ישיבה ממושכת על כסא נהג ללא בולם זעזועים תקין

ואכן בהתאם לפסיקה זו במקרים של נהגים מקצועיים שהוכיחו כי במשך שנים עבדו בנהיגה בהקף של מספר שעות מדי יום על כבישים משובשים או בישיבה על כיסאות ללא בולמי זעזועים מינו בתי הדין מומחים, יועצים רפואיים, שיחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בגב (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 19805-05-12 ביכלר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (7.7.2014); עב"ל (ארצי) 65121-09-14 כהן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.12.2016)).

עם זאת במקרים של נהגים שלא הוכיחו נסיעה בדרכים משובשות בהקף משמעותי או שלא הוכיחו כי נהגו באוטובוסים ללא בולמי זעזועים נקבע שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 38717-12-12 נחמני – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (27.4.2014); עב"ל (ארצי) 7709-01-16 יוגר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.1.2017)).

ראו בעיניין זה את קביעת ביה"ד האיזורי לעבודה בירושלים בעיניין ב"ל 69804-02-20 עאהד חלוואני – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.1.21): " לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי תקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס מקימות תשתית עובדתית ראשונית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי. המדובר בתקופה ממושכת של נהיגה בדרכים עירוניות. הוכח כי מסלולי הנסיעה כללו מספר רב של פסי האטה הגורמים לזעזועים. צירוף של התקופה הארוכה יחסית יחד עם קיומם של מספר רב מאוד של פסי האטה הופך את הדרך לשוות ערך לדרך משובשת. מנגד אין בידי לקבל את טענות התובע כי הכסאות במרבית הזמן לא היו תקינים. בהיעדר ראיה לסתור חזקה דוקא כי הכסאות היו תקינים במרבית הזמן שכן דרך העולם היא כי ציוד שמתקלקל מתוקן ומדובר ממילא בסוג הציוד שאין דרכו להתקלקל לעתים תכופות. על כן יש להניח כי במרבית התקופה היו כיסאות תקינים בעלי מנגנון לבלימת זעזועים או על בסיס קפיץ או על בסיס לחץ אויר. עוד יש לקבוע כי ככלל הנסיעות התבצעו במהירות איטית כיאה לדרכים עירוניות ולכך שהנהיגה בוצעה גם ושמא בעיקר בשעות העומס." אשר לטענת התובע לגבי התנועות החוזרות ונישנות שביצע בצוארו, אנו קובעים כי התובע נשא בנטל להוכיח ביצוע תנועות חוזרות ונישנות בצוארו.

...

אנו דוחים טענה זו. נסביר: אנו מקבלים את טענת התובע בסיכומי התשובה שלו, לפיה, המיקוד של המחלוקת בדיון מיום 25.5.21 נעשה בסוף הדיון ולאחר שסיימה ב"כ הנתבע לחקור את התובע, וכי אין בכך כדי להסביר למה בחרה ב"כ הנתבע לא לחקור את התובע בעניין זה. כמו כן, אנו מקבלים את טענת התובע הנוספת, כאמור בהחלטתנו מיום 23.9.22, לפיה, מיקוד המחלוקת שביקש ב"כ התובע לעשות בדיון מיום 25.5.21 היה בעניין תנאי הדרך בהן נהג התובע, והבהיר כי "אנחנו לא עומדים על הטענה כי מדובר בכבישים משובשים או ברמזורים". מכך אנו למדים כי אין במיקוד זה בעניין טיב הדרכים בהם נהג התובע כדי להוות זניחה של טענה אחרת שהעלה התובע בכתב התביעה, בתצהירו ובסיכומיו.

מכל המקובץ – אנו קובעים כי התובע נשא בנטל להניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, בעקבות תנועות חוזרות ונשנות בגבו ובצווארו, אליהן נדרש במהלך עבודתו כנהג אוטובוס במשך 32 שנות עבודתו.

משכך, שוכנענו כי יש מקום למינוי מומחה רפואי מטעם ביה"ד בתחום הכירורגיה האורתופדית, שידון וישקול את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין מצבו הרפואי בצוואר ובגב, ועל בסיס התשתית העובדתית הבאה, כדלקמן: התובע, יליד 1951.

במסגרת תפקידי, נגרמו לי פגיעות חוזרות ונישנות בע"ש מותני עקב נסיעות בטרקטור בדרכים קשות לא סלולות, דרכים משובשות, נסיעות ממושכות תוך כדי קפיצות חוזרות ונשנות אשר גרמו בהתהוותן לפגיעה בע"ש מותני.

במסגרת עבודתי זו נאלצתי לנסוע בדרכים משובשות של המפעל במשך כל השבוע ואף בדרכי עפר וכורכר לשם העברת חומרים מסוכנים למפעלים אחרים וזאת אחת לשבוע כאשר הנסיעה ארכה כשלוש שעות עפ קפיצותץ רבות וכאמור ללא בולמי זעזועים.

התובע טוען שנסע על טרקטור עם עגלה נגררת, בדרכים משובשות ובנסיעה איטית כאשר: "בנסיעה איטית כל מהמורה בכביש מרגישים". מטעם המעסיק – תע"ש, הוגש מכתב מיום 25/8/11, בתגובה לשאלות המל"ל מפורטת העבודה שביצע התובע לאורך השנים: "מר יואל יונה עובד בתעשיה הצבאית לישראל בע"מ (תע"ש) מתאריך 5/1973 ועדיין משמש כעובד מהמניין. בין התאריכים: 5/73 ועד 12/93 – עבד במפעל מטה הסיוע בפחחות רכב ובמחלקת צביעה ולא כנהג. ומתאריך – 1/94 עובד במפעל "במפנה". העובד הנו עובד ייצור במח' תערובות, ובתפקידו מבצע עבודות ייצור אריזה והרכבה של פריטי תחמושת שאינם קשורים בהרמה, ובנוסף מעת לעת עסק בהובלת פרטי תחמושת: עד לפני כ-15 שנה, הובלת הפריטים בוצעה באמצעות טרקטור, ומאז עד היום נעשה השינוע באמצעות משאית עם "כספת"".

עוד נאמר: "שנוע חומרי נפץ מחייב דרכים סלולות ותקינות וכך המצ"ב". בישיבת 27/1/13 העיד מר יוסי בוקריס, ממונה בטיחות במפעל הכמיה, שבו עבד התובע.

על פי עדותו, במלגזה יש כסא קפיצה וכן גלגלים עם יכולת בלימה או קפיצה.

בישיבת 3/11/13 נחקר התובע על תצהירו הנ"ל. התובע הופנה לחלק מהתמונות שצולמו ממש על שפת המדרכה לדבריו: "ת. אם אני נוסע על שפת מדרכה ובא רכב ממול, אני חייב... זה כביש צר ויש מקום לשני כלי רכב. אם בא רכב ממול ויש בקטע הזה בור, מה אני אמור לעשות? אין לי ברירה או לבלום במכה אחת אבל יש לי חומר מאחורה ואסור לעשות את זה או להמשיך לנסוע ולהאט כמה שאפשר. לא רואים בתמונות את המדרכה. זה הכל על הכביש". התובע טען כי ממועד שבו הגיש את התביעה לא נעשו שום תיקונים על הכבישים, אולם לאחר מכן החלו לתקן על ידי כסוי עם כורכר.

...

החוקר מר סיגלר נשאל על ידי בית הדין והשיב כדלקמן: "לשאלת בית הדין – מה ההתרשמות שלך. האם מדובר בדרכים משובשות או לא אני משיב שלא משובשות. מדובר בצילום עם תקריב מאוד גדול. לקחו קטע מאוד קטן. אי אפשר לדעת איפה המקום הזה. לא ניתן לזהות היכן צולם, האם במסלול שנסע או לא. לכן בקשתי ממונה הבטיחות שיקח אותי ויוביל אותי במסלול שבו נסע התובע יום יום בעבודה, במסלול המדוייק. מצאנו מדרכה בדרך עם צבע אדום וניסינו לשחזר שאולי זה המקום. היה שם פס של תיקון אבל הוא היה צמוד למדרכה. החריצים בכבישים, ראיתי חריצים דומים ונסעתי ברכב שלי ולא הרגשתי שום זעזוע. הדרכים טובות ולא משובשות ולא הצלחנו לאתר את התמונות במסלול שהוא נוסע ולכן ביקשתי מממונה הבטיחות שיסע אותי בדיוק באותו מסלול שנסע התובע וביקשתי לבדוק אם יש שיבושים ולא נמצא שיש שיבושים". בדו"ח החקירה שערך החוקר מר סיגלר ביום 6/6/13, נכתב: "... מאחר ולא ניתן לי להכנס לתע"ש עם מצלמה... להלן תאור המסלול בו עבר התובע בנסיעות קצרות לזמן קצר בלבד בעת עבודתו בייצור... מדובר בקטע סלול שלא נראו עליו מהמורות או מפגעים... בכבישים... יש פה ושם חריצים... מדובר בחריצים דקים שאינם גורמים לטלטולים מיוחדים. במקומות בהם נראה שהחריצים היו רחבים יותר מכ- 2 ס"מ, כשאינם גורמים לטלטלות, נעשה תיקון ע"י אספלט והידוק ע"י מכבש כבישים....

עבודה זו נעשתה באופן רצוף במשך השנים הנ"ל. סוף דבר, טענת מקרוטראומה לענין נהיגה בטרקטור ובמשאית, נדחית.

לטענת התובע, עבודתו כנהג הצריכה נהיגה במשך שעות ארוכות תוך שהוא יושב על כסאות ללא מנגנוני בלימה משוכללים והוא חש את מהמורות הכביש.

לעמדתו, משלא הוכח שהרכבים שבהם נהג התובע היו לא תקינים, לא הוכח שזמן הנהיגה חשף אותו לפגיעה בגב.

כמו כן, לא מצאתי כי נסתרה גרסת התובע שלפיה בשנים הראשונות לעבודתו בחברת אגד לאוטובוסים שבהם נהג לא היו כסאות הדראוליים כך שרק כ-50% מתקופת עבודתו ישב על כיסאות הדראוליים.

משהוכיח התובע כי עסק שעות רבות ועל פני תקופת עבודה ממושכת בנהיגה ברכבם שחלקם בעלי מנגנוני בולמי זעזועים חלשים, יש ליתן גם למשך הזמן משקל כאשר באים לבחון את הנזק המצטבר של תנועות אלה (ראו עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד, ניתן ביום 20.12.07;עב"ל 32417-01-12 דליה חסידי - המוסד, ניתן ביום 2.12.12) במקרה דנן, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונישנות בתדירות ובתכיפות העשויה לגרום לנזק מיצטבר בעמוד השידרה הצוארי והמצדיקה מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפעולות לנזק.

...

באשר לתקופת עבודתו באגד (4.5 שנים במצטבר) - לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים לא מצאתי כי גרסת התובע שלפיה נהג בעיקר על אוטובוס מסוג טייגר (80% מהתקופה) ורק לעיתים קיבל לנהוג על רכב מרצדס (כ-20% מהתקופה), נסתרה.

התובע טען כי בשנים הראשונות ביצע את עבודתו כשהוא ישוב על כסא עם מנגנון לבלימת זעזועים על בסיס קפיץ בו ניתן לבצע הגבהה או הנמכה באופן ידני (סעיף 18 לתצהירו).

המדובר בתקופה ממושכת של נהיגה בדרכים עירוניות.

על כן יש להניח כי במרבית התקופה היו כיסאות תקינים בעלי מנגנון לבלימת זעזועים או על בסיס קפיץ או על בסיס לחץ אויר.

הכסאות עליהם ישב התובע במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס השתנו במרוצת השנים.

...

אלא, שבשונה מתקופות עבודתו של התובע כנהג אוטובוס, מסקנתי היא כי לא הוכחה תשתית מספקת בהתייחס לתקופה זו. הצהרתו של התובע אינה נתמכת במאום, אף שבנקל ניתן היה לכל הפחות לצרף ראיות בדבר הכנסותיו והוצאותיו אותה עת מהן ניתן היה להסיק דבר ביחס להיקף עבודתו של התובע.

מקובלת עליי טענת התובע כי עד לשנת 2017 המשיך בעבודתו אגב נטילת משככי כאבים בעת הצורך ובאופן שלא גרם להיעדרותו מהעבודה, ועל כן גם לא פנה לנתבע במועדים אלו.

לסיכום – משעלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטאומה, בכוונת בית הדין למנות מומחה אורתופד מטעם בית הדין על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין עובדות אלה לבין הפגיעה הנטענת בגבו של התובע.

לאחר ישיבת ההוכחות התקבלה בקשת התובע למינוי מומחה נוסף.

בעת שהתובע קם מכסאו להשליך משהו מפח האשפה עף קדימה בעקבות בלימת חרום של הנהג והוטח בשמשה הקדמית שנסדקה.

כמו כן עמד המומחה על כך שחבלות ראש עלולות לגרום לתלונות של ליקוי שמיעה, טינטון וסחרחורת בשל הזעזוע הנגרם לאוזן הפנימית או חבלה ישירה לה. הסיכוי לפגיעה עולה ככל שהפגיעה הגולגולתית חמורה יותר.

הנתבעת צירפה עוד מסמכים רפואיים בהם תועד שהתובע התלונן בצבא על כאבי גב תחתון עם הקרנה לגפיים ואישור רפואי מתאריך 9/9/13 במסגרתו תועד שהתובע סובל מכאבי גב ממושכים עליון ותחתון, כשברקע פריצת דיסק, עבר טפול ברפואה משלימה ומומלץ לו המשך טפול זה. בתאריך 12/11/14 במסגרת פנייה מקוונת תאר התובע שכבר הרבה זמן יש לו בעיות שינה, לפעמים לא מצליח להרדם מוקדם וכשהוא מצליח, מתעורר באמצע הלילה או מוקדם בבוקר לא ערני אלא עייף.

טפול CBT סייע אך לא בלם את ההחמרה במצבו.

הנתבעת מוסיפה עוד שניסיון התובע להציג את עצמו כאדם שתפקד טרם התאונה באופן טוב ותקין אינו מתיישב עם עברו הרפואי, שכן גם מחוות הדעת של פרופ' לבקוביץ וגם מעדותו של התובע הסתמן שהתובע סבל מחרדה ומצוקה משמעותית בגין ההפרעה הטורדנית כפייתית ממנה הוא הוא סובל.

...

זכותו של התובע לקבל את הטיפולים במסגרת רפואה פרטית, שכן מצבו הכלכלי מאפשר לו זאת, אך לא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום בגין טיפולים אלה, במיוחד שעה שתשלום זה נופל בסופו של דבר על כתפי הציבור, באמצעות פרמיות הביטוח.

בנסיבותיו של התובע, כאשר סבל מחתכים לאחר התאונה, משבר קטן באפו, ונאלץ להתמודד עם ההחמרה במצבו הנפשי, יש לטעמי לפסוק את הפיצוי על הצד הגבוה ומשכך אני פוסקת לתובע סך של 17,000 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר אחר כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי השתכרות בעבר - 75,000 ₪.

הנתבעים ישלמו אפוא לתובע סך של 327,000 ₪ בתוספת שכר העדים כפי שנפסק, החזר אגרה כפי ששולמה, שכר טרחת פרופ' לבקוביץ כפי ששולם – הכל בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 15.21% מן הפיצוי שנפסק.