כספי פוליסת הביטוח אינם נכללים בעיזבון

לטענת המערערת, בהיעדר מוטב או שארים, הפוליסה איבדה את המאפיין "הבטוחי" שלה והיא בגדר נכס של המנוח העובר בירושה ולפיכך כספי הפוליסה נכללים בגדר עיזבונו ובנסיבות העניין אין תחולה להוראת סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

המערערת בדיעה כי כספי ביטוח חיים או קרן פנסיה אינם נכללים בעזבון כאשר נקבע מוטב שהוא צד ג, אך במצב בו המבוטח לא קבע מוטב שהוא צד ג ועל פי תקנון הקרן כספי הקרן עוברים ליורשים, כספי הקרן הם חלק מעזבון המנוח ולכן נושי המנוח קודמים ליורשיו.

...

לשיטת בית המשפט, על רקע כל האמור לעיל, אין בהוראת בסעיף 85 לתקנון כדי לשנות מהעיקרון הכללי הקבוע בסעיף 147 לחוק, לפיו הכספים מושא הערעור "אינם בכלל העיזבון". במובן זה מקובלת עליי מסקנת בית המשפט קמא לפיה הנאתם של המשיבים וזכאותם לקבל את הכספים אינה קשורה למעמדם מכוח דיני הירושה אלא קביעתם כיורשים הינה בבחינת מנגנון ודרך לזיהויים כמוטבים.

בהעדר קביעה פוזיטיבית שכזו לא ניתן להגיע למסקנה שהכספים הינם כספי העיזבון מכוח העובדה שלא נקבע מוטב בפוליסה.

אשר על כן ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הערעור.

כמו כן, הדירה בארצות הברית שהייתה בבעלות האם המנוחה נמכרה עוד טרם פטירתה ולא נכללה בעזבון.

משך כל התקופה שלאחר החתימה על כתבי ההצהרה בשנת 2011, הודה היחיד בקיומו של החוב כולו או מקצתו וזאת כפי העולה משלל התכתובות שפורטו לעיל ובפרט מהעברת הכספים על חשבון החוב, רישום הנושה כמוטב על פי פוליסת הביטוח ואף תשלום הפרמיות הנדרשות עבור פוליסה זו בשנת 2017 (תשלום שהועבר לידי הנושה שכן הנושה הוא זה ששילם את הפרמיות), ואי הכחשת זכותו של הנושה לידרוש את החזר הפרמיות ששולמו על ידי הבנק גם בשנת 2019 ועוד.

...

נוכח כלל האמור, לא מצאתי כי יש מקום להורות על סילוק הבקשה על הסף בשל התיישנות ואולם, אין במסקנה זו המבוססת על המסמכים והטיעונים שהוצגו בפניי בשלב זה, בכדי לגרוע מהיחיד להעלות בפני הנאמן השגות באשר לתביעת החוב של הנושה, במסגרת הליך בדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן.

לפיכך, מכוח סמכותי לפי סעיף 116 לחוק, אני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

אני מורה לנאמן לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי היחיד אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

אורן אף לא נכלל מלכתחילה כמבוטח בפוליסה, ולפרקים, בעת שעשה שימוש ברכב, הורחבה הפוליסה באופן נקודתי.

בהליכים שלהלן (בין היתר) נקבעה תוצאה הפוכה: ע"א (מחוזי חי') 186/94 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' מרק וינרסקי, (19.1.1995); ת"א (שלום טבריה) 366/94 קלי נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (11.5.1997); ת"א (שלום חי') 17014/94 סמנא נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (17.8.1998); ת"א (שלום ת"א) 57442/97 לוי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (21.3.1999); ת"א (שלום ת"א) 165142/02 עיזבון המנוח יהודה שוורץ ז"ל נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ (14.4.2003); ת"א (שלום חי') 9231/03 שמש נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (10.8.2004).

כך למשל, בת"א (שלום ת"א) 59879/00 כספי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (13.5.2001) הוצע להבחין בין בני מישפחה לאנשים זרים.

...

חשש המבטחת מעידוד מרמות ביטוח - אינני מקבל את טענתה של המבטחת כי מניעת זכות התחלוף בסיטואציה כבדנן תוביל לכך שמבוטחים יימנעו מלשלם פרמיות גבוהות על ביטוח מקיף לנהגים צעירים תוך הסתמכות על כך שביום פקודה לא תוגש תביעת תחלוף כנגד הנהג הצעיר.

סוף דבר על הנתבעת לשפות את התובע בשווי הרכב.

תביעת הנתבעת כלפי הצד השלישי לתחלוף נדחית, בהתאם לסעיף 62(ד) לחוק.

עיקר טענות הנתבעת: הסכומים שהתקבלו אצלה לאחר מות המנוח התקבלו, בין היתר, משתי פוליסות ביטוח חיים שהתקבלו אצלה "...כאפוטרופסית החוקית של ילדיה ובזמנו קטינים..." ועל כן סכומי הכסף שהתקבלו מכוח פוליסות אלו על פי "...סעיף 147 לחוק הירושה כספי ביטוח חיים אינם כלולים בעזבון" ועל כן לא ניתן להחזיר מה שאינו נכלל בעזבון.

...

מסקנה זו נכונה חרף הטעות עליה הצביע בא כוחה של הנתבעת בסיכומיו.

אחרית דבר: בשים לב למובא ולמקובץ לעיל התביעה מתקבלת.

לחילופין טענה התובעת, כי ככל שייקבע שהכספים שהתקבלו מביטוח החיים אינם נכללים באיזון המשאבים, יש לקבוע כי "בפוליסות אלה חל שתוף ספציפי, כאשר על פני הדברים די בעובדה כי עסקינן בפוליסות שנרכשו ושולמו במהלך החיים המשותפים ומכספים משותפים, כדי להורות כן, כאשר משנה תוקף מקבלים הדברים, הן נוכח הראציונאל העומד בבסיס רכישת פוליסות ביטוח החיים, והוא הגנה והבטחת התא המשפחתי, והן נוכח העובדה כי הזכויות שבפוליסות הביטוח שבנידון הנן הנכס העקרי שקיים לחלוקה" (סעיף 39 לכתב התביעה).

בפסק הדין היתייחסות גם למעמד ביטוח חיים מסוג ריסק כנכס לבר-עזבון, תוך הפנייה להצעת חוק דיני ממונות, תשע"א-2011 (ה"ח ממשלה 595, 1048), בה הוצע כי במקום הוראת סעיף 147 לחוק הירושה, יבוא סעיף 816 אשר לשונו: "(ב) כספים שיש לשלמם עקב פטירתו של אדם, כמפורט להלן, לא ייכללו בעזבונו של אותו אדם: כספים שיש לשלמם על פי חוזה ביטוח חיים, שאינם בשל מרכיב החסכון שבפוליסה, לרבות כספים שיש לשלמם מקופת גמל שמקורם בחוזה ביטוח חיים שנערכה בעבור עמיתי הקופה...". עמד על כך גם כבוד השופט נ' שילה בפש"ר (ת"א) 27225-06-15 עו"ד דן הלפרט – המנהל המיוחד נ' מזרחי רפאל (24.1.2018): "כספי ביטוח חיים מסוג "ריסק", הם כספים שהזכות לקבלתם נולדה רק עם פטירתו של המבוטח.

...

התובעת הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין (עמ"ש 16194-02-21), ובתום דיון שהתקיים ביום 12.9.2022 קיבלה את המלצת בית המשפט לחזור בה מן הערעור, ובהתאם הערעור נדחה.

שאר הנתבעים בחרו שלא לקחת חלק פעיל בהליך תוך שהביעו עמדתם כי יש לדחות את התביעה בהתאם לטענות הנתבעות 2-1 (תצהירי הנתבעים 6-3 צורפו כנספח ג' לכתב ההגנה).

הן שיקולי הסתמכות, הן שיקולי המאמץ המשותף והן שיקולים סוציאליים – כולם מובילים למסקנה שלא מדובר בזכות בת איזון, וזאת מעבר לכך שכאמור לא מדובר בזכות השייכת למנוח.

לסיכום, על פי הוראת סעיף 147 לחוק הירושה, כספי ביטוח החיים אינם חלק מעיזבון המנוח.

מעבר לכך, טענת התובעת לפיה הותנה שכספי ביטוח החיים מגיעים לעיזבון, היא טענה עובדתית, ואולם, כאמור, התובעת ויתרה בסופו של דבר על קיום דיון הוכחות והיא לא הוכיחה טענה זו. התובעת מפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן בבג"ץ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (21.4.2009), ואולם עיון בפסק הדין מעלה כי אין בו כדי לסייע בידה.

במקרה שלפניי, לא ניתן לקבל טענה לפיה המנוח התכוון לתת לתובעת מחצית מכספי ביטוח החיים, וזאת משלא הוצגה ולו ראשית ראייה אשר יכולה לתמוך במסקנה שכזו.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שאין לקבל את התביעה, ובהתאם התביעה נדחית.

בשים לב לתוצאה, לכך שניהול ההליך נמשך פרק זמן לא מבוטל לנוכח דחיות מרובות ומנגד לכך שסופו של דבר לא התקיים דיון הוכחות – התובעת תשלם לנתבעות 1-2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.