בפניי תובענה כספית מטעם התובעת/נתבעת שכנגד ( חברת "בית הורים") מיום 23.7.2017 בסך של 760,870 ₪ ומנגד תובענה שכנגד מטעם הנתבעים (חברת "ניהול בתי אבות") מתאריך 19.12.2017 בסך של 400,000 ₪.
כידוע, טענת קזוז צריכה להיטען באופן מפורש ומלא ולא באופן ערטילאי היא בעלמא ולכן כל אשר נטענת באופן סתמי ובלתי מבוסס אינה מספיקה והנטל להוכיחה רובץ על הצד אשר טוען את הטענה (ראה : ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ(2), עמ' 767 - 768), ולכן, בהעדר פירוט מספק ומדויק אשר נתמך באסמכתאות אשר מצביעות על כך שמלוא הסכום המוסכם הועבר לידי הנתבעת הרי שיש מקום לקזז מסכום החוב הכללי של הנתבעים כלפי התובעת בסך של 892,630 ₪ את הסך של 234,000 ₪ (200,000 ₪ בצרוף מע"מ) כך שבשלב זה גובה החוב של הנתבעים כלפי התובעת עומד על סך של 658,630 ₪.
למרות שהנתבעים אינם מתייחסים בסיכומיהם להוראת דין ספציפית בנוגע לרכיב תביעה זה, הרי שלמקרא סיכומיה ברי כי מדובר בעוולת גרם הפרת חוזה אשר מעוגנת במסגרת הוראת 62(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אשר מצריכה את בעל הדין התובע להוכיח במצטבר את קיומם של חמשת היסודות הבאים: (1) קיומו של חוזה מחייב; (2) הפרה של החוזה; (3) מודעות מצד הנתבע לקיומו של החוזה ולכך שפעולותיו עלולות להביא להפרתו; (4) גרימה – קשר סיבתי בין פעולת הנתבע להפרת החוזה; (5) העדר צידוק מספיק למעשי הנתבע.
לטענתם של הנתבעים, נציגי התובעת לא נכחו בבית האבות במועד המסירה, וכי מעדותו של הנתבע 2 עלה כי מפעיל בית אבות מחויב להותיר בבית האבות מלאי של אוכל אשר יספיק לפרק זמן של כשלושה שבועות.
בנוסף לכך, טוענת התובעת כי היא היתקשרה עם חברת קייטרינג מטעמה ופיטרה במהלך חודש יולי 2015 את כלל עובדי המטבח אשר הועסקו על ידי הנתבעת 3.
הצדדים אמנם לא נתנו את דעתם באופן מפורש לעניין זה במסגרת "הסכם ההפרדות" ולא ערכו תרשומת מסודרת של כמות המזון אשר הועברה מהנתבע 3 לתובעת אולם עיון בחשבוניות המצורפות לתצהירי הצדדים מעלה כי התובעת החלה לרכוש מזון (בשר ודגים) אולם מנגד הנתבעת 3 רכשה מזון רב בסכום של כ – 10,000 ₪ בתאריך 30.6.2015 ולפיכך הנני מוצא לנכון להעמיד את גובה הקזוז בגין רכיב תביעה זה על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪ .
מן המקובץ לעיל עולה כי מדובר בתוכנית חדשה ושונה לחלוטין מזו אשר תוכננה בעבור הנתבעת 3 ואף בתקופת זמן מאוחרת יותר ולכן גם אם נעשה על ידי האדריכל שימוש בתוכניות ו/או במדידות ספציפיות שאותן ביצע עבודה מבלי לקבל את הסכמתם של הנתבעים לכך הרי שדרך המלך בנוגע לקבלת פיצוי בגין היתנהלות מעין זו הנה באמצעות הגשת תובענה ישירה כנגד האדריכל ולא במסגרת טענת קזוז עקיפה המופנית כלפי התובעת.
...
עיון בנספחי תצהירו של הנתבע 2, שאליו צורפו חשבוניות מס מהשנים 2014 ו – 2015 טרם "יום המסירה" (1.7.2015), ולכן יש לדחות את טענות הנתבעים שבנדון בהיעדר יריבות מאחר וככל שהצטברו לחובתם של אותם מאושפזים חובות כספיים הרי שעל הנתבעים להגיש תובענה כנגד אותם מאושפזים ו/או כנגד אפוטרופסיהם ולפיכך דינה של טענת קיזוז זו להידחות.
לסיכום :
אשר על כן, סך סכומי הקיזוז מחובה של התובעת כלפי הנתבעים מסתכם בסכום של 81,969 ₪ ואילו התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי בלבד בסכום של 20,000 ₪ ולכן על הנתבעים לפצות את התובעת בסכום של 392,766 ₪.
סוף דבר :
הנתבעים (ביחד ולחוד) יפצו את התובעת בסכום של 392,766 ₪.
