כימות סכום נזק עתידי לא וודאי

נזכיר כי דרך המלך בפסיקת פצויי השבה במסגרת תובענה ייצוגית היא תשלום פיצוי פרטני לכל אחד מחברי הקבוצה, כפי ניזקו האמתי (ראה סעיף 20(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), ורק בהיעדר דרך יעילה לפסיקה כזו, ניתן בלית ברירה להדרש למסלולי פיצוי קבוצתיים חלופיים.

כעת מבוקש שבמקום המועד של מתן החלטת האישור (28.4.2021), המועד הקובע לענין היכללות בקבוצה המיוצגת יהיה יום מתן פסק הדין בתובענה הייצוגית, קרי, מועד עתידי שאיננו ידוע.

בעע"מ 624/20 מנחם קירשבלום נ' מדינת ישראל - רשות המיסים בפיסקה 16 (נבו 01.05.2022)‏‏ נפסק כי: "שיקולים רלוואנטיים להחלטה כזו יכולים להיות, למשל, אם הרחבת הקבוצה מקדמת את תכליות התובענה הייצוגית; מה תהא ההשפעה של הרחבת הקבוצה על קופת הרשות ועל הוודאות התקציבית שלה; וכן שיקולים של יעילות דיונית." במקרה דנן אני סבור כי אכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הרחבת גודלה של הקבוצה המיוצגת.

בהנתן העובדה שלצורך מתן פסק דין כספי יש לקבוע קודם לכן מהו סכום ההשבה המגיע, הרי שהמועד האחרון הרלבנטי לכימות סכום התביעה בגין מס שבח ששולם בייתר הוא המועד בו תימסור המשיבה למבקש את מלוא הנתונים בדבר המס שנגבה מחברי הקבוצה, קרי, בתוך שלושה חודשים.

...

בעע"מ 624/20 מנחם קירשבלום נ' מדינת ישראל - רשות המיסים בפסקה 16 (נבו 01.05.2022)‏‏ נפסק כי: "שיקולים רלוונטיים להחלטה כזו יכולים להיות, למשל, אם הרחבת הקבוצה מקדמת את תכליות התובענה הייצוגית; מה תהא ההשפעה של הרחבת הקבוצה על קופת הרשות ועל הוודאות התקציבית שלה; וכן שיקולים של יעילות דיונית." במקרה דנן אני סבור כי אכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הרחבת גודלה של הקבוצה המיוצגת.

יחד עם זאת, אני סבור שאין מקום להרחיב את הקבוצה כבר כעת באופן שהיא תכלול את כל מי שימכור את דירתו עד למועד בו יינתן פסק הדין בתובענה הייצוגית, וזאת מן הטעם שבסופו של יום עסקינן בתביעה כספית ולכן בית המשפט איננו יכול לפסוק פיצוי כספי אלא למי שכבר עומדת לו עילת תביעה שלמה, קרי, מי ששילם מס שבח בייתר.

משכך, אני נעתר באופן חלקי לבקשת ההרחבה, במובן זה שהמועד האחרון לצורך היכללות בקבוצה המיוצגת יוארך מיום מתן החלטת האישור ועד לתום שלושה חודשים מהיום.

ככל ואכן מצבה של גאש הובא לידיעתו של מר ז'אן על ידי נציגי דוראל בזמן אמת, הכיצד ניתן לטעון כי הנתבעים "עקצו" אותו? כמפורט לעיל, במהלך ניהול תיק זה הלכה דוראל והחריפה את הביטויים והתיאורים בהם השתמשה כלפי מכירת המניות למר ז'אן. מטענות למצג שוא הלכו הטענות ולבשו צורה של טענות להטעיה, מלכודת וכיוצ"ב. כעת נשאלת השאלה מה הצליחה דוראל להוכיח בנוגע לטענות הללו במהלך ניהול הליך זה? והתשובה הנה שדוראל לא הצליחה להוכיח אף ולא אחת מטענות אלה, לא את הטענות בגרסתן המרוככת בכתבי הטענות, וודאי שלא את הטענות בצורתן החריפה במסגרת הסיכומים.

למרות תפקידה של גב' דלויה בדוראל, ובנגוד למצופה, תצהיריה של גב' דלויה לא היתמקדו בכימות סכומי הנזקים שנגרמו לדוראל.

הטבלה השנייה המופיעה בתוך התצהיר, נושאת את הכותרת: "הוצאות נוספות צפויות עתידיות, (אומדן לא סופי)". סכום הטבלה של אותן הוצאות נוספות צפויות עתידיות, הנה בסך כולל של 1,315,559 ₪ (הכל בדיוק כפי שהופיע בכתב התביעה).

...

התביעה שהגישו משגד ויצחק בן דהן, נגד הנתבעת 1, חברת דוראל, מתקבלת באופן שאני קובעת שדוראל תשלם למשגד ולמר יצחק בן דהן סך של 239,522 ₪ בחלקים שווים.

ת.א. 55137-02-10, 15805-05-10; 35558-04-10 - שלושת התביעות שהחלו כבקשה לביצוע שטר - מתקבלות, היינו טענות ההגנה של דוראל – טענות הקיזוז נדחות, בשעה שדחיתי את טענות דוראל לקבלת פיצוי מאת הנתבעים, ולפיכך אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיקים אלו.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי דוראל תשלם למר מר שלום דזנהשוילי, מר גד אויזרט ומר יצחק בן דהן, בחלקים שווים, לידי בא כוחם, סך של 64,350 ₪.

למען הזהירות אזכיר, כי לא מדובר בהשבת מצבו של אותו תובע למצבו ביום שקדם לתאונה, אלא בכימות הסכומים שבהשתתם על הנתבע כפצוי - יכסו, על פי ראשי נזק מקובלים, על הפער שבין מסלול חייו של התובע כפי שהיה אלולא אירעה התאונה (שאינו ידוע, כי אם משוער), לבין מסלול חייו בפועל לאחר קרות התאונה (אף הוא משוער בחלקו, לגבי - העתיד).

לענין זה יפים גם הדברים שנפסקו בענין ע"א 4975/05 לוי נ' מור (פורסם; 20.03.08; ס' 9 +10) (להלן: "ענין לוי") שכוונו גם לכלי של דוקטרינת הפצוי בגין פגיעה בסיכוי: "המקרים האופייניים המדגימים קושי זה הם המקרים שבהם קיימת אי ודאות מובנית ביחס להתקיימותו של אחד או יותר מיסודות העוולה, אך בית המשפט סבור כי אם לא תימצא הדרך להיתמודד עם אי הוודאות תוחמץ ההזדמנות להטמיע סטאנדרטים ראויים ולהגשים תכליות של הרתעה או צדק מתקן. על מנת למנוע תוצאה כזו פיתח המשפט כלים נזיקיים וראייתיים המיועדים לספק פיתרונות במישורים שונים לבעיית אי הוודאות". "אחד מיסודות העילה" כאמור בעיניין לוי לעיל, יכול להיות גם יסוד הנזק לבדו; גם במקרה של פגיעה בסיכוי, שניתן היה להמנע מהנזק המתמשך לאורך שנים מסוימות.

...

סכום זה כולל את סך הפיצויים בראשי הנזק הבאים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר 200,000 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪ כאב וסבל 25,000 ₪ סך הכל: 250,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שישולם לתובע סכום של 250,000 ₪.

בהתאם: הנתבעת תשלם לתובע סך של 250,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך 38,025 ₪, וכן תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון.

הוכחת הנזק למעלה מכל האמור הרי שלא הוכח כל נזק בהיעדר ראיה בהקשר זה מצד התובעת - ראשית, למעט טענות כלליות בתצהיר התובעת אין כל ראיה לקיומו של נזק כלשהוא, ודאי לא כימות נזק, גם לא בעדות התובעת (עמוד 9 שורות 6-8); שנית, ילדי התובעת, אשר גם נזקיהם נטענים בהליך, לא העידו אף שהנם בגירים כיום וללא כל הסבר (עמוד 21 שורות 12-22); שלישית, בעלה של התובעת מסר תצהיר עדות ראשית אך אין בו כל זכר לטענה בדבר נזק כלשהוא לו, לתובעת או לילדים (ר' תצהירו של מר כהן); רביעית, הילדים אינם תובעים בהליך וממילא כל טענה בגין נזק שניגרם להם, עיקר טענות התובעת במסגרת התצהיר, איננה יכולה לעמוד; חמישית, לא הובאה כל אסמכתא או ראיה לקיומו של נזק קיים או נזק לעתיד, כפי שנטען, וודאי שלא כימות של נזק כלשהוא; שישית, עדותו של מר גרטלר לא נסתרה בהקשר זה, הוא אפילו לא נישאל בחקירתו הנגדית בנוגע לאמור (ר' סעיף 16 לתצהירו).

יש להביא בחשבון לעניין שיעור ההוצאות את הקף הסעד המבוקש בתובענה בסך לא מועט של 300,000 ₪, נהולו של ההליך עד תומו, כולל 2 ישיבות קדם ו- 2 ישיבות הוכחות, הגשת בקשות ביניים לא מעטות ואת קביעת התקנות לעניין שיעור החזר הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום שלא יפחת מהשיעור המינימאלי הקבוע בתקנות.

...

מקובלת עלי עדותו של מר גרוסמן בהקשר זה – "נכון. 3 טעמים. אחד, בשום שלב, בשום מסמך לא נכתב בצורה מפורשת שאת מבקשת חיסיון. דבר שני, הבנתי כבר משיחתנו המשותפת באותו ערב ברבבה, שכל הועד יודע עליך, מכיר, יודע על מה מדובר את, אחרים כבר מסביבות ספטמבר ... והשלישי, אני מודה ומתוודה, לא העליתי בדעתי שהוא יעשה עם זה איזשהו שימוש אחר, הוא איש פורמלי מתוך המערכת מבחינתי, והוא שותף מלא לניהול כספי הורים מאורגנים ומסודרים בתוך המערכת המשפטית הניהולית של המשרד" (עמוד 46 שורות 17-27).

סיכום לאור כל האמור לעיל דינה של התביעה להידחות.

בהתחשב בכל האמור אני מחייב את התובעת לשאת בתשלום הוצאות הנתבעת בהליך בסך של 23,000 ₪ (כולל מע"מ).

בנוסף, לטענתה, קושי בכימות נזקים אינו מצדיק מתן היתר לפיצול, ודאי לא במקרה בו התובענה תדחה, שכן ניתן לכמת נזקים אלה על דרך האומדנה, באמצעות חוות דעת מתאימות.

יחד עם זאת, בסופו של יום, לאחר ששקלתי מכלול השיקולים ובנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, הגעתי למסקנה כי מבחינת יעילות דיונית אין מקום לידון כבר עתה בתביעת פיצויים, בין אם תביעת האכיפה תדחה ובין אם תיתקבל, הן מחמת העובדה כי קיימת חשיבות רבה לנימוק שיבוא בבסיס הקבלה או הדחייה של סעד האכיפה המבוקש לצורך בחינת האפשרות על ידי המבקשת באם יהא מקום להגיש תביעת פיצויים והן מחמת העובדה כי בנסיבות המקרה דנן תביעת פיצויים הנה תביעה לסכומים גבוהים ביותר, אשר בירורה יכול ויהא מורכב ויקר.

אמנם על הקושי הנטען בדבר כימות נזקים "ניתן להתגבר במגוון דרכים: החל מעיכוב הגשת התביעה עד להתגבשות הנזקים (בכפוף לדיני ההתיישנות); עובר בשימוש בחוות דעת מומחים שיעריכו את הנזקים העתידים להתרחש בעתיד בעקבות ההפרה; דרך בקשה לתיקון כתב התביעה לאור התפתחויות שחלו במהלך ניהול ההליך, והמשליכות על הקף הנזק שגרמה ההפרה; וכלה, במקרים מתאימים, בסעד הצהרתי המתייחס לנזקים שטרם התגבשו. " [רע"א 7617/21 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ (נבו 8.8.2022), בפס' 9).

...

סוף דבר הנה כי כן, מצאתי ליתן היתר פיצול סעדים.

בהינתן התוצאה האמורה, אני מחייבת את המשיבה בהוצאות בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.