כאבים בכתף של מורים: כתיבה על הלוח

התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי תאונה בשל תאונה שאירעה לה ביום 23.12.2013 במהלכה נפלה בחדר ספורט במרכז הספורט של מכבי ונגרם לה קרע בשרוול המסובב של כתף יד ימין.

להערכתי בתקופה שלאחר התאונה ועד לניתוח בכתף (כלומר מיום 23.12.13 ועד לתאריך 22.1.14) הגב' רוכוורגר לא יכלה לעבוד במקצועה כמורה, בהנחה שעבודתה דורשת כתיבה על לוח הכיתה ביד הפגועה, אולם לא היתה מרותקת לביתה.

מדובר בחבלה שכיחה, הגורמת לכאב ולהגבלה בתנוחת הזרוע באותה יד. לצורך העניין אציין כי כאורטופד טיפלתי במספר רב של פגיעות מסוג זה. הן הכאב והן ההגבלה בזרוע אינם סיבה לריתוק לבית.

...

קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם לסטות מהן.

אשר על כן, על יסוד חוות דעתו של המומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, הנני קובעת כי התובעת לא היתה מרותקת לביתה בתקופה שמיום 23.12.2013 ועד ליום 22.1.2014 ומיום 9.2.2014 ועד ליום 23.3.2014 ועל כן דין התביעה להידחות.

עיון בתיעוד הרפאי מעלה לכאורה כי התובעת קשרה את הכאב בכתף שמאל לתאונת הדרכים, שכן בעקבות תלונתה בוצע צלום של כתף שמאל.

האם יש תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בכתף שמאל כתאונת עבודה בעדותה בפנינו התובעת נישאלה לגבי השמוש בלוח בתקופה בה עבדה כמורה בבית ספר יסודי ונמנעה מלתאר את כמות הכתיבה על הלוח באותה תקופה, בטענה כי איננה זוכרת (עמ' 7 שורה 3).

...

על רקע האמור, גם אלמלא הוצגו בפנינו מסמכים רפואיים מהם עולה כי התובעת החלה לסבול כמעט במקביל, מכאבים בשתי כתפיה, לא ניתן להסיק מהעובדות שבפנינו כי נגרמה לתובעת פגיעה מסוג מיקרוטראומה.

יישום ההלכה במקרה הנדון מביא למסקנה כי בענייננו לא מתקיימת תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בכתפה של התובעת על דרך המיקרוטראומה.

לנוכח האמור לעיל התביעה להכרה בפגיעה בכתף כתאונת עבודה נדחית.

התובע תיאר בתצהירו ובחקירתו הנגדית את שגרת עבודתו בהוראה, הכוללת את הפעולות שלהלן (סע' 6 לתצהיר; עמ' 2, ש' 7-29): עמידה משך שעות ארוכות ביום (כ-90% מזמן העבודה), לעיתים תוך החזקת ספר ביד שמאל, כתיבה על הלוח, הממוקם בגובה של כ- 30 ס"מ מעל לראשו של התובע ועד לגובה מותניו, בעזרת גיר/עט המוחזקים ביד ימין וכן מחיקה מהלוח; פעולת החזקת העט/הגיר התבצעה תוך כדי סגירת שלוש אצבעות מכף היד, פעולה שחזרה על עצמה אנספור פעמים ביום; הרמת כתפיים וידיים (בזמן כתיבה על הלוח) במהלך כל שיעור ושיעור לאורך כל תקופת העבודה; הליכה בין התלמידים בכיתה, הטיית הראש קדימה ואחורה בזמן הכתיבה על הלוח והסתכלות, תוך כדי, לאחור לעבר התלמידים; הרמת תיק מלא בספרים כבדים (מעל ל- 20 ק"ג) וסחיבתו מכתה לכיתה, תוך עליה במדריגות רבות; הישתתפות בישיבות מורים, הכנת שיעורים, שימוש במחשב, הדפסה, בדיקת בחינות והערכת בחינות בגרות; נסיעות ברכב מבית ספר אחד למישנהו.

מן הכלל אל הפרט בהודעתו לחוקר הנתבע, נישאל התובע "איזה פעולות חוזרות ונישנות אתה מבצע במסגרת עבודתך שאתה קושר לכאבים שאתה חש ביד ימין ובצואר?" ותשובתו היתה כדלקמן (נ/2, עמ' 3, ש' 1-12): "כותב על הלוח עם יד ימין, היד מורמת ללוח. פעולה רגילה של כל מורה כתיבה ומחיקה מהלוח. בבית אני בודק מחברות, מבחנים, עבודות, מכין מבחנים וחומר לשיעורים וכל זה אני עושה בישיבה עם ראש מורכן ויד ימין. בנוסף אני גם מעריך בחינות בגרות פעמים בשנה בחורף ובקיץ וזה אומר לבדוק מאות מחברות בכל עונה. העבודה שלי זה כתיבה בלוח, כתיבה על מחברות, קריאה בראש מורכן, לעבור בין התלמידים והמחברות שלהם בכיתה וגם זה עם ראש מורכן. בנוסף אני גם מרכז השפה העברית בבי"ס יווני קתולי מה שאומר שאני יושב עם המורים בישיבות ועם הרכז פדגוגי וזה גם מצריך ישיבה, קריאה כתיבה ועיון בחומר. גם בכיתה אני רוב הזמן בעמידה 90% מהשיעור עומד." על תאור זה לתנאי עבודתו, חזר התובע כאמור גם בתצהירו ובחקירתו הנגדית, אשר הותירה עלינו רושם אמין והצביעה על ביצוע עבודה הכרוכה, ביו היתר, במאמץ מסוים של הצואר.

...

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, משלא השכיל התובע להוכיח תשתית ראייתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה.

לא מצאנו אפוא בדבריו של התובע כל עדות לביצוע רציף של תנועה קבועה הפועלת על מקום מוגדר בגוף או רצף תנועות קבוע כאמור, החוזר על עצמו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק, ואשר יש בו כדי לבסס את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת התביעה בעילת המיקרוטראומה.

סוף דבר התביעה נדחית.

באשר לליקויים הנטענים בצואר - סבורים אנו שיש מקום לאמץ את תאור התאונה כפי שנכתב על ידי התובעת ביום 15.5.16 בטופס התביעה לדמי פגיעה, אשר הוגש לנתבע ביום 30.5.16 [נ/1].

. בעקבות ההפניה מיום 14.9.16 בוצע לתובעת צלום כתפיים [נ/7] וכן בדיקת אולטרסאונד של הכתפיים ביום 18.9.16 [ת/4] אשר הדגימה קרע חלקי קטן בכתף ימין.

בשים לב להסבריה הכנים של התובעת בדבר מועד הפניה בענין הכתפיים ובהיתחשב בכך שקיים בתיק הרפואי תעוד בנוגע לכאבי כתפיים פחות מחודשיים לאחר התאונה וכן פחות מארבעה חודשים אחרי התאונה כבר הופנתה התובעת לבדיקות שונות בגין כאבים בכתף ימין - כל אלה מצדיקים העברת הענין למומחה, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען בכתף ימין ובעצם הבריח מימין לבין התאונה.

מששוכנענו כי התובעת החלה לסבול מצריבה ועייפות בעניים כחודש לאחר התאונה וכן החלה לסבול מנקודות שחורות מול עינה הימנית, הבזקי אור וירידה בראיה כחודש וחצי לאחר התאונה (בהתאמה ללוחות הזמנים המצויינים במסמך הרפואי המקורי מיום 10.7.16, נ/10) ראוי להעביר את הענין למומחה יועץ רפואי, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי, על יסוד העובדות שהוכחו.

מהטעמים המפורטים לעיל ימונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי ובתחום העיניים, אשר יחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בצוארה, בכתף ימין, בעצם הבריח מימין ובעיניים, על יסוד העובדות הבאות: התובעת ילידת 1962 יועצת חינוכית ומורה.

...

שנית, שוכנענו מהמסמך הרפואי נ/10 שכחודש לאחר התאונה התובעת חשה צריבה ועייפות בעיניים וכחודש וחצי לאחר התאונה התובעת חשה נקודות שחורות מול עינה הימנית, הבזקי אור וירידה בראיה.

מששוכנענו כי התובעת החלה לסבול מצריבה ועייפות בעיניים כחודש לאחר התאונה וכן החלה לסבול מנקודות שחורות מול עינה הימנית, הבזקי אור וירידה בראיה כחודש וחצי לאחר התאונה (בהתאמה ללוחות הזמנים המצויינים במסמך הרפואי המקורי מיום 10.7.16, נ/10) ראוי להעביר את הענין למומחה יועץ רפואי, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי, על יסוד העובדות שהוכחו.

מהטעמים המפורטים לעיל ימונו מומחים רפואיים בתחום האורטופדי ובתחום העיניים, אשר יחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בצווארה, בכתף ימין, בעצם הבריח מימין ובעיניים, על יסוד העובדות הבאות: התובעת ילידת 1962 יועצת חינוכית ומורה.

3.42 בחוות דעתו מיום 18.6.99 מיפרט המומחה את תלונות התובעת על כאבים והגבלת תנועה בצוואר, כאבים בכתף שמאל ותחושת רדימות באצבעות 3,4,5 ביד שמאל וכן את מימצאי בדיקתו, בה נמצאה רגישות למישוש באיזור החוליה D7 ועל פני שריר הטרפציוס בבסיס הצוואר משני הצדדים, כמו גם הגבלה קלה בתנועות הצואר.

עוד ובנוסף מצא המומחה לציין כי בבדיקת EMG לא נמצאה פגיעה עצבית שתסביר את הירידה בתחושה ביד שמאל וכי בצילום רנטגן של הכתף השמאלית נמצא ממצא של Calcific tendinitis בגיד הסופרה ספינטוס, אשר איננו ממצא חבלתי.

בשנת 2000 כשהתחילו למלא טפסי בקשה לשנה הבאה, איזה כתות רוצים, כמה שעות, אמרתי אני לא ממלאה, אני עוזבת את ההוראה, אני לא מסוגלת יותר, הייתי בסף התמוטטות" (עמ' 64-62 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי – ש.י.) 4.22 עדותה של התובעת, ככל שנוגעת לתפקודה התקין בבית הספר עובר לתאונה ולקשייה לאחריה, עד כדי קבלת ההחלטה על הפסקת עבודתה, נתמכת בעדותו של מר דב רוזנפרב (ע"ת 1), מי ששימש בכל המועדים הרלוונטים כמנהל בית הספר-"בשנת 97' היא כנראה עברה איזשהי תאונה, לא נעדרה הרבה מבית הספר, אבל חל בה שינוי גדול מאוד. המודעות שלנו לשינוי הגיעה אלינו באמצעות התלמידים, שהתחילו להתלונן שלא מבינים אותה, שאיננה כותבת על הלוח בצורה מסודרת, כפי שהיינו רגילים וכפי שמורה צריך לעשות, זה הביא לבעיות משמעת בכתות שגם לא אפיינו אותה בעבר. נאלצתי לזמן אותה אלי לשיחה פעם, פעמיים, בעקבות בעיות משמעת ותלונות שהגיעו מצד תלמידים, והמצב היה לא טוב כמורה בבית הספר. רק לאחר מכן הבנתי שזה קשור לתאונה...

. רק לקראת סוף השנה ביקשה התובעת לבדוק את האפשרות לצאת לפרישה מוקדמת" (עמ' 37-36 לפרוטוקול) משנדרש העד, בחקירה הנגדית, להסביר כיצד זה מתיישבת עדותו בדבר תיפקודה הלקוי של התובעת עם העובדה כי לאחר התאונה הוטלו עליה מטלות נוספות והיקף משרתה גדל, נאלץ הוא להודות כי הדבר נבע מכורח המציאות-"ש.משנת 97' באות תלונות על תיפקוד התובעת, והיא אינה מתפקדת ברמה משביעה רצון, אז זו המורה שעל כתפיה מוסיפים שעות.

...

4.51 לאור מכלול הראיות שבאו בפני, אין בידי לקבוע כי התובעת איבדה את כושר הישתכרותה וכי לא יעלה בידה לשוב ולעבוד לפרנסתה ולו במשרה חלקית, אלא כי קשת אפשרויות התעסוקה, אשר היתה פתוחה בפניה עובר לתאונה, ואשר לדידי, היתה רחבה ומגוונת, צומצמה, באופן ניכר, בעטייה של המיגבלה לעסוק אך באותם עיסוקים בהם האינטראקציה עם קהל מועטת (נוכח סף גירוי נמוך, רגישות יתר בעיקר לרעש) והדרישות לרצף רעיוני וזיכרון חד אינן דומינאנטיות (עקב פגיעה בזיכרון בקשב ובריכוז), ולפיכך באתי לכלל דעה כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית בתחום הנפשי ומוצאת אני להעמידה על 30%.

13.2 לאחר שעיינתי בכל הקבלות, אשר בחלקן אינן קשורות לטיפולים בעטייה של התאונה ובחלקן מומנו על ידי הנתבעת (ראה סיכומי הנתבעת-סעיף 2 בפרק "הנזק"), מוצאת אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי על דרך האומדנא בסכום של 5,000 ₪ (נכון למועד פסיקתי).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בסעיפים 6, 7, 8, 9, 12.1, 12.2, 13.2, 13.3, 14.2, 15 לעיל וכן הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כדין.