יש להימנע מפניה לסוגיות אזוטריות במבחני לשכת עורכי הדין

כל אלה באים ללמדנו כי יש והנזק שבמתן ההנמקה על ידי הרשות, עולה על התועלת, וחובת המנהל במקרים אלה נסוגה מפני אינטרסים אחרים.

אינני מיתעלם מנימוקיהם של המשיבים כי שמירה על סודיות בחינות והמנעות מפירסום שאלונים, יכולות במקרים המתאימים להחשב נימוקים ראויים למיגבלה על האפשרות לתקוף את הבחינות, במיוחד כאשר מדובר במספר מוגבל של שאלות וברצון לשמר רמה מקצועית גבוהה ((השווה בשינויים המחויבים לבג"צ 7321/95 ד"ר מרי אורן נ' שר הבריאות (12.2.1996); עת"מ (י-ם) 248/07 התנועה להגינות שלטונית נ' משרד הבריאות פסקה 18 (5.12.2007)), ואולם איני סבור כי יש בכך להביא למסקנה אחרת.

העותרים ערים לקושי שיש בבחינה משפטית של שאלות ותשובות בתחום הפיזיותרפיה ואולם הם סבורים כי אל לבית המשפט להדיר את רגליו מבדיקת השאלות הנדונות במיוחד כאשר מדובר בסוגיות משפטיות הנוגעות לקיומן של תשובות נכונות נוספות על פני התשובה שנבחרה על ידי המשיבים בהיתחשב בחומר שנכלל בסיליבוס.

אין בידי בתי המשפט להחליט מהן תשובות נכונות בבחינות מקצועיות ובתי המשפט אינם נוטים להתערב בשקול הדעת של מי שהוסמך לבחון כשירות מקצועית, אלא אם הוכח כי מיתקיים פגם בהליך המינהלי (בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לישכת עורכי הדין בישראל פ"ד נג(1) 153, 166 (1999) בג"ץ 4904/04 ותד מוחמד נ' לישכת עורכי הדין בישראל, פסקה 7 (8.6.2004); בג"ץ 2650/05 לוי נ' לישכת עורכי הדין בישראל פסקה ב (20.10.2005); סובח, פסקה 12) .

...

גישתם היא שאין לאפשר מצב שבו מחויב הנבחן לענות תשובה על פי הסיליבוס כאשר קיימת תשובה נכונה אחרת.

סיכום העתירה מתקבלת בחלקה במובן זה שעל המשיבים לתת מענה מנומק לעררים שהוגשו, וזאת בהתאם לדגשים שהובאו לעיל.

יתר טענות העותרים נדחות.

המדיניות שהתגבשה בפסיקה ביחס לעתירות מסוג זה נקודת המוצא, עליה חזר בית המשפט העליון פעם אחר פעם הנה, שלמרות מומחיותו היחסית, לכאורה, של בית המשפט בנושא של הפרק, מחויב בית המשפט לעניינים מנהלים להמנע ממצב בו מוצא הוא את עצמו, כביכול, כעין ועדת ערעורים עליונה:- "בהקשר זה איחזור ואפנה לנקודת המוצא שנזכרה בעיניין פרץ, ולפיה בית המשפט אינו יושב כועדת ערעורים עליונה והקריטריונים להתערבות הם על פי דיני המשפט המנהלי... זהו בדיוק 'הסחף' שמפניו עלינו להישמר. אל לה למומחיותנו (היחסית) בתחום המשפט, לקלקל את השורה, ולקרבנו אל מושא הבקורת השיפוטית יתר על המידה שבה נעביר תחת שבט ביקורתנו בחינות הסכמה במקצועות הרוקחות, הרפואה, האופטומטריה, השמאות, ההנדסה וכיוצא באלה מקצועות ומלאכות. איננו באים בנעלי הגוף המקצועי הסטאטוטורי המוסמך, ולא נתערב בתחום מומחיותיו שעליו הופקד, אלא אם חרג מסמכותו או שנפל פגם משפטי בעשייתו" [עע"מ 8281/18 לישכת עורכי הדין נ' פומס (11.12.2018)] על כך חזר בית משפט זה גם לאחרונה, ביחס לעתירות דומות מאוד בטיבן שהופנו כלפי שאלות שנכללו במבחני המשיבות בשנים האחרונות ממש.

ראשית, שראוי להמנע מפניה לסוגיות אזוטריות שבאזוטריות, כגון שאלת הדין ביחס למי שנפטר כשהליך שבמרכזו משפט חוזר מונח על שולחן בית המשפט.

...

בנסיבות אלה, כשבפניי שאלה הלוקה באי בהירות שורשית, הגעתי לכלל מסקנה שיש לפסלה.

סוף דבר, ביחס למרבית השאלות, על הפרק מצד העותרים, טענות שאין בהן הרבה ממש.

השאלה שנפסלה מובילה למסקנה שהיתה העתירה מוצדקת מבחינת העותרים 2, 4, 5 בעתירת בלינדר; ומבחינת העותרים 5, 8, 9 בעתירת כספי.