"לפיכך הוא ניסח את זכאותו מכוח החוק לביטוח במסלול של פנסיה תקציבית כתובענה לסעד הצהרתי, וביקש את בית הדין הנכבד להצהיר על זכאותו לביטוח במסלול של פנסיה תקציבית ממועד גיוסו לשב"ס שכן פעולת הנתבעים בעיניינו במועד גיוסו לשב"ס נעשתה בנגוד להוראות ס' 108ט' לחוק הגימלאות, ובהמשך אף נעשתה בנגוד להוראות חוק ההנמקות. שתי העילות אלה לא נועדו לכימות לא לפי אופיין ולא לפי מהותן וגם לכן מדובר בטענת סרק של הנתבעים." (סעיף 26 לתגובת התובע לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף).
נפסק כי:
"הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך לג(43) 28).
...
לאור המחלוקות הקיימות בתיק, אנו סבורים, כי יש לאפשר לצדדים קיום הליך משפטי לגופו של עניין במסגרתו יתבררו, בין היתר, זכאות התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית וכן יתר טענות התובע בנוגע לאי החלת חוק ההתיישנות על עניינו, שכן בשלב מקדמי זה לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על עניינו.
בסיכומו של דבר, אנו סבורים כי יש ליתן לתובע את יומו בבית הדין ואת המשכו של ההליך המשפטי כאשר בסיומו, לאחר קיום דיון הוכחות בתיק, יהיה בידי בית הדין את הכלים לבחון את זכאותו של התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית, וכאשר במסגרת פסק הדין הסופי תוכרע גם שאלת ההתיישנות.
סוף דבר:
בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף - נדחית.
