ירושה ללא צוואה לבני זוג ידועים בציבור

אעפ"כ, בהליכים לא מעט, בצוואה נזכר בן זוג/ידוע בציבור (גם אם אין מורישים לו דבר!) וכך ניתן למצוא ביטוי בחשבונות בנק/עיריה/חשמל כרטיסי אשראי/סופרמרקט/נסיעות לחו"ל חופשות וכיוצ"ב – כשבפנינו, אין כאלה! ולנספח שצירפה לתצהירה, ע"מ להוכיח כי "קבלתי תנחומים מכל מכרינו" (ס' 14): גם העובדה כי דיירי הבנין הזכירוה במודעת ההישתתפות באבל (מעבר לכך, שלא העידו לגביה: כפיר מהועד, לא העיד, בתצהירו-עדותו, כי דיירי הבנין פירסמו המודעה) – אין בה הוכחה, אלא שמצאו להתייחס אליה, כמי שהייתה עמו בסוף ימיו (ועל כך, אין חולק).

...

ממש ממש לא התרשמנו ולא שוכנענו מעדותו, ואין בה כדי לבסס דבר – ודאי כך, כשלתובעת עצמה דירה בבנין הקרוב לבית המנוח.

כך עולה גם מעדות גליקמן – ובהקשר זה מצאנו להעיר: גם אם לתובעת בקורת על התנהלותו (ואחותו) כלפי המנוח (אביהם) (או כלפי התובעת) אין בכך כדי להשפיע לכאן או לכאן על הכרעה בתביעה!(כפי שאף השיב גליקמן בעדותו; עמ' 28) – אכן, גם לוּ היינו קובעים כי הבן היה "בן לא טוב" למנוח – אין בכך לענייננו.

בל נשכח כי המנוח דווקא "הספיק" להוסיף שמה לבנק, ודאי באשר לרכב – משמע, לוּ ראה אכן להגדירה כ"ידועה בציבור" שלו, כזכאית ברכושו, כ"נסמכת על שולחנו", חרף "היעוץ" שקיבל מחבריו – יכול היה לעשות כן ואף בפועל, עשה – אך לא בעניינים הנבחנים על ידנו! סיכום מעבר לכל דברינו לעיל לפרכות שמצאנו בגרסת התביעה, נפנה גם לכך כי לא שוכנענו כלל ועיקר כי התובעת והמנוח התגוררו יחדיו בדירתו מ-2008 ועד פטירתו (ואף לא כי קודם לכן, התגוררו כך, מס' ימים בשבוע).

ודאי לא הוכח ולא שוכנענו כי ניהלו משק בית משותף.

לא נערך הסכם חיים משותפים ו או הסכם ממון ואין צוואה.

התובעת והמנוח היו בני זוג, ידועים בציבור, וניהלו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות, אשר החלה בשנת 2004 ונמשכה כעשור, עד למועד פטירת המנוח בשנת 2014.

בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הורחב המונח "אישתו": "'אישתו' - לרבות הידועה בציבור כאישתו והיא גרה עמו". כך היתייחס המחוקק בדברי חקיקה למושג "ידועים בציבור": "איש ואישה החיים חיי מישפחה במשק בית משותף" (חוק הירושה, תשכ"ה – 1965, סעיף 55 וסעיף 57 (ג)).

...

בנסיבות בהן לא קיימת מערכת יחסית חברית בין התובעת ואח המנוח (ראו: עמוד 2 שורות 46- 49 לעדות התובעת בנתבע מיום 16.3.15; עדות אח המנוח עמוד 10 שורות 18- 22 לפרוטוקול ועמוד 3 שורות 59- 63 לנ/2) ויכול והאח עצמו הוא בעל עניין בנושא, שוכנענו שאין משמעות לכך שנודע לתובעת על מות המנוח מאדם אחר ולא ממשפחתו.

אף לא מצאנו לייחס חשיבות רבה לתכתובת הדואר האלקטרוני בין בני הזוג (נ/1) עליה נחקרה התובעת ארוכות בישיבת ההוכחות מיום 26.6.17 ולפרוטוקול הדיון בביהמ"ש לענייני משפחה מיום 11.7.16 במסגרתו התובעת מחקה את תביעתה.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.

מבלי להביע עמדה בסוגיית תוקפם של ההסכמים, בשים לב לעובדה שהם נערכו לפני קביעת זהות היורשים ולא זכו לאישור של ערכאה משפטית מוסמכת, סוגיית ביטול ההסכמים לא תדון במסגרת ההליכים דנן (הבקשה למתן צו ירושה וההתנגדות לה), שמטרתם לקבוע את זהות היורשים ותו לא. עיקר טענות המתנגדות המבקש אינו ידוע בציבור של המנוחה לא מכוח חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") ולא מכוח חזקת השתוף.

סעיף 55 לחוק הירושה קובע: "איש ואישה החיים חיי מישפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש צווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש". במסגרת ע"א 741/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2)89 קבע בית המשפט העליון כי: "מטרתו של סעיף 55 הייתה להשוות את מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של בן הזוג הנשוי, ככל שמדובר בזכות הירושה על-פי דין. המחוקק לא קבע סייגים להוראת סעיף 55 באשר לדירת מגורים או באשר לכל תחום אחר. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין. לא זו בלבד שאין בסעיף 55 או סעיף 11(א)(2) דבר המעיד על יחס שונה לנשוי ולידוע בציבור, אלא שההפך הוא הנכון..." במסגרת ע"א 1717/98 בלאי נ' פוזש, פ"ד נד(4)376 קבע בית המשפט העליון כי: "מטרתו של סעיף 55 לא היתה ליצור הסדר מיוחד – העומד בין ירושה עפ"י דין לבין ירושה עפ"י צוואה – אלא להשוות את מעמדם של בני זוג לא נשואים שנתקיימו בהם היסודות בסעיף (ידועים בציבור) למעמדם של בני זוג נשואים. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן-זוג נשוי לכל דבר ועניין" במסגרת בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(3)726 קבע בית המשפט העליון כי: "בצדק ציין השופט י. טירקל כי הזכות לרשת על פי סעיף 55 אינה תלויה בתנאי נוסף או בכוונה כלשהיא של בן הזוג שנפטר, אלא די בכך ששלושת היסודות נתקיימו כדי שבן הזוג שלא היה נשוי למנוח יהיה זכאי לרשת אותו כאילו היו נשואים" על יסוד הילכות אלה קבעה כב' השופטת פאני גילת כהן בת"ע 53441-09-16 אלמוניות נ' האפוטרופוס הכללי (2.1.2020) [פורסם בנבו] כי: "הינה כי כן, התכלית החקיקתית שמאחורי הוראת סעיף 55 לחוק הירושה היא השוואת מעמדו של הידוע בציבור לבן הזוג הנשוי בכל הנוגע לזכות הירושה על פי דין.

...

לאור האמור אני קובע כי התקיים התנאי של "ניהול משק בית משותף" הדרוש להכרת בני הזוג כידועים בציבור.

כפועל יוצא, אני קובע כי בני הזוג היו ידועים בציבור לצורך ס' 55 לחוק הירושה.

המשמעות המעשית של קביעה זו הינה כי אני דוחה את ההתנגדות ומקבל את הבקשה לצו ירושה, שהוגשה ע"י המבקש.

התובעים הגישו את הבקשה לצוו ירושה שלא בתום לב, תוך הסתרת העובדה שהיא והמנוח היו בני זוג וידועים בציבור למעלה מעשרים שנה ועד למועד פטירת המנוח.

– העומד בין ירושה על פי דין לבין ירושה על פי צוואה – אלא להשוות את מעמדם של בני זוג לא נשואים שנתקיימו בהם היסודות בסעיף 55 למעמדם של בני זוג נשואים.

...

לאור זאת אני מורה על דחיית ההתנגדות למתן צו ירושה.

חרף האמור, אני סבור כי הנתבעת פעלה בתום לב, גם אם לא עלה בידה להוכיח את תביעתה, ולפיכך אסתפק בחיוב הוצאות מתון ביותר המשקף את התנהלות הצדדים.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ב"כ התובעים יגיש פסיקתא – צו ירושה - לחתימתי.

למסקנה דומה מגיע גם פרופ' נמדר בספרו מס שבח מקרקעין – הפטור לדירות מגורים 287 (מהדורה שלישית, 1997), המטעים כי "יורש שאינו נימנה על סוג היורשים הנ"ל [המנויים בסעיף – ר.א.] לא יוכל למכור את דירת המגורים בפטור ממס לפי הסעיף הנ"ל על אף שהוא קיבל אותה בירושה." אכן, שנויי העִתים הביאו לכך שמושג המשפחה כבר אינו כה ברור, ואנו מוצאים בני זוג נשואים על-פי הדת ונשואים אזרחית, כאלה שאינם נשואים, ידועים בציבור, בני זוג מאותו מין ובני זוג גבר ואשה.

המוריש גידל את העורר שהתייתם בגיל 9 מאביו והיה לו כאב במשך עשרות שנים, כפי שעולה מהצוואה ומהחוזים שצורפו לכתב הערר.

...

מסקנה לעניות דעתי, המונח "צאצא" כולל אך ורק ילדים ביולוגיים ולא כאלה שעל ידי התנהגות הדדית נחזים להיות ילדים של המוריש.

למסקנה דומה מגיע גם פרופ' נמדר בספרו מס שבח מקרקעין – הפטור לדירות מגורים 287 (מהדורה שלישית, 1997), המטעים כי "יורש שאינו נמנה על סוג היורשים הנ"ל [המנויים בסעיף – ר.א.] לא יוכל למכור את דירת המגורים בפטור ממס לפי הסעיף הנ"ל על אף שהוא קיבל אותה בירושה." אכן, שינויי העִתים הביאו לכך שמושג המשפחה כבר אינו כה ברור, ואנו מוצאים בני זוג נשואים על-פי הדת ונשואים אזרחית, כאלה שאינם נשואים, ידועים בציבור, בני זוג מאותו מין ובני זוג גבר ואישה.