כאמור לעיל, הציגו הצדדים הסדר טעון לעניין העונש, אך לאחר שעיינתי בגיליון הרשעותיו של הנאשם, שהוגש במסגרת הטיעונים לעונש ובהיעדר היתייחסות לתחולתו או אי תחולתו של סעיף 40א לפקודת התעבורה, נוכח העבירות בהן הורשע בעשר השנים האחרונות, נדרשה המאשימה להגיש התייחסותה בכתב לסוגיה זו ומתן גזר הדין נדחה בהתאם.
ברע"פ 8013/13, מסעוד נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' סולברג, בהקשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:
"באשר לעונש שהוטל על המבקש: בבית משפט השלום לתעבורה נקבע מיתחם ענישה בין 7 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשים. למעלה מן הצורך, ועל פני הדברים נראה כי מדובר במיתחם הולם".
מיתחם הענישה הראוי, בעבירה של נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע שנים, כולל פסילה בפועל, לתקופה שבין 6 חודשים ועד 36 חודשים, בהתאם לתקופת הפקיעה, רכיב של מאסר, בין מותנה למאסר בפועל, פסילה מותנית וקנס כספי.
מכאן, כי הסדר הטעון שגובש בין הצדדים, עומד במיתחם הענישה הראוי, אם כי ברף התחתון בכל הנוגע לרכיב המאסר ואך מטעמים של מדיניות שיפוטית, לפיה יש לכבד הסדרי טיעון, אני בוחרת לאמצו.
...
כאמור לעיל, הציגו הצדדים הסדר טעון לעניין העונש, אך לאחר שעיינתי בגיליון הרשעותיו של הנאשם, שהוגש במסגרת הטיעונים לעונש ובהעדר התייחסות לתחולתו או אי תחולתו של סעיף 40א לפקודת התעבורה, נוכח העבירות בהן הורשע בעשר השנים האחרונות, נדרשה המאשימה להגיש התייחסותה בכתב לסוגיה זו ומתן גזר הדין נדחה בהתאם.
ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין :
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת".
ברע"פ 1891/14 ברון נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:
"נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זלזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו".
ברע"פ 762/13, אמסלם נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם:
"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד.."
ברע"פ 3292/13 יוסף נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' פוגלמן:
"בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, לעניין שיקולי הענישה, בציינו כי "בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007)".
לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו, 21.4.21.
אני דנה את הנאשם ל-18 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
