יציאה מוקדמת מהכלא בפשע של גרימת מוות תוך רשלנות

גיא עטיה תיווך בין התובע לדהן עמו לא הייתה לתובע הכרות מוקדמת והתובע סבר כי הגבייה תבוצע באמצעים חוקיים ולראיה אף מסר לדהן עותק מפסק-הדין בתא 50348/96 וקבלה על תשלום הסך של 5,000 ₪ על חשבון החוב .

בנוסף, טוען התובע כי המישטרה היתעלמה מכך שלטענת המתלונן הוא קיבל שיחות מאיימות בימים בהם על-פי פלט השיחות שהופק, לא זוהו שיחות יוצאות מהטלפון הנייד של דהן למתלונן ולא נעשה ניסיון לאתר מאיזה מכשיר נעשו השיחות האלו למתלונן.

שאלה זו נבחנת עפ"י בדיקת קשר סיבתי עובדתי, היינו, האם היתה התרשלות בלעדיה לא היה נגרם הנזק או שהנזק היה מתרחש גם אילמלא הופרה החובה וקשר סיבתי משפטי, היינו, האם אשמו של המזיק הוא הסיבה או אחת הסיבות לקרות הנזק (עניין ועקנין ועניין גורדון).

כך, על המישטרה והפרקליטות חלה חובה לנהל חקירה פלילית ולהביא את החשודים לדין, תוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים אשר נועדו למנוע הליכי שוא נגד החפים מפשע ותוך שמירה על האיזון בין החובה להבטיח שמירה על הסדר הצבורי לבין ההגנה על זכויות הפרט הנתון בהליך הפלילי.

בנוסף, קיימת שיחה מיום 17/10/99 שהוקלטה על-ידי המישטרה בין המתלונן לבין התובע, בה שיתף המתלונן את התובע בחששו מפני העבריינים שנשלחו אליו על-ידי התובע, תוך שהוא נוקב בשמותיהם ומציין שאחד מהם שוהה בכלא ושפוט למאסר עולם, בעוד התובע בשיחה זו אומר למתלונן לסגור את החוב "איתם" ולתת "להם" מאחר והוא מכר להם את החוב.

...

טענה זו, כאמור, נדחתה בהחלטת ביהמ"ש מיום 16/3/03 בציינו כי "מהתנהגותו של הנאשם (ללא הסבר אחר) כפי שנלמדת מהתמליל ומראיות התביעה, עולה לכאורה שהוא שותף למעשי הסחיטה באיומים והיה פעיל בדבר והסמכות הייתה בידיו להפסיק את המשך האיומים ... אשר על כן אני קובע כי הובאו ראיות בסיסיות להוכחת יסודותיה של העבירה, אשר מעבירות את נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן המאשימה אל הנאשם". יצויין כי זיכויו המוחלט של התובע בא לאחר שבית המשפט שמע את עדותו וקבע כי הוא מאמין לו, לרבות בעניין שינוי הגרסה בהודעתו במשטרה.

אי לכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

יודגש כי אין בדחיית התביעה כדי להמעיט מהסבל שנגרם לתובע בשל ההליך הפלילי ובנסיבות האמורות, ובשים לב גם להתנהלות הנתבעת בהגשת הסיכומים, החלטתי שלא לחייבו בהוצאות.

כפועל יוצא, לשיטת התובע, יש לקבוע מיתחם עונש הולם לכל ארוע כאמור בסעיף 40 יג' (ב) לחוק.

רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר בטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בנגוד להוראות תמרורי התנועה". בעפ"ת 33840-02-12 סובחי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] נאמר: "סקירת הפסיקה מלמדת כי במקרי הנהיגה הרשלנית הקלים ביותר נגזרו על הנהגים עונשי מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות (ע"פ 4732/02 סורפין נ' מ"י);במקרים של רשלנות חמורה יותר נגזרו עונשי מאסר בפועל לתקופות של 10 חודשים (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י) [פורסם בנבו]; 13 חודשים (ע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מ"י), [פורסם בנבו], במקרה בו נהרגו אם ובנה, ונפצעו שלשה אחרים; 15 חודשים (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מ"י [פורסם בנבו]) במקרה בו נהרגו שניים ונפצעו ששה; ו- 18 חודשים (ע"פ 6544/07 גראמנת נ' מ"י [פורסם בנבו]).במקרים החמורים ביותר נגזרו על הנאשמים 24 חודשי מאסר (ע"פ 8382/03 חילף נ' מ"י פ"ד נ"ח (2) 139, במקרה בו נהרגו שלשה אנשים; ת.פ (חי') 114/01 מ"י נ' טל בן סבח יצחק, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו ארבעה אנשים וע"פ (ת"א) 70632/02 זקרי נ' מ"י); 27 חודשי מאסר (ע"פ (מרכז) 8250-02-08 סובינסקי נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו היו שלושה הרוגים); 30 חודשי מאסר (ע"פ 708/10 שלאפה נ' מ"י, [פורסם בנבו], גמ"ר (פ"ת) 2404-03-11 מ"י נ' יהודה חן, [פורסם בנבו] עפ"ג (מרכז) 4766-07-09 יגמור נ' מ"י, [פורסם בנבו] במקרה בו נהרגו אב ובתו......סקירת הפסיקה דלעיל מצביעה על כך שטווח הענישה בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית נעה מששה חודשי עבודות שירות, ועד 30 חודשי מאסר בפועל, במקרים החמורים והקשים ביותר". בעפ"ת 27105-09-15 סח(אסיר) נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.15) הורשע המערער על פי הודאתו, לאחר שחזר מכפירה בטרם שמיעת הראיות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וסעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961; בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה, בנגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961; עבירה של גרימת נזק לגוף ולרכוש, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצרוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה; וכן עבירה של נהיגה ברשלנות, בנגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.

עבירת ההפקרה לעניין עבירת ההפקרה, קבע בית המשפט העליון בע"פ 5729/09 אלישע לוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.03.10): "הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה מימד חמור במיוחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה. זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה. 'הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועד לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב בארוע פוגעני לסייע לזולתו שניפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה' (ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.3.2009). ראו גם דנ"פ 2974/99 אוחנה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.2000); ע"פ 7224/03 חסון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]), 20.11.2003)). מי אשר מפר איסור משפטי-מוסרי זה צריך להענש ביד קשה, וזאת על מנת להביע את הסלידה העמוקה ממעשיו המכוערים. עמד על כך בית משפט זה: 'מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין' (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3) 187, 230 (2002))". אשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרימת מוות כתוצאה מנהיגה רשלנית והפקרה, התוה בית המשפט העליון מדיניות לפיה בעבירות אלו יושתו על הנאשמים עונשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ופסילה בת שנים, גם כאשר עסקינן בנאשמים שהם אנשים נורמאטיביים.

בית המשפט השית עליו 30 ימי מאסר בפועל שירוצו על דרך עבודות שירות ומאסר על תנאי, תוך שנקבעו הדברים הבאים: "בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בתי – המשפט נוהגים להטיל בגין העבירה של שבוש מהלכי משפט עונשים הנעים מענישה מוחשית ללא רכיב של מאסר בפועל ועד מספר בודד של חודשי מאסר בפועל – הכל בשים לב לנסיבות המעשה ולנסיבותיו של העושה (ראו: ת"פ (מחוזי י-ם) 56093-12-11 מדינת ישראל נ' אלמליח [פורסם בנבו] (15.1.2013); ת"פ (שלום י-ם) 13-01-54706 מדינת ישראל נ' חביב [פורסם בנבו] (15.7.2013); ת"פ (שלום צפת) 10-11-48827 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (12.6.2013))". ב- ת"פ (מחוזי לוד) 46963-01-14 מדינת ישראל נ' ווהיב אבו נאדי [פורסם בנבו] (5.1.15)-שם הורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט.

במידה ויוטל עליו עונש מאסר בכלא, המליץ שירות המבחן לדחות את מועד ריצוי העונש בחודשיים וזאת על מנת שיוכלו לסייע לנאשם במיון מוקדם מול הגורמים המתאימים בשב"ס, למציאת מסגרת כליאה מתאימה לצרכיו.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירה בתיק שבפני אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעבירת גרם מוות ברשלנות והפקרה נע בין 40 חודשי מאסר ברף הנמוך ו-6 שנות מאסר ברף הגבוה ופסילה של 7-12 שנים.

אחר כל אלה אני גוזר על הנאשם עונש כולל כדלקמן : א. 42 ח' מאסר בפועל.

משכך, ולפי שמדובר בחודש החגים אני מורה לנאשם להתייצב לריצוי מאסרו, לאחר החגים, ביום 3.10.21 שעה 09:00.

בשנת 2007 נידון העותר ל- 18 חודשי מאסר בגין הרשעתו בגרימת מות בת זוגו בתאונת דרכים שגרם ברשלנות, בנהיגה בקלות ראש וסרוב לבדיקת שיכרות, ושוחרר שיחרור מוקדם בחודש נובמבר 2008 בתכנית טפול ושקום של רש"א. החלטת הועדה נושא העתירה זה מאסרו השני של העותר, שבעבר היה מעורב בשימוש בסמים, שירת בצה"ל חודשיים בלבד ושוחרר בשל אי התאמה.

לאחר תום תקופת ריצוי העונש, הוא היה משוחרר 3 שנים במהלכן קיבל טפול בגין הטראומה שנגרמה לו. מסתבר כי אותו טפול לא רק שלא הביא לתובנות באשר לחובתו של אזרח נורמאטיבי כי אם להיפך – הוא ביצע שתי עבירות פשע חמור – שוד בנסיבות מחמירות – בהפרש של כחצי שנה.

העותר תפקד כאסיר תומך, ללא בעיות משמעת, יצא לחופשות תוך הקפדה על תנאי החופשה ומוסר בדיקות שתן נקיות.

קיים אינטרס צבורי רב בשחרור אסירים כמו העותר שכן קיימת חשיבות לכך שהציבור יראה שכאשר אסיר משתקם, מביע רצון ומוטיבציה עמוקים לשינוי ולשיקום, ומוכיח בהתנהגותו התקינה בכלא כי למד את הלקח ממעשיו ואיננו מתעתד לחזור עליהם, מן הראוי לתגמלו.

העותר זכה בעבר לשיחרור מוקדם בתנאי תוכנית רש"א אך לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ושב וביצע עבירות חמורות, מתוכננות, תוך שימוש בנשק קר והטלת איום חמור על קורבנותיו בשל בצע כסף.

...

לפיכך, גורמי הטיפול ברש"א הגיעו למסקנה כי יש צורך לבנות לעותר תכנית הכוללת טיפול בפוסט טראומה ובעיבוד אבל.

איננו מתעלמים מהמידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו, שמלמדים על התנהגות שלילית של העותר, אך מדובר במידעים שאינם מהזמן האחרון והתנהגותו החיובית הגלויה של העותר, שלאחרונה יוצא לעבוד מחוץ לבית הסוהר, מחפה על התנהגות זו. לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את העתירה ומורים על שחרור העותר על תנאי בתנאי תוכנית רש"א מיום 12.5.14, בתנאים המפורטים בסעיף 13 לחוק שחרור על תנאי ממאסר ובתנאי שיהיה במעצר בית בבית אימו בין השעות 20:00 עד 06:00.

הוא מביא מדברי השבח שמרעיף עליו הדו"ח הסוצאלי, ובתוך כך את העובדה, כי העותר מביע חרטה על מעשה הפשע שעשה, ועל הנזק שגרם למשפחת הקרבנות ולמשפחתו.

הוא קובל על כך שהוועדה לא נתנה משקל הולם לדברים שמביעה רש"א לזכותו, על תיפקודו התקין בבית הכלא ועוד כיו"ב. ועוד יוצא העותר, בעתירתו, כנגד קביעתה של הוועדה אודות מסוכנותו, מסוכנות הנגזרת מקיומו של סיכסוך דמים בין המשפחות היריבות.

הוא מפנה לכך, שמי שהואשם ברצח בנו (ולבסוף הורשע בגרימת מוות ברשלנות), בא לבקרו בבית הכלא ולחץ את ידו, ללמדך על הפיוס בין הניצים.

היא מוסיפה עוד וטוענת, כי חופשותיו של העותר הוקפאו, בהסתמך על מידע מודיעיני, המצביע על סיכסוך בין העותר לאסיר אחר, וכוונת העותר לפגוע בו. דיון על אסיר עולם שתקופת מאסרו נקצבה, המבקש להשתחרר על-תנאי אחר שנשא שני שלישים מן התקופה הקצובה, לשכנע כי הוא ראוי לשיחרור המוקדם, וכי שיחרורו לא יסכן את שלום הציבור (ס' 5 לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 – "החוק", והמבחנים הקבועים בסעיף 9 לחוק; ראו לדוגמה: רע"ב 2546/06 גית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2006)).

...

מתוך אלה אפשר ויסיק המעיין בדו"ח את המסקנה, כי חל בעותר שינוי בולט וממשי בהבנת חומרת מעשיו ומוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה, כפי שמבקשת הסניגורית לשכנע.

אלא שועדת השחרורים הסיקה מסקנה אחרת, ואנו לא סבורים כי מסקנתה זו הינה בלתי סבירה, על רקע הדברים האחרים שהובאו באותו דו"ח עצמו, אותם אנו משלבים עם דברים שמצינו בעמדת משטרת ישראל ומידע שב"ס שהונח לפני הועדה, אך ככל הנראה לא ידעו עליהם העובדים הסוציאליים כאשר ציינו את חרטתו העמוקה של העותר וגו'.

על כן אנו דוחים את העתירה.

הוא אינו יודע לנהוג, ואינו מורשה לעשות כן. חרף זאת, הנאשם יצא אל הדרך לאחר ששתה כמות גדולה מאוד של אלכוהול, ונהג הוא תחת השפעת אלכוהול תוך היתעלמות מהוראות הפקחים, ותוך סיכונם וסיכון יתר משתמשי הדרך.

בצד זאת, יש לזכור כי הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של המתה בקלות דעת, המהוה עבירה חדשה בספר החוקים, וחומרתה פחותה משמעותית מעבירה של גרימת מוות באדישות.

בנתונים אלו, השתת מאסר ממושך על הנאשם, כך נטען, יכולה להשפיע באופן ממשי על המשך חייו באמצעות חשיפה לנורמות שליליות בין כתלי הכלא, ואף לגרום לרגרסיה במצבו הנפשי.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף איבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים 074-7831077, 074-7831078.

· שמונה עשר (18) חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת המתה מסוג פשע.

· עשרה (10) חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, גרימת מוות ברשלנות, עבירת נהיגה בשיכרות.

...

הערעור נדחה.

על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם - שהיא פגיעה עוצמתית, עזה ומוחלטת, נוכח אובדן חייו של המנוח בטרם עת (זאת, בכל הנוגע לערך המוגן של קדושת החיים) - כמו גם מדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 40 חודשי מאסר בפועל לבין 84 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: · ארבעים וחמישה (45) חודשי מאסר בפועל.