ירידה בשמיעה עקב חבלת ראש

בחוות הדעת הראשונה ציין המומחה כי "פנייתו של התובע לביטוח הלאומי נדחתה כיוון שלדעת הועדה הרפואית ליקוי השמיעה (אשר אכן קיים) אינו נובע מחשיפה לרעש אלא ממצב תחלואי. לא ברור לי מהו מצב תחלואי זה ומה כיוונה הועדה, אך ההסבר היחיד שנראה לי הוא חבלת ראש בצעירותו אשר גרמה לו לירידה בשמיעה ויותר באוזן אחת (השמאלית) או שהכוונה לירידה בשמיעה בשל גיל". המומחה לא קבע כי ליקוי השמיעה נובע בהכרח מחבלת ראש אלא שלדעתו ככל שהוא נובע ממצב תחלואי, הרי שחבלת ראש עשויה להיות הסבר אחד, כמו גם גיל.

...

לסיכום, מדובר באדם אשר סובל מליקוי שמיעה דו"צ עם שקע ב4000 הרץ בבדיקת השמיעה האחרונה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

אני מצטט מחוות דעתי: "בתאריך 11.10.2020 (כחודשיים לאחר מכן) עקב החמרה בכאבי הראש פנה למיון ביה"ח סורסקי שם נרשם שבמסגרת בירור קודם בגין טינטון וירידה בשמיעה באוזן ימין יומיים לאחר החבלה נמצא ממצא מוחי (פירוט בהמשך)". 3.

...

טענות הנתבע כעולה מחוות דעת המומחית דין הטענה לפגימה בתחום הנוירולוגי להידחות משעה שהמומחית הבהירה כי לא קיים כל קשר סיבתי בינה ובין האירוע התאונתי.

אשר לטענות התובע בתחום השמיעה והטנטון דין התביעה להידחות משעה שהמומחה קבע שהטריגר להתפרצות המחלה הוא חבלת הראש.

בהתאם לכך, התוצאה היא כי ככל שיש סבירות גבוהה להופעת הטנטון בשל נסיבות שאינן קשורות לתאונה אזי המסקנה המתבקשת היא כי קיימת סבירות נמוכה להופעת טנטון אשר התפרץ במועד בו התפרץ, בפרט כאשר התובע לא סבל מחבלת ראש.

כמו כן, המומחה קבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי "האחריות היחסית של הטריגר (קרי חבלת הראש הנדונה) בהופעת הטנטון הינה קלה בלבד" לפיכך, המסקנה היא כי מדובר באחריות קלה, אשר כפי שהובהר לעיל יוצאת מנקודת הנחה שארעה חבלת ראש כאשר על פי המסמכים הרפואיים ועמדת המומחית לא ארעה חבלה מסוג זה, ואף אם ניתן היה לגרוס כי ארעה חבלת ראש , מדובר באחריות קלה בלבד אשר אין בה כדי להוביל לקבלת התביעה ולקביעה כי האירוע התאונתי הוא שגרם לטנטון ממנו סובל התובע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

הנכות הרפואית ועדה רפואית של משרד הבטחון (להלן: הוועדה) קבעה לתובע את הנכויות הבאות: 30% בשורש כף יד ימין; 20% פוסט טראומה ו- 20% בגין חבלת ראש, ירידה קוגנטיבית וכאבי ראש; 10% ברצועה הצולבת ברגל שמאל; 10% ירידה במיקוד; 10% ליקוי שמיעה וטינטון; 10% חירשות באוזן שמאל; 10% פגיעה בלסת; 5% ירידה בתחושה; 1% צלקות.

...

המסקנה היא שכתוצאה מן התאונה נגרמה לנפגע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 66.23%.

סוף דבר התשלומים שאותם שילמה ותשלם התובעת לנפגע בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה הינם בסך 5,922,042 ₪, והם עולים על הסכומים שנפסקו לעיל.

לכן הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל בלבד.

הנתבע הכיר בפגימות מסוג חבלת ראש ושריטות ביד שמאל כתוצאה של תאונת העבודה ודחה את האבחנות בגין ליקויים נוספים – ליקוי ראיה, כאבי צואר, פגיעה נפשית, ליקוי בפה ולסת, ליקוי שמיעה וטינטון – בנימוק שאין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לליקויים.

המומחה הפנה לכך שבניגוד לאירועים קודמים – בעת קבלתו לחדר מיון מיום 14.8.20 בשל חבלת ראש ויד שמאל – אין תעוד המלמד על תלונה בשל הפרעה צוארית ולא נערכה הערכה רפואית צוארית ביחס לעמוד השידרה הצוארי ולא בוצעו בדיקות הדמיה.

הנתבע טען שיש להורות על דחיית התביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגימות הקשורות לארוע התאונתי מיום 14.8.20, וזאת על יסוד קביעת המומחה בתחום אא"ג. הלכה היא שעל בית הדין ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, גם אם אינו כבול לאמור בהן, מתוך הנחה כי חוות-דעת המומחים מטעם בית הדין הן אובייקטיביות יותר.

...

על יסוד האמור, נדחית התביעה להכיר בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטנטון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה בכל האמור בליקוי שמיעה וטנטון – נדחית.

חלקן של התלונות מתייחסות לפן הנורולוגי כמו למשל: כאבי ראש, בעיות בקשב ובזכרון, סחרחורות וירידה בשמיעה, וחלקן של התלונות מתייחסות לפן הנפשי: סף תיסכול נמוך, פגיעה בחיי החברה והאישות, בעיות נפשיות, פגיעה בדימוי גוף.

לאור כל זאת, אני קובעת כי בגין חבלת הראש שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה יש לקבוע נכות בשיעור של 15%.

...

סוף דבר ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה מיום 14.7.13 על סך של 1,369,652 ₪.

מכאן שהתביעה כנגד כלל נדחית.

גם ההודעה לצד ג' שהגיש נתבע 1 ז"ל כנגד כלל – נדחית.