מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כאבים בחזה עקב ויכוח בעבודה שהוביל להתקף לב

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תחושותיו של התובע במהלך הפגישה היו קשות, התובע ציין בפני פלוני כי תשובותיו ודרך היתנהגותו אגרסיביות ולא נאותות – מה שהוביל את התובע להרים את קולו והתפתח ויכוח קולני בינו לבין פלוני, והפגישה הסתיימה ללא הצלחה ובסיומה נותר התובע בסערת רגשות (להלן – הארוע הראשון).
התובע איננו נוהג להתווכח עם עמיתיו ועם הממונים עליו במקום עבודתו, ולכן ויכוח מעין זה היה חריג ובלתי שיגרתי בעבורו.
שישית, גירסתו של התובע אף אינה עולה בקנה אחד עם טופס ב"ל 283, שכן נרשם בטופס זה כי "בזמן עבודתו הרגיש כאבים חזקים בחזה נפל ונחבל בכתף". = אמנם אמיר העיד בפנינו כי התובע סיפר לו אודות ההחלקה עצמה (ע' 13 ש' 1-7), זאת בהמשך לגירסתו בתצהירו (סע' 8); אך אמיר לא היה עד לנפילה בבוקר ואודות נסיבותיה, בפרט שהמקרה ארע לשיטת התובע בסביבות 06:30 בבוקר והוא פנה לאמיר בסביבות השעה 09:00.
= בנוסף, כאשר נישאל אמיר על ידי החוקר הוא השיב לאמור: "בתחילה מסר שלא מכיר נפילה, לפחות לא באותו יום. אולי יום קודם, לא זוכר. בהמשך השיחה, לאחר שנשאל האם מכיר את מדרגות המשרד של יורם, נזכר ומסר שיורם אמר משהו שעולה למדרגות ויש מדרגות מתכת כאלה, מפח. הסיכוי להחליק עליהן עם טל בבוקר הוא גבוה. מסר כי עפ"י מה שזוכר יורם נפל בגלל המדריגות האלה, בנוסף הוסיף שלא ייתכן כי נפל אחרי התקף הלב אלא רק לפני כן..." (ש' 165-172).
...
לפיכך דין תביעתו להידחות.
אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, שכן לא הוכיח קרות אירוע חריג ביום 15.12.2015 וביום 16.12.2015.
התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נהג המשאית התעצבן ובין השניים התפתח וויכוח, במהלכו ירד נהג המשאית מהרכב כשהוא ממשיך לקלל את התובע עד שהדבר הוביל כימעט לתגרה בין השניים (להלן: "הארוע") (סע' 3 לתצהיר התובע).
עם שובו לעבודה, פנה התובע למנהלו הישיר, מר **** לוי (להלן: "מר לוי") וסיפר לו כי התפתח ויכוח שבעקבותיו אינו חש בטוב, והלה פינה אותו לקבלת טפול בביה"ח "אסף הרופא". לאחר ביצוע סדרת בדיקות סרב להתאשפז והשתחרר לביתו.
בביה"ד העיד התובע בהקשר זה: "כשפניתי לרופא ביולי 2011, הגעתי אליו מהעבודה. אני לא הגעתי לרופא. חשתי דקירה בחזה, אני נסעתי לקופ"ח ברמלה, הכניסו אותי לחדר אחריות, עשו לי א.ק.ג ואמרו לי שאני חייב דחוף לראות רופא, הרופא הגיע והפנה אותי למיון. לא סיפרתי לו על ארוע בעבודה כי לא ידעתי שזה התקף לב אז לא מצאתי לספר. ...
לכך נוסיף, כי לתובע רקע משפחתי של מחלות לב ועבר רפואי עשיר של תלונות על כאבים בחזה.
...
במקרה הנוכחי, לא שוכנעתי בהתרחשותו של הוויכוח הנטען, וודאי שלא בדבר חריגותו.
לאור כל האמור, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי במועד הנטען.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

" האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין הארוע שארע בעבודתו של התובע ביום 25.4.2018 לבין המחלה שאובחנה אצלו במועד זה? "לדעתי ישנו קשר סיבתי ישיר ברמת ההסתברות של מעל 50%. במנגנון ובסמיכות האירועים בין הארוע של העומס הנפשי שקרה בוויכוח העבודה ביום 25.4.2018, לבין תעוקת הלב שפקדה את מר גוהר מיד אחרי הוויכוח." אם יקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין המחלה ממנה סבל התובע במועד זה, האם השפעת הארוע על הופעת המחלה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצ"ב להחלטה זו. "בשים לב למצבו הבריאותי של מר גוהר אומנם היו לו 2 גורמי סיכון לפחות [כמתואר לעיל: יתר לחץ דם ועישון] וכבר סבל מטרשת עורקים, בשלושה עורקים כליליים כפי שהוכח בצינתור הלב, אך לדעתי, מחלה זו יכולה להשאר עוד זמן רב "רדומה", לולא הגירוי של העומס הנפשי שהפך ברגע את הרובד הטרשתי לפריך וקרוע.
אם בכך לא די, בחוות דעתו מיום 27.3.2022 קבע המומחה כי "הארוע החריג והתעוקה שינו והאיצו את מצבו של המערער באופן שחייב את ביצוע הצינתור במועד בו בוצע... שהרי הוא הגיע לבית חולים עם כאבים טיפוסיים בחזה מה שמחייב לכל הדיעות, ראשית ביצוע צינתור לב, ושנית בטווח זמן כפי שבוצע, כמקובל." וכי "הארוע החריג והתעוקה חייבו את ניתוח המעקפים במועד בו בוצע. כלומר מרגע שצונתר, כהמשך ישיר לצינתור לב האבחנתי, חייב היה להמשיך לניתוח". עוד הבהיר המומחה כי "דחיית הניתוח יכולה בעקרון להפוך את מצבו לתעוקה בלתי יציבה ולהתקף לב, שכן לא ניפתחה החסימה. לכן יש להמשיך מהצנתור לניתוח מעקפים על מנת לתת פיתרון לחסימות". כל אלו הובילו את המומחה למסקנה כי "אילמלא הארוע החריג בעבודה ועקב העבודה מועד הופעת תעוקת הלב, צינתור לב ולאחריו ניתוח מעקפים והתקף לב היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ואף יתכן שלא היה מופיע כלל". חוות דעתו של המומחה מדברת בעד עצמה.
...
עוד טוען המערער כי חוות דעת המומחה מהווה קביעה רפואית עובדתית מובהקת, ועל כן חרג בית הדין האזורי מתפקידו, עת התערב בה. המוסד טוען כי דין הערעור להידחות, מן הטעם שחוות דעתו של המומחה מובילה למסקנה הנטענת כי "לא מהבחינה הרפואית, ואף לא מהבחינה המשפטית, אין התקף הלב קשור סיבתית ותוצאתית לתעוקת הלב". לטענת המוסד "תעוקת הלב ממנה סבל המערער לא גרמה ולא החמירה את מצב מחלת הלב התלת-כלית הקונסטיטוציונלית, ממנה סבל המערער, אלא רק חשפה את המחלה ואת מימדיה". ניתוח המעקפים שבוצע במערער הוא תוצאה של מחלת הלב ממנה סבל המערער, אשר מימדיה ושלביה המתקדמים התגלו אגב תעוקת הלב ולא כתוצאה מתעוקת הלב.
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.
אנו קובעים כי יש לראות גם באוטם מיום 30.4.2018 כתאונת עבודה על פי החוק.
סוף דבר – הערעור מתקבל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובע, יליד 1973, עצמאי העוסק בהובלה ובהרכבת רהיטים, טוען שלקה בליבו בעקבות ארוע חריג בעבודתו, שהתרחש ביום 30.4.20.
גירסתו הראשונית של התובע לארוע מיום 30.4.20 הובאה בטופס בל 283 שם תיאר את הדברים כך: "עקב עיכוב של לקוחה ללא הודעה מוקדמת אשר גרם לכעס ועצבים קשים נגרם לי לחץ בחזה ולבסוף קבלתי התקף לב." בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), התובע תיאר את הארוע באופן מפורט יותר, כדלקמן: "הגעתי למחסן בשעה 6:30 עם הבן עובד קבוע שהיינו בדרך ללקוחה לפתע הודיעה לי הלקוחה שאין לה מפתח של הבית ומתעכב עוד חצי שעה וכך זה נמשך כימעט שעתיים דבר שגרם ליציאה מאוחרת וגם בתקופה מסוכנת זו של הקורונה דבר מכעיס מאוד מהחשש גם שהעבודה תתבטל ועוד שמדובר בנקודה יחידה לאותו יום שהיא הפרנסה העיקרית והיחידה שלי ושהגענו החל אצלי לחץ בחזה והבן רצה שאישתי תגיע לקחת אותי אך סירבתי ולאחר חצי שעה של מנוחה חשבתי שיעבור אך הכאב ומדי פעם (הרבה מאוד פחות) ואז שחזר במוצש כאילו הרגשתי אותי מאבד את חיי חלילה." גם לחוקר התובע מסר התובע גרסה מפורטת (ת/2), מלאת פרטים שלא נזכרו קודם לכן (ר' מעמוד 1 שורה 14): "בתאריך 30.4.20 הלכתי. למחסן להעמיס סחורה. זה היה ביום חמישי זה היה בסביבות 6:30. היינו עם הבן שלי אני אוסף אותו מהבית שלו ואז נוסעים למחסן להעמיס סחורה. סיימנו להעמיס באותו יום הסחורה היתה עבור לקוח אחד, היתה עבדוה גדולה מדובר בהרבה רהיטים, עבודה של 7 שעות בערך, כלומר באותו יום זה העבודה שלנו היחידה. סיימנו להעמיס ויצאנו לכיוון הלקוחה שהכתובת שלה ... בראש העין. הפגישה איתה נקבעה לשעה 9:00 בבוקר, בדרך לשם התקשרתי אליה להודיע לה שאנחנו בדרך ואז היא אומרת לי שהיא מצטערת ושהיא תוכל לקבל אותנו רק בסביבות 10:30 ואין לנו משהו אחר לעשות, אני התעצבנתי עליה, אמרתי לה שאנחנו נצטרך לחכות לה וסיימתי את השיחה, היא אמרה שהיא תישתדל לזרז את העניין ובמקביל התקשרתי לשירות אמרתי להם שינסו לטפל בעיניין והם אמרו שכרגע אין מה לעשות ושאצטרך להמתין. בדרך כולי עצבים אני קם מוקדם ישבנו חיכינו לה היא הגיעה כיבדה אותנו בקפה וחיכינו עד שבעלת הבית תגיע להביא ללקוחה מפתח. ברגע שהיא קיבלה מפתח בסביבות 10:20 היא אמרה שהיא רוצה להעביר סמרטוט קודם ואני הייתי בלחץ להתחיל את העבודה אז התחילו לי כאבים בחזה לא הרגשתי את יד שמאל שלי זה היה כשהתחלנו את העבודה הבן שלי שאל אותי מה קרה אמרתי לו שיש לי כאבים קשה לי לנשום אולי מהמזגן אמר לי הבן בוא נתקשר לאימא לאחר 20 דקות בערך הכאב חלף המשכתי את העבודה עם הבן עד סוף היום וחזרתי לבית." מן המתואר לעיל עולה כי גירסתו של התובע הלכה והתמלאה פרטים עם חלוף הזמן, כך שלא ניתן לומר שמסר גרסה מלאה ואחידה לאורך הזמן.
זאת ועוד - על פי דברי התובע, לא היה כל ויכוח עם הלקוחה, וזו קיבלה אותם בסבר פנים יפות ואף דאגה לכיבוד לתובע ולבנו, שהמתינו לה. לאור גירסתו העובדתית המתפתחת של התובע, בשים לב לסתירות בין עדותו ובין עדות בנו, שעבד לצידו בעסק ובשים לב לכך שאין בתעוד הרפואי אזכור של ארוע חריג בעבודת התובע (בנגוד לכאבים בחזה שחש במהלך העבודה), לא שוכנענו כי לתובע ארע ארוע חריג בעבודתו, ביום 30.4.20.
...
להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. ראשית יש לציין כי מאחר שהתובע הוא עצמאי, לא חלה לגביו חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי[ נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), כך שעליו מוטל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241 (2003), עב"ל (ארצי) 652/08 טמיר – המוסד לביטוח לאומי, 5.7.09).
זאת ועוד - על פי דברי התובע, לא היה כל ויכוח עם הלקוחה, וזו קיבלה אותם בסבר פנים יפות ואף דאגה לכיבוד לתובע ולבנו, שהמתינו לה. לאור גרסתו העובדתית המתפתחת של התובע, בשים לב לסתירות בין עדותו ובין עדות בנו, שעבד לצדו בעסק ובשים לב לכך שאין בתיעוד הרפואי אזכור של אירוע חריג בעבודת התובע (בניגוד לכאבים בחזה שחש במהלך העבודה), לא שוכנענו כי לתובע אירע אירוע חריג בעבודתו, ביום 30.4.20.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הויכוחים בעבודה הובילו אותו לעבירות משמעת לכאורה וכתוצאה מכך לקנסות במסגרת העבודה.
ממש ממש לפני התקף הלב הוא היה מאוד נסער לגבי השכר והתנכלויות בסניף הקודם וקשיים כלכליים שליוו אותו על עבודה של הרבה שעות ללא תמורה.
מקובלת עלינו טענתו זו. לאחר מכן כאמור ביום 15.8.18 במהלך עבודתו חש כאבים עזים בחזה, ולבסוף פונה על ידי אמבולנס לבית החולים רמב"ם, ושם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב ועבר צינתור.
לטענתו מדובר בהפחתה שעבורו הייתה קריטית, ולכן הוא הגיב כפי שהגיב ועבורו מדובר היה בארוע חריג בעבודה שהוביל לארוע הלבבי.
...
מקובלת עלינו הטענה כי מצבו הכלכלי של התובע היה הבסיס לכך שהוא הגיב בקיצוניות להפחתה בתלוש השכר.
מכל האמור לעיל, אנו קובעים כי הוכח קיומו של אירוע חריג ביום 12.8.18, ויש למנות מומחה לצורך קביעת קשר סיבתי.
לסיכום נוכח אמור לעיל, ימונה מומחה מטעם בית הדין לעניין הקשר הסיבתי בין הופעת אוטם שריר הלב אצל התובע ובין האירוע החריג מיום 12.8.18.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו