מונח לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.6.2021 (להלן – הועדה) שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן כאבי צואר, כתף שמאל, לסת ימין וגב תחתון.
"
הועדה סיכמה את מסקנותיה וקבעה כדלקמן:
"כתף שמאל אין נכות, ההגבלה הקלה באבדוקציה נגרמת עקב פגיעה בשריר צואר משמאל.
יתר על כן, בהתאם לפריט הליקוי 42 (1) העוסק בפגיעה בשרירי הכתף הנכות נקבעת רק עבור פגיעה ברמה בינונית ומעלה, כאשר על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, בנסיבות שבהן מדובר בפגיעה שאינה מגיעה לחומרה בינונית, אין מקום לקבוע דרגת נכות בשיעור ביניים המשקפת קביעת דרגת נכות מותאמת עבור פגיעה קלה וזאת לנוכח העובדה שמחוקק המשנה לא מצא לנכון להכיר בפגיעה שהנה פחותה מפגיעה ברמה בינונית [בר"ע 34274-11-14 המוסד לביטוח לאומי – ממן (12.2.2015)].
...
המשיב מצידו סבור כי דין הערעור להידחות.
אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים לרבות הטענות שנטענו בפניי במהלך הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים המפורטים להלן.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.