התובע, יליד 1973, עצמאי העוסק בהובלה ובהרכבת רהיטים, טוען שלקה בליבו בעקבות ארוע חריג בעבודתו, שהתרחש ביום 30.4.20.
גירסתו הראשונית של התובע לארוע מיום 30.4.20 הובאה בטופס בל 283 שם תיאר את הדברים כך:
"עקב עיכוב של לקוחה ללא הודעה מוקדמת אשר גרם לכעס ועצבים קשים נגרם לי לחץ בחזה ולבסוף קבלתי התקף לב."
בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), התובע תיאר את הארוע באופן מפורט יותר, כדלקמן:
"הגעתי למחסן בשעה 6:30 עם הבן עובד קבוע שהיינו בדרך ללקוחה לפתע הודיעה לי הלקוחה שאין לה מפתח של הבית ומתעכב עוד חצי שעה וכך זה נמשך כימעט שעתיים דבר שגרם ליציאה מאוחרת וגם בתקופה מסוכנת זו של הקורונה דבר מכעיס מאוד מהחשש גם שהעבודה תתבטל ועוד שמדובר בנקודה יחידה לאותו יום שהיא הפרנסה העיקרית והיחידה שלי ושהגענו החל אצלי לחץ בחזה והבן רצה שאישתי תגיע לקחת אותי אך סירבתי ולאחר חצי שעה של מנוחה חשבתי שיעבור אך הכאב ומדי פעם (הרבה מאוד פחות) ואז שחזר במוצש כאילו הרגשתי אותי מאבד את חיי חלילה."
גם לחוקר התובע מסר התובע גרסה מפורטת (ת/2), מלאת פרטים שלא נזכרו קודם לכן (ר' מעמוד 1 שורה 14):
"בתאריך 30.4.20 הלכתי. למחסן להעמיס סחורה. זה היה ביום חמישי זה היה בסביבות 6:30. היינו עם הבן שלי אני אוסף אותו מהבית שלו ואז נוסעים למחסן להעמיס סחורה. סיימנו להעמיס באותו יום הסחורה היתה עבור לקוח אחד, היתה עבדוה גדולה מדובר בהרבה רהיטים, עבודה של 7 שעות בערך, כלומר באותו יום זה העבודה שלנו היחידה. סיימנו להעמיס ויצאנו לכיוון הלקוחה שהכתובת שלה ... בראש העין. הפגישה איתה נקבעה לשעה 9:00 בבוקר, בדרך לשם התקשרתי אליה להודיע לה שאנחנו בדרך ואז היא אומרת לי שהיא מצטערת ושהיא תוכל לקבל אותנו רק בסביבות 10:30 ואין לנו משהו אחר לעשות, אני התעצבנתי עליה, אמרתי לה שאנחנו נצטרך לחכות לה וסיימתי את השיחה, היא אמרה שהיא תישתדל לזרז את העניין ובמקביל התקשרתי לשירות אמרתי להם שינסו לטפל בעיניין והם אמרו שכרגע אין מה לעשות ושאצטרך להמתין. בדרך כולי עצבים אני קם מוקדם ישבנו חיכינו לה היא הגיעה כיבדה אותנו בקפה וחיכינו עד שבעלת הבית תגיע להביא ללקוחה מפתח. ברגע שהיא קיבלה מפתח בסביבות 10:20 היא אמרה שהיא רוצה להעביר סמרטוט קודם ואני הייתי בלחץ להתחיל את העבודה אז התחילו לי כאבים בחזה לא הרגשתי את יד שמאל שלי זה היה כשהתחלנו את העבודה הבן שלי שאל אותי מה קרה אמרתי לו שיש לי כאבים קשה לי לנשום אולי מהמזגן אמר לי הבן בוא נתקשר לאימא לאחר 20 דקות בערך הכאב חלף המשכתי את העבודה עם הבן עד סוף היום וחזרתי לבית."
מן המתואר לעיל עולה כי גירסתו של התובע הלכה והתמלאה פרטים עם חלוף הזמן, כך שלא ניתן לומר שמסר גרסה מלאה ואחידה לאורך הזמן.
זאת ועוד - על פי דברי התובע, לא היה כל ויכוח עם הלקוחה, וזו קיבלה אותם בסבר פנים יפות ואף דאגה לכיבוד לתובע ולבנו, שהמתינו לה.
לאור גירסתו העובדתית המתפתחת של התובע, בשים לב לסתירות בין עדותו ובין עדות בנו, שעבד לצידו בעסק ובשים לב לכך שאין בתעוד הרפואי אזכור של ארוע חריג בעבודת התובע (בנגוד לכאבים בחזה שחש במהלך העבודה), לא שוכנענו כי לתובע ארע ארוע חריג בעבודתו, ביום 30.4.20.
...
להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.
ראשית יש לציין כי מאחר שהתובע הוא עצמאי, לא חלה לגביו חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי[ נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), כך שעליו מוטל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241 (2003), עב"ל (ארצי) 652/08 טמיר – המוסד לביטוח לאומי, 5.7.09).
זאת ועוד - על פי דברי התובע, לא היה כל ויכוח עם הלקוחה, וזו קיבלה אותם בסבר פנים יפות ואף דאגה לכיבוד לתובע ולבנו, שהמתינו לה.
לאור גרסתו העובדתית המתפתחת של התובע, בשים לב לסתירות בין עדותו ובין עדות בנו, שעבד לצדו בעסק ובשים לב לכך שאין בתיעוד הרפואי אזכור של אירוע חריג בעבודת התובע (בניגוד לכאבים בחזה שחש במהלך העבודה), לא שוכנענו כי לתובע אירע אירוע חריג בעבודתו, ביום 30.4.20.
אשר על כן, התביעה נדחית.
