לטענת צד ג', בכתב ההגנה להודעת צד ג', יש לדחות את ההודעה היות ולנתבע לא היה רישיון נהיגה בתוקף בעת התאונה, כאשר בשנת 2012 נשלל רישיונו של הנתבע בהתאם לחוק ההוצאה לפועל , לאחר שנתיים ממועד זה היה עליו לעבור בחינה תיאורטית ומעשית אולם היות והנתבע לא הציג מסמכים כי כך אכן עשה, אין מקום להעניק לו כסוי בטוחי.
אם התקנה היתה תקפה במקרה של הנתבע, בהתאם ללוחות הזמנים של הטלת ההגבלה וביטולה, זאת לא ניתן לדעת היות וצד ג' לא המציא דבר שיכול ללמד על כך.
שלישית, כבר נקבע בפסיקה כי הטלת הגבלה על רישיון הנהיגה אינה מביאה לביטול כסוי בטוחי .
עוד קבע בית המשפט שם, כי לא די בתעודת עובד ציבור של רשות האכיפה על מנת ללמוד מהי ההגבלה שהוטלה אלא יש מקום לעיין בהחלטה עצמה, רק החלטת רשם ההוצאה לפועל, היא זו שקובעת מהן ההגבלות שהוטלו בפועל, וכך ציין:
"היה על בית משפט קמא לבחון את צו ההוצל"פ ולהתייחס להגבלות הספציפיות שהוטלו על המבקש 2 בהתאם לצוו זה בלבד ולא היה מקום להזקק לבחינת תעודת עובד ציבור, שהוסיפה הגבלות על האמור בהחלטה רשמת ההוצל"פ. המדובר בעיניין מהותי ביותר, חייב בתיק הוצל"פ צריך לדעת מהם האיסורים וההגבלות החלים עליו באופן ברור ומפורש וכאשר ניתנת החלטה/צו של רשם ההוצל"פ יש לבחון את ההגבלות החלות על חייב בהתאם להחלטה בלבד, ואין בכוחה של תעודת עובד ציבור (המפרשת את הצוו) כדי להוסיף על ההחלטות שניתנו או לפרש החלטות אלו. משנה תוקף יש לאמור נוכח העובדה כי המבקש 2 לא היה מודע להגבלות הנוספות שהוספו בתעודת עובד ציבור, שלא בהתאם להחלטה, וממילא תעודת עובד הציבור ניתנה לצורך ההליך קמא ולאחר מועד התאונה".
גם במקרה שלנו, צויינו בתעודת עובד הציבור ההגבלות שהוטלו תוך הפניה לדו"ח אולם לא צורפו החלטות רישמי ההוצאה לפועל עצמן, וצד ג' אף לא עתר לקבלן, כך שללא החלטות אלו, לא ניתן להסיק כי נאסר על הנתבע מלהחזיק רישיון נהיגה.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושמעתי את עדות הנתבע, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה , זאת בהעדר מחלוקת בדבר האחריות ובדבר הנזק.
אם לא די בכל האמור לעיל הרי שהסיבה הרביעית לדחיית טענות צד ג' נעוצה בכך שגם אם הוגבל הנתבע מלהחזיק רישיון נהיגה , הרי שצד ג' לא הוכיח כי הנתבע ידע על הטלת ההגבלה ולכן אין להסיר את הכיסוי הביטוחי.
הנתבע ישלם גם את המחצית השניה של האגרה, זאת לאחר שהתובע ישלמה וימציא לנתבע תיעוד על ביצוע התשלום.
