בעלה המנוח של העותרת הלך לעולמו ביום 13/5/2013, ועל-פי צו הירושה העותרת הנה יורשתו היחידה .
לעומת זאת טען משרד השיכון, כי בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק יש להצמיד את מחיר המכירה של הדירות למדד המחירים לצרכן, ובהתאם לחישובים שפורטו בכתב התגובה, שווי המכירה עולה על הסכום המאקסימאלי הקבוע בהגדרת "זכאי".
ביום 14/3/2017, לאחר דיון שהתקיים בפני, הצעתי כהצעת פשרה כי העותרת תהיה רשאית לרכוש בתנאי הרכישה הקבועים בחוק יחידה אחת על-פי בחירתה ושתי היחידות הנוספות יירכשו על-ידה במחיר מלא, בהתאם להערכת השמאי הממשלתי.
(ב) היתה הדירה הציבורית שהזכאי רשאי לרכוש מורכבת ממספר דירות שאוחדו לדירה אחת, רשאית החברה לדיור צבורי, במשך תקופה של שנה מהיום שהזכאי הגיש לה בקשה לרכוש את הדירה, לפצל את הדירה האמורה לדירות, שמספרן לא יעלה על מספר הדירות המקורי, ובילבד שכל אחת מהדירות המתקבלות תהיה ראויה למגורים, והזכאי יהיה רשאי לבחור מתוכן דירה אחת שאותה יהיה זכאי לרכוש.
...
שיקול נוסף המבסס את החלטתי שלא להתערב, נוגע לנכונותו של משרד השיכון, להכיר בעותרת כזכאית לרכישת יחידה אחת בתנאי רכישה על-פי החוק, וזאת על-אף טענותיו כנגד זכאות הרכישה של העותרת עקב מכירת הדירות על ידי בעלה המנוח, ובבחינת "לפנים משורת הדין".
נכונות זו, צריכה לקבל גם את עידוד של בית-המשפט,בין היתר מטעמי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי, ובנסיבות אלו אני סבור כי על בית המשפט להימנע מלכפות על משרד השיכון פשרה נוספת המנוגדת לנהלים, שאחרת עלול להיווצר "אפקט מצנן" במסגרתו יימנעו רשויות מנהליות דוגמת משרד השיכון מהסכמה לכל הצעת פשרה, שמא הסכמה זו תשמש כבסיס לדרישות נוספות של העותר.
לפיכך, ומכל השיקולים לעיל, אינני מוצא מקום להתערב בהחלטת משרד השיכון, ובהתאם להסכמתו, העותרת רשאית לרכוש יחידת דיור אחת בתנאי הזכאות הקבועים בחוק, ולהשיב לידי משרד השיכון/עמידר את שתי היחידות הנוספות, וזאת בתוך זמן סביר אשר ייקבע על-ידי המשיבים בהתאם לנוהל המכר, ולמען הזהירות ובהתאם להודעת עמידר, אני מורה כי הוראות פסק-הדין יחייבו גם את עמידר.
בשים לב לכך שטענות משרד השיכון כנגד זכאותה של העותרת לא נתבררו לגופן, ובשים לב לנכונות משרד השיכון להכיר בעותרת כזכאית על-אף טענותיו, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.
