כלים משפטיים למניעת הגשת תביעות ייצוגיות נטולות בסיס

המבקשים טוענים עוד, כי בעניינינו מתקיימים כל התנאים לאישור התובענה כייצוגית: עילת התביעה נמנית על העילות המוזכרות בחוק תובענות ייצוגיות כעילות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית, בהיות התובענה בגין מפגע סביבתי; יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, משהוכח קיומו של זהום מי הים על ידי המשיבה; השאלות העובדתיות והמשפטיות העומדות בבסיס התובענה משותפות לכל חברי הקבוצה, שהרי כל אחד מיחידי הקבוצה נפגע מזיהום מי הים ולכלל חברי הקבוצה אינטרס משותף בדמות אכיפת הוראות החוק ושמירה על סביבה הולמת נטולת סיכונים בריאותיים; ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית הוא בבחינת הדרך ההוגנת והיעילה לידון בסכסוך, שהרי המדובר בקבוצה גדולה, אשר חבריה לא יפעלו באופן אינדיבידואלי להגשת תביעה כנגד המשיבה, ובהגשת התביעה ניתן יהיה לאכוף על המשיבה את דיני הגנת הסביבה; קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. המשיבה טוענת, כי דין בקשת האישור להדחות על הסף, וזאת הן מפאת חוסר סמכות, הן לנוכח עיסוק בנושאים שלא ניתן להגיש בגינם תובענה ייצוגית והן בשל שהוי בהקשת בקשת האישור.

עמד על כך אריאל פורת, בפרק דיני הנזיקין בתוך: הגישה הכלכלית למשפט, 271, 293 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה, תשע"ב-2012): "גם בבעיות האכיפה אין כדי לשכנע שאין בכוחם של דיני הנזיקין להשיג הרתעה. במשפט קיימים כלים שונים שבכוחם לצמצם את הרתעת-החסר הנובעת מתת-האכיפה של דיני הנזיקין... במקרים מסוימים תובענות ייצוגיות ומנגנונים אחרים המאפשרים איחוד תביעות עשויים להפחית את עלויות ההיתדיינות ולעודד הגשת תביעות על ידי תובעים אשר לולא כן לא היו עושים זאת...". יש לזכור, כי היתמודדות זו של הציבור למול השילטון ומאבקו של הציבור לנטילת אחריות מצד גופים ורשויות השילטון למחדלים ומפגעים סביבתיים איננה בבחינת מאבק בין שוים.

הדברים עולים, בבירור, מדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, שמהם עולה כי כוונת המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות הייתה ליצור הסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגיות, הסדר שאינו כפוף להסדרים הקיימים ב"חוקים המיוחדים", כגון החוק למניעת מפגעים סביבתיים (ה"ח הכנסת 93 , 26.7.2005, בעמ' 232): "לפני יותר מעשור החל המחוקק הישראלי מכיר בחשיבות מכשיר התובענה הייצוגית וקבע אותו בשורה של חוקים שעניינם תחומים המתאימים במיוחד להגשת תובענות ייצוגיות. החוקים שבהם קיימים כיום הסדרים להגשת תובענות ייצוגיות הם: ... חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ׳׳ב-1992, וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן - החוקים המיוחדים). אולם, ההסדרים הקיימים אינם מקיפים את מכלול התחומים שבהם יכול להתעורר הצורך להגיש תובענה ייצוגית. בנוסף, ההסדרים בחוקים השונים אינם אחידים ולהבדלים ביניהם פעמים רבות אין הצדקה מהותית והם יוצרים קשיים משפטיים, כפי שצוין בתזכיר הצעת החוק הממשלתית (להלן - התזכיר)...

...

המשיבה טענה עוד, כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף גם מפאת חוסר סמכות, באשר היה על המבקשים להגיש את בקשתם לבית המשפט המחוזי, בהיות המשיבה תאגיד מים וביוב, שאינו עונה על הגדרת "רשות" כהוראת סעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים).

גם בסיכומיה, הלינה המשיבה על החלטתי כאמור, בזו הלשון (סעיף 21 לסיכומיה): "המשיבה לא תסתיר את חוסר שביעות רצונה מכך, שבית המשפט הנכבד התיר למבקשים, בניגוד לפסיקות עקביות של בתי המשפט השונים, להמשיך בניהולו של הליך הסרק שבפנינו, תוך ניסיון להשגת ראיות בקשר לעובדות המקרה "תוך כדי ההליך" מקום שהמבקשים כלל לא הציגו ולו ראשית ראיה בסוגיה דנן, לא כל שכן חוות דעת מומחה מטעמם, והכל תוך שהמשיבה (גוף ציבורי) מוטרדת על ידי המבקשים ונדרשת להוצאות כספיות בגין ניהול מיותר.

למעשה, אילולא החלטתי, כי על היועץ המשפטי לממשלה להידרש לאירוע, הייתה עלולה בקשת האישור להידחות משום חוסר, כביכול, בראיות להוכחת עילת תביעה, כאשר המידע הרלבנטי הוחזק, בכל אותה עת, בידי המשיבה.

סוף דבר המבקשים עמדו בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישורה של התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית כנגד מי הרצליה בע"מ בעילה מכוח החוק למניעת מפגעים סביבתיים.

בבקשת האישור עותר התובע לקבוע, כי הקבוצה שבשמה מיתנהלת התובענה הייצוגית, תהיה כלל הנישומים בתחום שיפוטה של המשיבה אשר חויבו לשלם למשיבה סך של 170 ₪ כתנאי להחלפת פח אשפה, או כלי אצירה כתוצאה מפגם, או נזקים שנגרמו על ידי עובדי המועצה, או עובדי קבלן פינוי האשפה מטעמה, במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשה זו. המבקש הוא תושב בסמת טבעון ומחזיק בדירת מגורים המצויה בתחום השיפוט המוניציפאלי של המשיבה, והוא מחויב על ידי המשיבה בתשלום ארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין הנכס שבחזקתו.

בתשובתו לתגובת המשיבה כותב המבקש, שאין למשיבה חוק עזר המתיר לה למכור כלי אצירה ולכן פעולות הגבייה והמכירה נטולות סמכות, והמשיבה פועלת בעיניין זה עד היום בנגוד לדין, שכן חוק העזר שצורף לתגובת המשיבה אינו מקנה לה סמכות למכור כלי אצירה.

המשיבה טוענת אמנם, שבפועל היא נהגה כך, אך לא עלה בידיה להוכיח את טענתה זו. סבורני, שיש להעתר לבקשה לאישור התובענה כייצוגית על בסיס העילה של עשיית עושר ולא במשפט, נוכח גביית התשלום בנסיבות אלה בגין כלי האצירה, במקום לספק לתושב כלי אצירה חלופי ללא תשלום.

בהחלט ייתכנו מקרים בהם מחדל מלדאוג לכך שהפנייה המוקדמת תמסר לרשות ותתבצע כנדרש תזקף לחובת המבקש, אך במקרה הספציפי שבפניי, ברי שגם אילו הייתה הפנייה המוקדמת נמסרת במסירה אישית, לא היה בכך כדי למנוע את קיומו של ההליך המשפטי, בשים לב לפער הקוטבי שבין עמדות הצדדים נוכח האמור לעיל, אני מאשר את הגשת התביעה כייצוגית, כשעילת התביעה מבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1971.

...

בהחלט ייתכנו מקרים בהם מחדל מלדאוג לכך שהפנייה המוקדמת תימסר לרשות ותתבצע כנדרש תיזקף לחובת המבקש, אך במקרה הספציפי שבפניי, ברי שגם אילו הייתה הפנייה המוקדמת נמסרת במסירה אישית, לא היה בכך כדי למנוע את קיומו של ההליך המשפטי, בשים לב לפער הקוטבי שבין עמדות הצדדים נוכח האמור לעיל, אני מאשר את הגשת התביעה כייצוגית, כשעילת התביעה מבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1971.

לא ראיתי מקום להיעתר במסגרת זו, לסעד שהתבקש בבקשת האישור, ואשר נועד, למעשה, להוות צו עשה בדבר אספקת כלי חלופי בחינם.

עוד אני מורה שלא יאוחר מתאריך 1.12.16, ימציאו ב"כ שני הצדדים לבית המשפט, נוסח מוצע של המודעה לצורך אישור הנוסח על ידי בית המשפט, בטרם תפורסם המודעה בשני העיתונים.

עוד נטען, כי אף ששעור דמי הכניסה לבריכה נקבעו בחוק העזר, הרי שהדבר נעשה, ככל הנראה, בשל טעות משפטית בדבר סיווג התשלום כתשלום חובה, להבדיל מתשלום רשות מסוג "מחיר". מכל מקום, ציון דמי הכניסה בחוק העזר אינו מונע מהרשות המקומית או המשיבה לקבוע מחיר הוגן בתעריף עדכני, ללא מיגבלת הסכום שנקבע בחוק העזר ה"הסטורי", בייחוד מקום בו דמי הכניסה מעניקים לבאי המקום שירותים נוספים מעבר לכניסה ושימוש בבריכה.

סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מורה לנו: "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט...". התובענה שאותה עותר המבקש לאשר כייצוגית אינה תובענת סרק, וראיה לכך יש לראות בעובדה כי המשיבה פעלה לביטול חוק העזר, בזיקה ישירה להגשת בקשת האישור, זאת מבלי להודות בטענות המבקש.

היא טוענת כי המבקש היתעקש על ניהול תביעתו גם לאחר שהוברר כי בקשתו נטולת בסיס, וביתר שאת לאחר ביטולו של חוק העזר.

היא מוסיפה עוד כי במקרה שלפנינו לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות המצדיקים פסיקת גמול ושכר טירחה, שכן הבקשה לא הואילה במאומה לחברי הקבוצה; סכוייה היו אפסיים מלכתחילה; התוצאה המיוחלת בגדרי ההליך (העמדת דמי הכניסה על סך של 0.000001 ₪) הייתה מופרכת ונטולת היגיון, והיה בה כדי להביא בהכרח לסגירת הבריכה העירונית (באופן המלמד כי גם אם התביעה הייתה מתקבלת, לא הייתה צומחת כל תועלת לחברי הקבוצה); ולבסוף, לא מדובר בבקשה מורכבת, לא צורפה חוות דעת בתמיכה לבקשה, לא נערך ניתוח כלכלי ומקצועי סבוך, לא נדרשו הוצאות נכבדות ואף לא היה סיכון ממשי מצידו של המבקש.

בפסק דין שניתן בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (05.08.2018) נקבע, כי שומה על בית המשפט הדן בבקשת הסתלקות מתוגמלת לעשות שימוש זהיר בכלי של פסיקת גמול ושכר טירחה, תוך מתן תשומת לב לעקרון לפיו הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית, אך מדובר בחריג לכלל, אשר יש להפעילו במקרים המתאימים בלבד, בין היתר בהיתחשב בשיקולים הבאים: "בבוא בית משפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טירחה במסגרת של הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, שומה עליו לשקול שני שיקולים עקריים: ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. שיקולים אלה נועדו לסייע בידי בית משפט בבואו לוודא כי לא ייפסקו גמול ושכר טירחה לטובת מי שנקט בהליך סרק. כפי שכבר צוין לעיל, התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. אחד הפרמטרים שעשויים לשמש את בית המשפט בבואו להעריך את התועלת שצמחה מבקשת האישור, הוא הפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה בסופו של יום במסגרת ההסתלקות... אמת מידה נוספת שעשויה לסייע בידי בית משפט בעיניין זה, שאף עליה עמדתי לעיל, היא שאלת נחיצותו של ההליך הייצוגי לתוצאה שהושגה. במקרים מתאימים, ובהתאם לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ניתן אף להדרש לעמדתו של היועמ"ש ביחס להסתלקות המתוגמלת המבוקשת". במקרה דנא, כבר בתשובת המשיבה לבקשת האישור (ומבלי להיתעלם מיתר טענותיה) הועלתה אפשרות כי ההוראה במסגרת חוק העזר המסמיכה את הרשות לקבוע דמי כניסה, נעשתה בשל טעות משפטית בדבר סיווג התשלום כתשלום חובה "ומחשבה מוטעית בנוגע לנחיצות ואפשרות הסדרת התשלום בחוק עזר" (סעיף 28 לתשובה).

...

איזון בין כל השיקולים הללו מביאני לידי כך, שאת הגמול למבקש יש להעמיד על סך של 1,000 ₪, ואת שכר טרחת בא כוחו על סך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. סוף דבר סיכומם של דברים: אני מאשר את הסתלקות המבקש מבקשת האישור, ומורה על מחיקתה של הבקשה.

תביעתו האישית של המבקש נדחית.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 1,000 ₪, ולבא כוחו שכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪ ועוד מע"מ. ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, 17 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

צוין כי ניתן ליגרוס שדוקא תובע ייצוגי פרטי יירתע יותר מלנקוט בהליך של תביעה ייצוגית בהתאם לדין הקליפורני מאשר תובע מסחרי, אשר הפרוטה מצויה בכיסו ואשר ההליך המשפטי הוא בגדר הוצאה מוכרת.

לפיכך, בימ"ש קמא מגיע למסקנה לפיה " כאשר בית המשפט העליון קבע כי תובע ייצוגי, אשר מימון התובענה חל עליו באופן אישי ופרטי, לא יירתע מהגשת תובענה ייצוגית שתנוהל לפי דיני מדינת קליפורניה, קל וחומר שתובע מסחרי לא יירתע מכך". הודגש כי אף אם קיימת הרתעה מסוימת, אין די בכך כדי לקבוע כי מדובר בתניה מקפחת ויש לבחון ולאזן את מכלול הנסיבות לרבות האינטרסים הלגיטימיים של פייסבוק אירלנד.

המבקשים לא מספקים כל ראיה לכך שדין קליפורניה מונע מהם "זכות או תרופה" או מגביל את זכותם "להשמיע טענות מסוימות" כפי שנקבע ע"י בימ"ש קמא.

המבחן העקרי לקביעה האם תניה בחוזה אחיד הנה מקפחת הוא מבחן "הסבירות וההגינות". טענת המבקשים כי "תנאי בררת הדין יוצר למשיבה יתרון בלתי הוגן ובלתי סביר" נטולת בסיס משפטי או עובדתי.

צוין בהקשר זה כי התובענה הייצוגית היא כלי רב עוצמה אשר יש בו לשנות יחסי כוחות בין צרכנים ועוסקים וכן נקיטה בהליך ייצוגי עשויה פעמים רבות להניב תועלת כלכלית משמעותית למי שיזמו אותו וזה מהוה תמריץ לנקוט בהליך זה חרף קשיים הנוגעים לבררת הדין שמציב חוזה אחיד.

...

עוד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על סף מחמת העדר יריבות ביחס לתובעת 1, תניית סמכות שיפוט, והעדר עילה לפי החוק הקליפורני שחל על המחלוקת מכוח תניית ברירת דין ייחודית.

תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור: בימ"ש קמא שגה כאשר העניק משקל מכריע לכך שהמבקשים הם משתמשים מסחריים במסגרת מבחן ההרתעה וקבע למעשה שהמשקל הסגולי של היותם משתמשים מסחריים שווה לכל הפחות, למשקל הסגולי של היותו של הליך ייצוגי, ועל כן מצדיק מסקנה זהה לזו שנקבעה בעניין בן חמו.

בנסיבות אלה, באיזון בין האינטרס של משתמשים ישראלים בפייסבוק שתובענה בנוגע לתחום העסקי תוכרע עפ"י הדין המהותי של מדינת ישראל ובין האינטרס העסקי של פייסבוק שתהיה כפופה למערכת דינים אחת בשל ההיקף האדיר של המשתמשים בשירותיה הפרושים בעולם, אני סבורה כי גם במקרה שלפני (כמו בעניין בן חמו – ראה סעיף 44 לפסה"ד), יש להעדיף את האינטרס של פייסבוק והתנייה בענייננו אינה מגנה על פייסבוק מעבר למה שנתפס כראוי.

לפיכך, מקובלת עלי מסקנת בימ"ש קמא לפיה בנסיבות דנן תניית ברירת הדין אינה מקפחת ויש לברר את התביעה לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

ביחס לכך, טוענים ב"כ המייצגים, כי מדובר בטענה ובפרשנות חסרות יסוד שדינן דחיה, שכן לא הוכחה טענת הנתבעת לפיה חברת נטלי הנה מתחרה שלה; הטענה העובדתית שהעלתה הנתבעת לפיה גילתה על ייצוגה של חברת נטלי ב"בדיקה במאגרים משפטיים", אינה נתמכת בתצהיר; אין בבקשה כל הסבר למה שהתרחש בפרק זמן של כשנתיים מאז שניתן פסק הדין, שמנע ממנה לבחון את המאגרים המשפטיים, כלשונה, ולהגיש בקשה מתאימה; הנתבעת מעולם לא טענה, ואף לא בבקשה זו כי הגשת בקשת האישור נבעה מהרצון לפגוע במתחרה עסקי; לב"כ המייצגים מעולם לא היה כל רצון או כוונה לפגוע במתחרה עסקי, ומכאן שלא היה כל ניגוד עניינים, כנטען על ידי הנתבעת.

בנוסף לאמור לעיל, טוענים ב"כ המייצגים כי, טענותיה של הנתבעת ביחס לעו"ד רחמני ועו"ד קצב, לפיהן השניים מנהלים מסע הכפשה כנגדה, נטולות בסיס ואינן נתמכות ולו בבדל ראיה.

כך, הגשת תובענה ייצוגית על ידי מתחרה של הנתבעת או ביוזמתה, כדי להפעיל לחץ על הנתבעת וליצור תחרות לא הוגנת, בהחלט עשויה לעורר ספקות באשר ליעילותה או הוגנותה של הגשת התובענה ככלי להכרעה במחלוקת, ואף להעיד על חוסר תום לב [וראו גם: ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (נבו 4.9.2014) (להלן: "ברזילי"); קלמנט; רע"א 4556-94 טצת נ' זילברשץ (נבו 26.5.1996)].

זאת, כאמור, משמנגנון התובענה הייצוגית בבסיסו מבקש לירתום את רצונם הפרטי של התובע או עורך הדין לטובת מטרה ציבורית ]ראו לעניין זה: קלמנט; ברזילי].

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לגופה, אך לא לסלקה על הסף.

סוף דבר – הבקשה נדחית – הנתבעת תשא בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח מהיום.

המזכירות תואיל לדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.