כאב בטן עקב הרמת משקל כבד: בקע מפשעתי

הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי שיחווה דעתו בעיניין הקשר הסיבתי בין הארוע לבין כאבי הגב והבטן וליקויים נוספים להם טענה התובעת (פיברומיאלגיה, צניחת שלפוחית שתן, קרע במפשעה, חבלות).

גב' צור יעל סבלה מכאבי גב גם במשך השנים לפני התאריך 11.7.2012, בנוסף הייתה בגבה עקמת (קיפוסקוליוזיס) שלא קשורה לארוע הרמת המשקל הכבד.

כמו כן לא נמצאה עדות לבקע מיפשעתי, שפיגליאני או בקע ברקטוס אבדומינוס.

כמו כן מפנה הנתבע לאמירתו של המומחה בתשובתו לשאלות ההבהרה כי "קשה מאוד לקשור את התלונות בדבר כאבי הבטן לאירוע של הרמת חפץ כבד". דיון והכרעה ענייננו בארוע שחלה עליו חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי, שכן הלכה פסוקה היא כי הרמת משא כבד, להבדיל מתנועה לא נכונה, היא בגדר "גורם חצוני הנראה לעין" (דב"ע לט/0-27 שרביט – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י 415).

...

עם זאת, נראה כי גם בשים לב להלכה שלא כל אימת שמומחה עושה שימוש במילים כמו "לא ניתן לשלול" וכיוצא באלו ביטויים, אין פירוש הדבר שיש להסיק בכל מקרה היעדר קשר סיבתי אלא יש לתת את הדעת למכלול הראיות והאמירות של המומחה, אנו סבורים כי בכל הנוגע להחמרה הזמנית והחולפת של כאבי הגב מהם סבלה התובעת, יש להבין את קביעת המומחה כי "בהחלט אפשרי" שהתלונות המרובות לגבי כאבי הגב ביטאו החמרה זמנית וחולפת בכאבי הגב, על רקע יתר קביעותיו, שכפות המאזניים הראייתיות הן מעויינות באשר לקשר הסיבתי בין האירוע לבין ההחמרה בכאבי הגב, ובמצב דברים זה דין התביעה להתקבל שכן הנתבע לא סתר את חזקת הסיבתיות.

לפיכך התביעה נדחית בעניין זה. נציין כי מקובלות עלינו טענות התובעת שיש להתעלם מקביעות המומחה באשר לשאלה אם האירוע הותיר מגבלה קבועה, באשר קביעות אלה אינן רלוונטיות וחורגות מגדר השאלות שהיה על המומחה להתייחס אליהן, וכי מדובר בקביעות שהן בסמכותה של הוועדה הרפואית, ככל שתוגש לה בקשה לקביעת דרגת נכות.

התוצאה לפיכך החלטנו לקבל באופן חלקי את התביעה ולקבוע כי האירוע מיום 11.7.12 הינו "תאונת עבודה" שגרמה להחמרה זמנית וחולפת של כאבי הגב מהם סבלה התובעת.

עוד טען, כי לעיתים, נידרש במהלך עבודתו, לשאת 2-3 ארגזים במשקל כולל של 45 ק"ג ו- 67 ק"ג. ביום 10.06.14, במהלך עבודתו, נתקף התובע בכאבי בטן עזים, שמנעו ממנו להמשיך את יום העבודה.

התובע תמך יתדותיו בפסיקת בתי הדין, לפיה יש למסור את ההכרעה האם מדובר במאמץ לא רגיל למומחה רפואי על מנת שיקבע האם קיים קשר סיבתי בין הרמת משקל כבד, כמתואר על ידו, לבין הפגימה ממנה הוא סובל.

הסעיף דנן מצמצם את המושג "תאונת עבודה" עת מדובר בבקע מיפשעתי, תוך קביעת תנאים מצטברים להכרה, כאשר די בכך שאחד מהם אינו מיתקיים על מנת לשלול הכרה (ראו עב"ל (ארצי) 55943-05-12 טולדנו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 02.05.2013), עב"ל 429/97 שפי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו, 2.7.2000)).

...

" לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את העדויות שנשמעו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי.

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להלכה הנוהגת, לפיה ככל שקיים ספק, המבוטח רשאי ליהנות ממנו, באתי לכלל מסקנה, כי יש למסור את ההכרעה למומחה רפואי.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הכירורגיה.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, הוכחה הופעת בקע מיפשעתי ביום 6.11.2016 והתמלאו תנאי סעיף 84 לחוק: הוכח כי במועד האמור הוריד התובע בכוחות עצמו דוד המכיל 80 ליטרים משורת הדודים לרצפת המחסן, זאת בלית ברירה, בהעדר עובד אחר בסמוך לו. מדובר במאמץ לא רגיל שעשה התובע, שכן עקב גילו המתקדם, התובע לא נידרש להרמת דודם כעניין שבשיגרה, ועבודה זו התבצעה על ידי העובדים האחרים, הצעירים מהתובע.

אין לייחס חשיבות לכך שהתובע חש כאב בבטן שבוע קודם עקב הרמת משא כבד, שכן מעדות התובע עולה כי הכאב היה בר חלוף והתובע חזר לעבודה סדירה.

נרשם כי "מר טרבולסקי לא מוכן לחתום". הנתבע פנה אל החברה להבהרת אמירה זו (מכתב מיום 15.3.2018, צורף לכתב ההגנה) והחברה השיבה לנתבע הן במכתב מיום 20.3.2018 והן במילוי טופס התביעה אשר בו נכתב כדלקמן (צורף לכתב ההגנה): "שלמה גבאי עובד כמחסנאי לחלקי אינסטלאציה עבודתו כמחסנאי לא דורשת הרמת משקל כבד. לשם כך יש מלגזה. לכן לדעתינו לא יתכן שהבקע במפשעה נוצר עקב עבודתו כמחסנאי" עוד טען מר טרבולסקי, כי ארוע זה כלל לא יכול היה להווצר: ראשית, כיוון שהתובע לא עבד במחסן הדודים אלא במחסן לאביזרים קטנים, ושנית מפני שהרמת דודם מתבצעת באמצעות מלגזה (עמ' 11, ש' 11-21; ההדגשות אינן במקור-מ.נ.ד): "ת. התובע עבד במחסן אביזרים קטנים, 100, 150 גרם וכו'.

" אלא שטענות אלו נסתרו על ידי עדות התובע ומר נעים: הראשונה, עדות מר נעים לפיה כי התובע עבד איתו וסיפר לו על הרמת הדוד והכאבים שחש לאחריה; השניה, כאשר נישאל מר נעים על הרמת דודם השיב כי אכן עשה זאת במסגרת תפקידו כדבר שבשיגרה, ולא באמצעות מלגזה (עמ' 10, ש' 1-5): "ש. מפנה למכתב שנשלח על ידי המנכ"ל נמרוד. הוא טוען שתפקידו של התובע כמחסנאי לא להרים משקלים כבדים שאז דרך מלגזה?

...

לגרסה זו של התובע לא מצאנו תימוכין.

לאור העובדה כי מר נעים העיד שהתובע נכח בעבודה באותו יום, לא מצאנו לנכון לייחס לפרט זה משקל משמעותי.

לאור העובדה כי התובע טען דווקא למשקל פחות מהמשקל שטען המעסיק, אנו מקבלים את גרסתו של התובע וקובעים כי הדוד שהרים שקל 25 ק"ג. סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הוכחת מאמץ בלתי רגיל בעבודה.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעת התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת, עת הרים לטענתו פלטות ברזל במשקל כבד, ועקב כך נגרם לו בקע מיפשעתי.

עוד טוענת הנתבעת כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הנטען, משלא צורפה חוות דעת רפואית ובשים לב לעובדה כי לתובע היתה תאונה עבודה קודמת בה התלונן על כאב בבטן תחתונה מצד שמאל עקב הרמת משא.

על-פי הרישום בגיליון חדר המיון, מסר התובע באותו מועד (כשעה לאחר התאונה) כי לאחר הרמת משא כבד חש כאבים במפשעה שמאלית (ת/2).

...

אין מדובר במשקל בסדר גודל המצביע, על-פניו, על סיכון בלתי סביר אליו נחשף העובד בעבודתו, ולא הוצגו כל ראיות שיש בהן ללמד על הצורך בנקיטת שיטת עבודה מסויימת כזו או אחרת בהרמה של משקל מעין זה. המסקנה מכל המפורט לעיל הינה, כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו, ולפיכך דינה להדחות.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד סכום כולל של 6,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כדין מיום התשלום ועד התשלום בפועל.

לטענת התובע, ביום 24.5.20 עת הרים מזודה כבדת משקל, אליה הכניס קלסרים ומסמכים לצורך פגישה עם לקוח מחוץ למשרד, חש כאב חד במפשעתו ובבטן התחתונה (להלן: "הארוע").

לטענתו אכן מדובר בארוע חריג מאחר והרמת משקל כבד היא פעולה שאינה שגרתית כלל עבורו בעבודתו כעורך דין.

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן; (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נימסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נימסרה הודעה כאמור.

בנוסף, מעיון בתעוד הרפואי סמוך למועד הארוע עולה כי לא צוין דבר ביחס להרמת משקל כבד, כך נכתב בתעוד הרפואי מיום 25.5.20: "מאתמול הרגישה נפיחות במפשעה ימין, כאבים באזור, ללא סיפור של חבלה, ללא תלונות נוספות" וכן תעוד רפואי מיום 26.5.20: ".. מזה מספר ימים הופעה של נפיחות במפשעה ימנית לראשונה בחייו מלווה בכאבים המוחמרים במאמץ..". לא מצאתי לקבל טענת התובע כי הרופאים לא תיעדו את שאמר.

...

" נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו כעובד עצמאי, הן ביחס לעצם קרות האירוע והן ביחס לכך שמדובר באירוע חריג.

כללו של דבר: נוכח כל האמור, אין להכיר בבקע המפשעתי ממנו סובל התובע בגדר פגיעה בעבודה על פי החוק.

לפיכך – התביעה נדחית.