כוויות בעקבות הסרת שיער בלייזר

תמצית טענות התובעת 3) התובעת ילידת שנת 1999, טוענת בתביעתה בין השאר, כי היא פנתה לנתבעת, חברה העוסקת במתן שירותי הסרת שיער לצמיתות, לצורך הסרת שיער מגופה בעיקר מאיזור הידיים והרגליים.

11) תופעת הלוואי שנגרמה לתובעת היא תופעה טבעית ומוסכמת אשר עלולה להילוות לטפול להסרת שיער ואשר חלפה ועברה מאליה, ובודאי שלא מדובר בכוויה.

בכל מקרה, היה ונימצא כי התובעת זכאית לפצוי כלשהוא, יש להטיל על התובעת אשם תורם וזאת מאחר והיא בחרה על דעת עצמה, מבלי להתייעץ עם כל גורם מקצועי, לעשות שיזוף בהתזה, שיש בו בכדי להחמיר כל תופעת לוואי טבעית שנגרמת כתוצאה מטיפול להסרת שיער בלייזר.

...

8) בשל הכוויות והכתמים שנגרמו, נבצר מהתובעת להשתתף בטיול סוף שנה עם חבריה לכיתה, ובהמשך נמנעה מלהשתתף במסיבות שבהן הייתה פעילות בים או בבריכה, על כל עוגמת הנפש והנזק הנפשי שנגרמו לה עקב כך. תמצית טענות הנתבעת 9) הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי דין התביעה לסילוק על הסף מאחר והתובעת לא הגישה חוות דעת רפואית ערוכה כדין, ובכל מקרה, התובעת לא יכולה להוכיח טענה שברפואה ללא חוות דעת כאמור.

17) ראשית - מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה מנועה התובעת להוכיח דבר שברפואה, זאת משלא הוגשה חוות דעת רפואית ערוכה כדין, בין לשם ביסוס הטענה בדבר קיומן של כוויות צמיתות או לשם ביסוס הטענה בדבר קיומו של נזק נפשי.

כמו כן, נדחית בזאת טענת הנתבעת לפיה יש להטיל אשם תורם על התובעת משעברה שיזוף לאחר הטיפול, דבר שמנוגד להסכם ואשר החמיר את מצבה של התובעת - בנדון דנן, העידה התובעת כי מדובר בשיזוף בהתזה ולא באמצעות חשיפה לשמש (שורה 27, עמוד 5; ראו גם חשבונית מיום 26.6.2017 - נספח ד' לכתב התביעה), ולכן אין מדובר בשיזוף שמנוגד להוראות ההסכם ושיש בו להחמיר את המצב הרפואי.

סיכום 33) על-יסוד האמור, דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

34) הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל 12,000 ₪.

השאלה המשפטית הניצבת בפני בית המשפט הנה האם עלה בידי התובעות שהתקשרו עם הנתבעת בהסכם להסרת שיער מגופן, להוכיח כי זו התרשלה בטיפול שניתן להן ו/או כי הפרה את החוזה שנכרת ביניהן והאם לפנינו חוזה ל"הבטחת תוצאה", או שמא "חוזה הישתדלות" בלבד? רקע וטענות הצדדים: בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך של 30,000 ₪ שהגישו התובעות כנגד הנתבעת, מנהלת מכון לקוסמטיקה, עימה התקשרו לצורך טפול הסרת שיער בלייזר מגופן.

עוד דחתה הנתבעת את טענות התובעת 2 לגבי הכוויות שנגרמו לה כתוצאה מהטיפולים; וטענה כי באותו המועד הגיעה התובעת כשאר אינה מוכנה כנדרש לטפול והוסבר לה כי ככל שהיא עומדת על קבלת הטיפול, הרי שיהא על הנתבעת לגלח את האיזור המטופל, דבר העלול לגרום לאדמומיות וגירוי המקום, עקב סמיכות הזמנים בין הגילוח לטפול.

...

לפיכך טוענת הנתבעת כי דין תביעתן של שלוש התובעות- להידחות.

התוצאה של האמור לעיל בדבר ה"תיקו" הראייתי, אינה אלא כי התובעות 1 ו-2 לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן, לגבי טענה זו של אי גילוי פרטים מהותיים , בהיותן "המוציאות מחברן", ולפיכך אין בידי לקבוע כי הנתבעת לא הסבירה לתובעות 1 ו-2 טרם הטיפול את מהותו ואת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו. לגבי התובעת 3 – מעיון בטענות הצדדים, עולה כי קיימת התאמה כמעט מלאה בין הגרסאות לעניין מועד החתימה; ולפיה אין מחלוקת כי התובעת 3 חתמה על טופס הסכמה לאחר שביצעה לפחות טיפול אחד (לגרסת התובעת 3 מדובר בשני מפגשים).

בעניין זה יעקב קדמי, בספרו "על הראיות", חלק שלישי, מציין: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש – הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד.... התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה או הושמע העד.... היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב.

לאור כל האמור לעיל ומשהתובעות לא עמדו בנטל ההוכחה להוכיח עפ"י מאזן ההסתברויות את תביעתן, אני מורה על דחייתה.

כללי לפני תביעה לפיצויים בגין טפולי הסרת שיער בלייזר שבוצעו בתובעת ע"י הנתבעת א.מ.ל אמריקן מדיקל לייזר בע"מ. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעת, ילידת 14.3.78, פנתה במאי 2005 לנתבעת, חברה העוסקת, בין היתר, במתן טיפולים להסרת שיער באמצעות לייזר, לצורך הסרת שיער תחילה בפניה ובשלב מאוחר יותר אף בחלקים נוספים בגופה.

העובדה שהתובעת המשיכה בטיפולים במשך שנים חרף הופעת שיער עבה וגס וחרף הכוויות שנגרמו במהלך הטיפולים ועל אף טענותיה לאחריות הנתבעת למצבה, אין בה להקהות מאחריות הנתבעת.

...

לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות העניין על בסיס מחצית חישוב אקטוארי לפי משכורתה של התובעת עובר לתאונה בסך של 8,000 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 5%.

יחד עם זאת, עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה סביר כי התובעת נשאה ותישא בעתיד בעלות טיפולים רפואיים מסויימים, כי נזקקה להוצאות ניידות מסויימות, וכן כי נשאה ותישא בהוצאות בגין מוצרי איפור וגילוח.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 306,000 ₪ (305,890 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה).

התובעת העמידה את התביעה על סך של 22,000 ש"ח. טענות הצדדים התובעת טענה בכתב התביעה כי לפני כשנתיים פנתה לנתבעת לצורך טפולי הסרת שיער בלייזר.

על יסוד האמור ביקשה התובעת שייפסק לה פיצוי בסך של 11,000-8,000 ש"ח בגין טפול עתידי להסרת הכווייה; סך של 1,000 ש"ח עבור מכתב מעו"ד; 2,000 ש"ח בגין הטיפולים שלא בוצעו אצל הנתבעת; 5,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת; וכן סך של 3,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה ורכישת מישחות.

...

בהמשך לאמור שוכנעתי גם כי התובעת הוכיחה שהנתבעת התרשלה בטיפול הלייזר.

גם אם מדובר במקום מוצנע יחסית, מקובלת עליי עמדת התובעת לפיה יש בעצם קיומן של הכוויות כדי להפריע לה. מנגד, שקלתי את טענת הנתבעת לפיה העובדה שהתובעת פנתה לרופא רק כעבור חודשיים מעוררת קושי.

על כן, מצאתי לקבוע את הוצאות התובעת בדרך של אומדנה בסך של 500 ש"ח. לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת לממן עלויות עתידיות של טיפולים להסרת הכווייה.

תמצית כתבי הטענות וקורות ההליך אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע רכש מן הנתבעת טפול להסרת שיער בלייזר, ואף טופל חלקית כאמור.

ההפרה (- אי קיום העסקה ע"י הנתבעת) מצאה את ביטויה כאמור בשניים: הן בכך שניגרם לו נזק בדמות כוויה, עקב טפול רשלני, והן משום שגבו נותר כשעליו שיער.

...

למצער אני מקבל את גרסתה לפיה היא לא הבטיחה לתובע כי הטיפול יצליח באופן מלא, בכל מקרה.

משכך, דין תביעתו להידחות.

העולה מכל המקובץ הוא כי דין התביעה העיקרית, כמו גם התביעה שכנגד, להידחות.