכולוגי. אני לא יכולה לממן את עצמי. אני מקבלת נדבות מעמותה של "החברות" עמותה של חברות מעין לא נשואות שתומכות במקרים כאלה.

התשתית העובדתית כפי שהונחה בפני הוועדה מצביעה לדעתנו, על האינדיקציות הנדרשות על מנת להכיר בבני הזוג כ"ידועים בציבור", וסבורים אנו שעלה בידי המערערת להרים את נטל ההוכחה שהיה מוטל עליה.

להוכחת טענתה, הציגה הנתבעת שתי חשבוניות מס/קבלה מיום 1/10/10 שהונפקו על ידי S.K שיועדו בעבור "מגמה הפקות" (העסק של אורגד בזמנים הרלבאנטיים); על גבי החשבוניות הראשונה (מס' 0420) צוין "טיסה עבור בליקו"; על גבי החשבונית השנייה (מס' 0421) צוין "עבור טיסה לג'ימס מאוסטרליה". שני הסכומים על גבי החשבוניות מס/קבלה תואמים (במעוגל) את הסכומים אשר ננקבו בחשבוניות של התובעת שהוצגו, וישנה זהות בין יעדי הטיסה ו/או שמות הנוסעים.

החשבוניות נשוא נספחים ב/5 – ב/9: אין מחלוקת כי 5 החשבוניות האמורות הונפקו כולן על ידי הנתבעת ביום 4/6/12 – כשנה וחצי לאחר מועד הטיסות המפורטות בהן.

עדים אלה שבו וחזרו בעדותם כי מעולם לא קיבלו כרטיסי טיסה ישירות מאת הנתבעת, וטענתם זו לא נסתרה; כך, מר סוויסה ציין בעדותו כי בזמנים הרלבאנטיים, החברה שייצגה אותו (שאינה קשורה לנתבעת) היא זו שהתנהלה מול שבתאי לעניין הטיסות (ר' ע' 18 שו' 24-30 לפרו'); מר שרמן העיד כי כרטיס הטיסה אל היעד המצוין בחשבונית נשוא ב/5, הוזמן ומוּמן על-ידי המזמין בחו"ל, והוא אינו בעל היכרות כלל עם שבתאי (ר' ע' 16 שו' 9-20 לפרו').

...

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי נטל זה לא הורם על ידה, בסופו של יום.

איני מקבלת את טענת התובעת כי בעצם זה שלא הוצג המקור של החשבוניות, יש כדי ללמד כי חשבוניות אלה הונפקו לאחר הגשת התביעה.

מכל האמור לעיל, גם באם נסווג את טענת הנתבעת כטענת פרעתי בעניין שתי חשבוניות אלה, מסקנתי הינה כי עלה בידיה להוכיח כי התמורה בגין טיסות אלה שולמה על ידיה.

סוף - דבר: לאור כל האמור, מסקנתי היא התובעת לא עמדה בנטל להוכחת תביעתה, ומכאן שדין תביעתה להידחות.

כך למשל הואיל והתובעת הוציאה הוצאות בהסתמך על הבטחות הנתבע והמצג שהציג לה: כי מערכת היחסים בינו לבין גב' ו' אינה תקינה; כי אינו מנהל חיי נישואין תקינים או שנישואיו בטלים והוא מבקש להנשא לה. המדובר במצגים שהוצגו לאורך מספר שנים ובשלם הוציאה התובעת הוצאות – כגון כרטיסי טיסה לביקור אצל הנתבע בעת ששהה באוסטרליה ובגרמניה.

...

בעניין העילה החוזית לגביה הרחיבו הצדדים בסיכומיהם, הרי שעילת התביעה החוזית, בגין הפרת חוזה הבטחת נישואין, אינה מבין העילות שהתבקשו בהליך כאן (ראו החלטתי מיום 11.02.2016 ) – להבדיל מפיצוי נזיקי, מכוח עוולת התרמית או הרשלנות שנתבעו.

האמינה אז, כי "הקשר התמסד". נסיבות אלו, מטילות על כתפיה אשם תורם של 50% סוף דבר: הנתבע ישלם לתובעת סך של 30,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

באיזון בין השניים אני פוסקת כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ .