כינוס נכסים הצעה לאחר המועד בטלה

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופט גיל **** 07 יוני 2020 פש"ר 27396-09-18 בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: יהושע אשר רבינוביץ עו"ד עדי גילה חכמון הכונס הרישמי החייב המנהלת המיוחדת הכונ"ר 1. זאב קנובלוך 2. רייזל קנובלוך 3. מנחם יעקב קנובליק המשיבים 1 ו-2 המשיב 3 החלטה

נוכח סתירות בנוגע ללוח הזמנים הנטען על ידי המשיבים, טוענת המנהלת המיוחדת כי חתימת הצדדים על הסכם המכר הושלמה למעשה לאחר מועד זה. המנהלת המיוחדת הצביעה על שורה ארוכה של ראיות המלמדות על היתנהלות תמוהה בקשר עם העסקה.

המשיב 3 קיבל מידע מאנשי הקשר שלו, לפיו גם אשת החייב עומדת לטוס לחו"ל. בשלב זה, אותם גורמים שפעלו כנציגי המשיבים 1-2 רוכשי הנכס (אך בפועל פעלו לפי הנחיות המשיב 3) הגיעו בדחיפות לאשת החייב וזו הוחתמה על המסמכים זמן קצר מאד קודם שיצאה מהארץ והצטרפה לחייב במנוסתו בחו"ל. המשיבים 1-2, אשר למעשה פעלו בשיתוף עם הגורמים שפעלו מטעמו של המשיב 3, חתמו בנפרד על הסכם המכר ומסמכי העברת הזכויות.

בהיבט זה, העסקה בטלה נוכח העדפת הנושים הפסולה המתקיימת בה. סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, הדן בבטול העדפות, שונה מביטול הענקות בכך שעניינו עוסק במצב שבו חייב שאינו יכול לפרוע את חובותיו עושה עסקה ברכושו זמן מוגדר לפני הכרזתו כפושט רגל במגמה לתת עדיפות לנושה פלוני על פני נושים אחרים.

מוצע, כי במידה והצדדים לא יצליחו לגשר על הפערים ביניהם בנוגע לגובה הסכום, יפסוק בית המשפט לגבי הסך בדרך של פשרה.

...

החייב נעתר ללחציו של המשיב 3 והסכים למכור את הדירה וזאת על מנת שכספי התמורה יועברו למשיב 3.

בהיבט הנוגע להעברת זכויות החייב למשיבים 1-2, המסקנה בדבר בטלות היא פשוטה וברורה וזאת כאשר מדובר בהענקה שבוצעה לאחר שהחייב הפך לפושט רגל ובחוסר תום לב מובהק.

די במסקנה כי ההענקה לא נעשתה בתום לב כדי לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה.

לטענתה, סעיף 184 לפקודה קובע, כי מקום שהפקודה מאפשרת הגשת ערעור לפני בית המשפט המחוזי יוגש העירעור תוך 45 ימים, ומכאן תקנה 76 לתקנות שהותקנה ע"י השר (מכח הסמכות האמורה בסעיף 242 לפקודה) - הקובעת כי העירעור יוגש תוך 15 ימים, היא תקנה שהותקנה תוך חריגה מסמכות (אולטרה וירס) והיא בטלה, לאחר שקבעה תקופת ערעור קצרה מן התקופה האמורה בסעיף 184 לפקודה.

טיעון זה מבססת המערערת על האמור בסעיף 71(ב) ממנו עולה כי "הכונס הרישמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב או הנאמן" הם הרשאים להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, ומאחר והחייב טרם הוכרז כפושט רגל, הכונ"ר טרם התמנה כנאמן לנכסי החייב, מאחר וסעיף 44 לפקודה קובע, כי "משהוכרז חייב פושט רגל, יהיה הכונס הרישמי מכח משרתו נאמן על נכסי פושט הרגל". אף טיעון זה אני דוחה.

אפילו אניח כי המערערת לא ידעה בפועל על צו הכנוס ולא בדקה סיבת עיכוב ההליכים, נראה, כי לאור הזמן שחלף עד להגשת הבקשה להארכת המועד (שנה וארבעה חודשים) והעובדה כי תביעות החוב נבדקו עוד בטרם הוגשה הבקשה להארכה המועד להגשת תביעת החוב (ראו פרוטוקול אספת נושים מיום 6.6.2016 – נספח ד' לתשובת המנהל המיוחד) והעובדה כי הנושים אף הצביעו על הצעת ההסדר, לאחר בדיקת תביעות החוב ובהיעדר חוסר תום לב מצד החייב נראה, כי הנימוקים שמעלה המערערת, לאור הילכת מלונות רותם, אינם מקימים טעם מיוחד להארכת המועד (כאמור בהנחה וידיעת המערערת היא קונסטרוקטיבית בלבד).

...

וכך סיכום בית המשפט את הכללים שהתווה (בסעיף 18 לפסק הדין): "סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – בין משום שנשלחה לו הודעה על ידי החייב, הנאמן או המפרק ובין מכל מקור אחר – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

סוף דבר, הערעור הוגש באיחור ודינו להידחות.

אף לגופן של טענות, לא ראיתי טעם להארכת המועד להגשת תביעת החוב ו דין הערעור להידחות אף לגופו.

כמו כן בתצהיר שהגיש החייב בשנת 2015 בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל ביחס לנכס (כשנתיים לאחר ההעברה), ציין החייב כי "מדובר בכינוס של בית מגורים השייך לאישתי ולי" (נספח 1 לתשובת המנהל המיוחד לתגובת המשיבה).

לאור האמור לעיל, נראה כי הנאמן עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח את ההענקה, מהותה, מוועדה, הנכס שהוענק, העובדה כי החייב המעניק הפך פושט רגל בפרק הזמן שבין שנתיים לעשר שנים קודם להיותו פושט רגל, חובות עליהם הצהיר החייב עם כניסתו להליך הפש"ר וכו'.

באשר לרכישת מלון באדננדוף גרמניה, במכתב מיום 10/6/13 שצורף ע"י החייב לתצהירו מיום 10/6/13, צוין כי עורך הדין מייצג "קבוצת רוכשים" (שזהותם אינה ברורה), המציעה לרכוש את המלון תמורת 850,000 ₪ יורו, אך לא צורפה כל ראיה שהחייב הוא הרוכש או שהחייב מימן ושילם את הסכום הנקוב בהצעה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשתו העיקרית של הנאמן וקובעת כי העברת זכויות החייב למשיבה מיום 6/1/13 בטלה.

...

מכל האמור לעיל עולה כי המשיבה כשלה להוכיח כי החייב היה בעל כושר פירעון במועד ההענקה, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר בהענקה פסולה שיש לבטלה.

טענת ב"כ המשיבה לפיה הנאמן "מפליג למחוזות רחוקים" בכך שחרג מגבולות הדיון בבקשה לביטול הענקה, בעת שהעלה טענות של חוזה למראית עין או הסכם פסול, דינה להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשתו העיקרית של הנאמן וקובעת כי העברת זכויות החייב למשיבה מיום 6/1/13 בטלה.

הבקשה לביטול הענקה הוגשה במקורה ביום 24.9.2017; הדיון בו נשמעו טענות הצדדים ועדויות מטעמם היתקיים ביום 10.2.2018 ולאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים והתקיים דיון נוסף, פסק ביום 25.6.2019 בית המשפט [כב' השופט ע. כהן] כי מאחר שהחייבים העניקו נכסים בטרם חלוף שנתיים מהמועד בו נעשו פושטי רגל, אותה הענקה שביצעו החייבים, בצורה של הסתלקות מעזבון אביהם המנוח, בטלה כלפי הנאמנת.

רודי אישר שלא נעשתה פנייה לרו"ח כדי לקבל את מיסמכי החברה המכילים דיווחים למע"מ. עוד טען רודי כי העסק ניכנס לסחרור כספי ובנק לאומי לא רצה להגדיל מסגרות ומכיוון שבנק הפועלים הגיע עם הצעה טובה יותר העסק עבר לנהל את החשבון בבנק הפועלים ומצבו היה "יציב טוב". עם זאת, אישר רודי את התרשומת מיום 16.1.2016 [נספח 4 בתיק מוצגי הבנק] ולפיה בתחילת חודש ינואר 2016 החברה לא עמדה בפרעון ההלוואות ונכנסה לפיגור ושיקים שהופקדו בחשבון החברה בבנק לאומי חזרו מסיבה של "אין כסוי מספיק". הוא הסביר זאת בכך שלא הייתה פעילות בבנק לאומי באותה העת.

על כן, כך הצהיר מר פיינגולד, כאשר בישר רודי לבנק בחודש אוקטובר כי אין לחברה יכולת לשלם את חובותיה כיוון שהמלאי בחנויות שייך לחברה אחרת שהוקמה על ידי אחיהם של החייבים - הודיע הבנק כי החובות יועמדו לפרעון מידי והוגשה בקשה למינוי כונס נכסים מטעם הבנק.

...

בהיבט התזרימי, המסקנה העולה מעדויות רודי ומנהל הבנק היא כי החברה לא הצליחה לגייס הון או אשראי או מחזור חוב בטווח הקצר, על בסיס פעילותה שלה, ונדרשה להחייאה חוזרת ונשנית מצד דודם של החייבים.

סוף דבר נוכח כל האמור, התשובה לשאלה שלגביה התבקש בירור עובדתי היא כי במועד הסתלקותם של החייבים מחלקם בעיזבון אביהם המנוח במהלך חודש אפריל 2016, ואף קודם לכן במועד פטירת אביהם המנוח של החייבים בסוף חודש מרץ 2016, ואפילו מתחילת שנת 2016, היתה החברה חדלת-פירעון, ללא הון עצמי וללא מלאים לממן התחייבויותיה.

בשים לב לבקשות הרבות שהגישו החייבים לצורך המעדת מידע לרשותם, לעלויות הכרוכות באיסוף החומר והעמדתו לעיון [החייבים אפילו לא טרחו לבקר בארכיב], ונוכח הדרך בה ניהלו החייבים את ההליך כשכפיר ורואה החשבון אפילו לא טרחו להתייצב, סבורני כי יש מקום לחיוב ממשי בהוצאות, אף שמצויים אנו בהליך פשיטת רגל.

מדובר על העברה לפי הסכם מכר אשר נערך לכאורה ביום 18.1.16 בו צוין כי היחידה חבה לה"ה מייסלוס כ-320,000 ₪ וכי היא מעבירה להם זכויות בנכס כנגד קזוז 187,500 ₪ מחוב זה. הערת אזהרה בגין הסכם זה נרשמה רק ביום 18.8.16, כשבעה חודשים לאחר מועד עריכת ההסכם.

על אף טענות היחידה, ה"ה מייסלוס הגיעו להסכמה מול הנאמן וב"כ קנדקו על פיה, יש לקבוע כי העברת הזכויות מהיחידה אליהם בטלה וכי הם יהיו זכאים לקבל כ-10% מתוך תמורת מכירת הזכויות בדירה אשר הוחזקו בנאמנות על ידי כונס הנכסים, עוה"ד דורון זר. יתרת הסכום תועבר לקופת ההליך.

ככל שלא תיתקבל הצעה ריאלית הנתנת לקידום כאמור, יהא רשאי הנאמן להגיש פסיקתה למינויו ככונס נכסים ביחד עם כתב התחייבות כנדרש ולבצע את המשך הפעולות הנדרשות למימוש הזכויות בנכס, לרבות הגשת תביעה לפירוק שתוף בפני המותב המתאים.

...

הערעור נדחה בפסק הדין מיום 29.1.23.

בסופו של דבר הנכס נמכר במסגרת ההליך תמורת 2,520,000 ₪ על ידי עוה"ד דורון זר אשר מונה ככונס נכסים לצורך מכירתו.

על כן, אני מקבלת את ההצעה ומורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.