היצרות תעלת השידרה הצוארית גרמית לא נגרמה ולא החמירה, כתוצאה מעבודתו כמוכר בדוכן בשוק עם מאמצים גופניים של הרמת משא ופריקת סחורה.
בית הדין ציין שככלל על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשות לו על ידי המומחה מטעמו, והוא לא יסטה מקביעותיהן, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן.
במקרה זה, כך נקבע, שתי חוות הדעת של המומחה, ברורות, מנומקות ומבוססות על התשתית העובדתית והרפואית שהונחה לפניו, ולא נמצא כל פגם משפטי שיצדיק סטיה מקביעות המומחה; המומחה קבע באופן חד משמעי שהליקוי ממנו סובל המערער בצוארו, הנו היצרות בולטת וקשה של תעלת השידרה הצוארית הגרמית; הצרות זו, לדידו של המומחה, הנה פגם מולד בתעלת השידרה הצוארית של המערער והיא לא נגרמה ולא הוחמרה כתוצאה מעבודת המערער כמתואר בעובדות המוסכמות; המומחה השיב בצורה ברורה וחד משמעית, כי בעבודת המערער לא היה עומס על צוארו; המומחה הדגיש, (תשובה 3 ג' לחוות הדעת השניה), כי הרמת משאות כבדים יכולה לגרום לעומס על הגב התחתון, אך לא על הצואר; המומחה השיב גם, כי השפעת העבודה על ליקוי המערער בצואר פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים – (ההצרות המולדת), שאינה קשורה כלל לעבודתו; שלא כנטען על ידי ב"כ המערער, המומחה כן היתייחס לעובדה שהמערער גם נהג בפועל במסגרת עבודתו; המומחה היתמודד בתשובותיו לשאלות ההבהרה עם עבודות מחקר ומאמרים שהובאו לעיונו על ידי ב"כ המערער, בין היתר גם בעיניין הקשר בין נהיגה, מקרוטראומה ובעיות צואריות והשיב בצורה חד משמעית, כי נהיגה של כפעמיים בשבוע, כפי שנהג המערער, אינה גורמת לעומס על הצואר; המומחה היתייחס במפורש למאמרים שהובאו לעיונו, (תשובה 3א' – ב' לחוות הדעת השניה), ואבחן את המקרים עליהם דובר באותם מאמרים מן המקרה של המערער; לדידו, שלושת המאמרים שהובאו לעיונו בשאלות 3א' וב', לא התייחסו למחלת המערער, דהיינו, להצרות תעלת השידרה הגרמית הצוארית, אלא התייחסו למחלות אחרות - פריצת דיסק צוארי, תהליך נווני וכאבי צואר, עקב עבודה בישיבה.
מוסיף המערער וטוען, כי לנוכח קביעת המומחה ש"השפעת תנאי עבודתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים", עולה כי אף לדברי המומחה, לתנאי עבודתו של המערער היתה השפעה על מצב הליקוי בצוארו (ב"ל 5000/07 מדר צמח – המוסד לביטוח לאומי והאסמכתאות שם; עב"ל 140/05 מחמוד דבש – המוסד לביטוח לאומי; עב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי - חיין עפיף טנוס); לחילופין טוען המערער כי קביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי, מסור בידי בית הדין ועל כן יש להתייחס לקביעות המומחה באשר לקשר הסיבתי בתחום הרפואי בלבד; חוות דעת מומחה רפואי איננה בבחינת "ראה וקדש", אלא היא רק חלק אחד ממכלול הראיות המונחות בפני בית הדין (דב"ע מג/0-169 בענים מיכל תמר ואח'; דב"ע מו/0-146 חביבה אליעזר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 360); השכל הישר לא יכול להיתעלם מהקשר ההגיוני שבין תנאי עבודתו של המערער לבין פגיעותיו, ולכל הפחות יש לקבל את העירעור לאור קיומו של קשר סיבתי משפטי, כפי שנקבע בשורה של פסקי דין וביניהם דב"ע לא/17-0 המוסד לביטוח לאומי – ישראל הרשקוביץ פד"ע ב' עמ 177-179, וכן ראה לעניין זה: רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים; ע"נ 132/04 אזולאי שמעון נ' משהב"ט אגף השקום קצין התגמולים; כך או כך, לטענת המערער הואיל ומדובר בתיק העוסק בבטחון סוצאלי הרי שיש ללכת לפי עקרונות מקילים ולקבוע שקיים קשר סיבתי משפטי בעניינינו (ב"ל (ת"א) 1315/09 פלוני – המוסד לביטוח לאומי); מה גם שטעה בית הדין האיזורי משהתעלם מכך שהמערער כלל לא נבדק על ידי המומחה, כך שחוות דעת המומחה אינן אלא - רק חוות דעת - אשר בית הדין מסתייע בהן וסמכות ההכרעה הסופית היא של בית הדין (ב"ל 279-0 יצחק ואז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח', 134).
לאחר שנים רבות של העמסה והנפת סחורות התחלתי לסבול מכאבים בעורף, בצואר ובידיים שהחריפו באופן ניכר לרבות איבוד תחושה בידיים וברגליים" (סעיפים 3-4 לתצהיר) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.), וכן הצהיר:
"נדהמתי לגלות כי המומחה קבע כי בעבודתי בשוק לא היה כל עומס על הצואר. טענה זו הנה חסרת כל בסיס וכל אדם אשר עובד בשווקים ובבסטות מבין כי טענה זו הנה שגויה וכי אין ספק כי לכל מי שעובד בשוק ישנו עומס של סחורה על הצואר.
...
המוסד מנגד, טען כי יש לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחה, מהן עולה כי אין קשר סיבתי לא כגרימה ולא כהחמרה, בין עבודתו של המערער לבין הליקוי בצווארו.
ולענייננו, כמבואר לעיל, המומחה השיב בצורה נחרצת כי "אין קשר סיבתי לא כגרימה ולא כהחמרה – בין הליקוי הצווארי ממנו סבל התובע, לבין תנאי עבודתו כמפורט בעובדות המוסכמות".
מששלל המומחה קיומו של קשר סיבתי (בין של גרימה ובין של החמרה) בין תנאי העבודה לבין הליקוי ממנו סבל המערער, לא היה מקום להידרש לשאלה בדבר מידת השפעת תנאי עבודתו של המערער על הליקוי, ביחס לגורמים אחרים, אך הואיל והמומחה נשאל שאלה זו במקביל לשאלה בדבר קיומו של הקשר הסיבתי, הוא השיב כי: "השפעת תנאי עבודתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. הגורם האחר הינו: היצרות מולדת של תעלת השדרה הצווארית". ברי אפוא מתוך תשובות המומחה כי הוא שלל מכל וכל קיומו של קשר סיבתי _בין של גרימה ובין של החמרה) בין תנאי העבודה של המערער לבין הליקוי ממנו סבל, ומשכך אין בידינו לקבל את טענתו זו של המערער לפיה המומחה סבר כביכול שלתנאי עבודתו של המערער היתה השפעה כלשהי על מצב הליקוי בצווארו.
אשר לטענותיו של המערער כי יש לפסול את חוות דעת המומחה ולאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, הואיל ובמספר לא מועט של פסקי דין ניתן לראות את גישתו המחמירה של המומחה, וכי לחילופין, יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מן הטעם שהוא מתבצר בעמדתו וגישתו מחמירה, נקדים ונאמר בכל הנוגע לעתירת המערער לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, כי כאמור, בית-הדין מייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו, ולא מטעם אחד הצדדים להתדיינות, מה גם שכפי שנזכר לעיל, חוות הדעת של המומחה מטעם המערער, אינה מפורטת, אינה מתייחסת לעילת המיקרוטראומה ואין בה כדי לסתור או אף להטיל ספק במסקנת המומחה, כך שדין עתירה זו של המערער להידחות.
סוף דבר -
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל – הערעור נדחה.
