מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כפיית שותפות בפרויקט נדל"ן תמורת ליווי בנקאי

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון) בה"פ 48029-12-13 מיום 4.1.2015, במסגרתו דחה בית המשפט את בקשתם של י.ע. דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת ושל יהודה עמאר (להלן ביחד: השותפות או המערערים) לחייב את עלרונט דן בע"מ (להלן: המשיבה) להמציא להם מכתב החרגה הנידרש לצורך השלמת עסקת נדל"ן שנרקמה בין הצדדים.
רקע והליכים קודמים בשנת 2007 השלימה השותפות את רכישת המקרקעין בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ובן גוריון בבני ברק המוכָּרים כפרויקט "מרכז דן" ואשר עליהם ניתן לבנות מרכז מסחרי ומגדל משרדים (להלן: המקרקעין).
המערערים השיבו כי טענת המשיבה היא חסרת תום לב, שכן מרגע ששולמה התמורה שהוגדרה כתנאי למימוש האופציה על פי סעיף 2.2 לזכרון הדברים, לא נותרה כל חשיבות למקור המימון, ואין הכרח כי מדובר במימון בנקאי דוקא.
במה דברים אמורים? במסגרת טענותיהם בבית המשפט המחוזי טענו המערערים כי כוונת הצדדים, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 3 לזכרון הדברים, לא היתה לאלץ את המערערים לקבל לווי בנקאי דוקא, ולכאורה יכולים היו לבחור בלווי של מקור מימוני פרטי (ראו: סעיפים 44-43 לתקציר הסיכומים מטעם המערערים בבית המשפט המחוזי).
סעיף 3 לזכרון הדברים קובע מפורשות כי המשיבה תמציא למערערים מכתב החרגה מותנה "בתוך 14 ימים מהמועד שבו תמציא השותפות לעלרונט רשימת תנאים מאת הבנק שיעניק לשותפות לווי בנקאי". פשיטא כי הוכחת קיומו של לווי בנקאי היא תנאי להמצאת כתב החרגה מותנה.
...
בסופו של דבר, ביום 11.4.2013 חתמו הצדדים על זיכרון דברים.
הנה כי כן, כל אחד מהטעמים שאותם מניתי עתה – ובוודאי שהצטברותם יחדיו – מחייבים את המסקנה כי אין מקום להתערב במסקנות שאליהן הגיע בית המשפט המחוזי.
יחד עם זאת, סבור אני כי בצדק לא נדרש בית המשפט לסעד החלופי, שכן הלכה היא כי המסלול של המרצת פתיחה אינו מיועד לקבלת סעד כספי [ראו למשל: ע"א 2801/06 מואטי נ' פקיד שומה תל אביב 4, פסקה 10 (19.9.2007)].
סוף דבר – אמליץ לחברַי כי נדחה את הערעור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת התובעת, הצעה אשר מותירה את הצדדים שותפים היא הצעה לא סבירה, שכן היא עלולה להביא לתקלות ולהתדיינויות, אשר לא יעלה בידי הצדדים להתגבר עליהן באופן שיאפשר ניהול תקין של הנכס המחולק [התובעת מפנה לת"א 69426-05-19 חברת א.מ.ע.י נדל"ן בע"מ נ' משה כהן (פורסם בנבו, 04.06.2020)].
לשיטת תדהר, אם הצדדים לא יצליחו לשתף פעולה בבניית החניון והמרתפים, ובצוע הפרויקט בנפרד לא יתאפשר, תדהר תמצא את עצמה בבעיה מול הבנק המלווה את הפרויקט.
תדהר מציינת מספר בעיות נוספות העלולות לצמוח מחלוקה בעין: הסכמים עם בעלי דירות בנהריים 10-18 לפיהם דירת התמורה שלהם היא בבניין נהריים 4-6, שהפירוד בין הבניינים עלול לגרום בעיכוב במסירת דירותיהם, וכן לגריעת חתימותיהם מהחתימות הדרושות לבצוע הפרויקט; היותה של תדהר קבלן מבצע בשני הפרויקטים; ויחסים עכורים בין דיירי נהריים 4-6 לאריק.
כל פיתרון אחר, שבו יאלצו הצדדים להמשיך ולעבוד יחדיו, עלול לגרום לעיכוב הפרויקטים למשך שנים רבות, ולפגוע פגיעה קשה בדיירי הפרויקטים ובהליכי ההתחדשות העירונית בשכונת נווה שרת שתוארו בכתבי הטענות של הצדדים.
עם זאת, עולה מהמכתב כי מדובר בהערכה בלבד שבכוחה של סמואל גרופ לשנות – הן באמצעות שיכנוע הדיירים בפרויקט זה כי היא אכן מסוגלת להוציא את הפרויקט לפועל, והן באמצעות חבירה לשותף נוסף שעליו יסמכו הדיירים בפרויקט זה. כלומר, לא מדובר בקביעה חד-משמעית העלולה להצביע על חוסר שויון בין התובעת והנתבעת, אלא בהערכה שניתן לשנותה במהלך העסקים הרגיל.
...
הטעם הראשון נעוץ בעובדה שהתובעת רכשה 50% ממניות החברה כאשר זו החזיקה בפרויקט נהריים – וכאשר לא היה לה כל נכס אחר, ולכן, מקובלת עלי טענת התובעת כי התשלום היה בעיקרו עקב כניסתה כשותפה בפרויקט נהריים 4-6.
סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל את התביעה ולהורות על הליך התמחרות בין התובעת והנתבעת לרכישת חברת נהריים בשיטת המעטפות.
עם זאת, ועקב הסכמת הצדדים על הצורך בהיפרדות, מצאתי לקבל את בקשת התובעת, ולהורות לנתבעת כי תשלם לתובעת מחצית מסך האגרה ששילמה תדהר בהליך זה. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

לטענת המערערת, ברק, ששמו הקודם הוא ברזאני, כפה עליה לצרף לפרוייקט כשותפה את חברת "י.ד. ברזאני בע"מ" (להלן: ברזאני), למרות שיכולה היתה לקבל לווי בנקאי בבנקים אחרים בתנאים עדיפים אף ללא שתופה של ברזאני בפרוייקט.
המשיבה 4 (להלן: כץ) היא בעלת תפקיד במערך בנייה ונדל"ן בסקטור קבלנים של הבנק, וטיפלה מטעם הבנק בהסכם הלווי לפרוייקט.
במהלך חודש יוני 2002 נמכרו כימעט כל הדירות בפרוייקט "על הנייר" (56 דירות מתוך 58) תוך מספר ימים, ורוכשי הדירות – שחלקם נטלו הלוואת משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: בלמ"ש) – הזרימו את תמורת המכירות בסך של כ-30 מיליון ₪ לחשבון הלווי.
...
סיכומו של דבר, שאין לראות את הבנק כמי שהפר את ההסכם עם המערערת.
סיכומו של דבר, שדין הערעור להידחות על כל חלקיו.
סופו של דבר שדין הערעור העיקרי להידחות ודין הערעור שכנגד להתקבל, כאמור בסעיף 22 לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

באשר לתמורה יש להבהיר - ומוסכם - כי מדובר בתמורה שהיא מעבר להשבת כספי ההלוואה, קרי תשלום עבור נכונות המלווה להלוות את הכספים.
פסק הדין החלקי בסעיף 20(ד) לכתב הגנת קולדצקי ובסעיף 22(ד) לכתב הגנת פפר נאמר: למעלה מכך, בהתאם לתנאי היתר העסקה, הרי שהתובע 1 הנו שותף של הנתבעים וכך מאחר ונגרמו הפסדים בגין ההלוואה האמורה (כמפורט לעיל), הרי שאף התובע נושא בהפסד האמור וכל היותר תובע 1 יכול לתבוע מחצית מסכום ההלוואה דהיינו 335,000 ₪ וזאת ללא הפרישי ריבית והצמדה, כאשר חלקו נתבע _ הנו 167,500 ₪.
מן ההיבט המשפטי נפנה כמובן לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 אשר קובע כי ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו יהיה בהודעה תוך זמן סביר לאחר שנודעה עילת הביטול או תוך זמן סביר לאחר שנודע למבטל שפסקה הכפיה (לעיל עמדנו על הגיון הדברים גם מבלי להדרש לחיקוק).
משבע פסקות ה"הואיל" בפתח ההסכם (שאין מחלוקת שהנתבעים חתומים עליו) עולה התמונה הבאה: הנתבעים "הינם יזמים המשווקים פרויקט נדל"ן". הנתבעים אירגנו את קבוצת הרכישה בת ה-32 חברים.
הצדדים מבקשים לעגן ביניהם את ההסכמות בעבר "ולקבוע מועד חדש להשבת הכספים במסגרת הלוואה אחת חדשה". עצם התחייבויות הנתבעים לגבי מועדי השבת הכספים, וכן תמורה נוספת בדמות הצמדות בפרוייקט שייבנה - פורטו בהסכם וצויינו לעיל.
לא למותר לציין בהקשר זה כי יהודים שומרי תורה ומצוות, ממגוון תתי הזרמים והאמונות, עושים עסקיהם השוטפים, לרבות הפקדת פיקדונות נושאי ריבית ונטילת הלוואות בריבית, מול תאגידים בנקאיים ישראליים, תוך שכולם כפופים להיתר עסקה, כל בנק והנוסח החביב עליו.
...
התוצאה היא כי היריבות מול הנתבעים היא רק של התובע 1; תביעת התובע 2 נדחית.
אולם הם בחרו שלא לעשות כן. סוף דבר, אין בציון הלאקוני בחתימת איזה מההסכמים בין הצדדים שהם בהתאם ו/או בכפוף לנוסח היתר עסקה כזה או אחר כדי להפטיר את הנתבעים מחבותם, במלואה או בחלקה.
אין צידוק שלא להיעתר לתביעה זו. כימות התמורות הנוספות כמפורט לעיל, התמורות הנוספות שהתחייבות הנתבעים לתת לתובע 1 הסתכמו ב-87 מ"ר מחסנים ו-3 חניות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו