אשר למסקנות הועדה בנוגע לצורך בקביעת מדרג לחומרת המחלה לגבי ילדים מגיל 7 ואילך, ציין המשיב, כי "אין חולק כי על המוסד [לביטוח לאומי] לפעול בעיניין זה לתיקון/שינוי התקנות בהתאם למסקנות הועדה". לאור האמור, ביקש המשיב, כי בית המשפט יבטל את צוי הביניים שניתנו בעתירה, ויתן צו מוחלט המאשר, בראש ובראשונה, את אימוץ המלצות ועדת שטיינברג בענין ההכרה בילדים הלוקים בליקויי הרצף האוטיסטי כזכאים לגימלאות המוענקות מכוח תקנות הביטוח הלאומי.
...
עמדת המשיב
בתגובתו המיקדמית לעתירה טען המשיב, כי דינה להידחות על הסף, מאחר שלבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתובענה של מי שטוען לזכות לגמלה, וכן מן הטעם שהעתירה אינה עוסקת במקרים פרטניים קונקרטיים, אלא היא בעלת אופי כללי וכוללני.
הדיון בעתירה נדחה על מנת לאפשר לוועדה להתקדם בדיוניה, ואולם בסופו של דבר, לא הושגה הסכמה בסוגיות בהן התבקשה הועדה להכריע.
לאחר שבחנו את עמדות הצדדים בנושא זה, נראה לנו כי יש מקום לעגן בצו את מסקנות והמלצות ועדת שטיינברג אשר שני הצדדים מבקשים לאמצן אך אין מקום לעגן בצו את הנהלים שגיבש המשיב לצורך איבחון ילד כלוקה ברצף אוטיסטי וזאת מהטעם הבא: הנושא הבסיסי במחלוקת בעתירה זו מתייחס לפרשנותן של התקנות ותחולתו של המונח "ילד הסובל מאוטיזם או מפסיכוזה וכן ילד במצב פסיכיאטרי-התנהגותי דומה לליקויים האמורים" על ילד הסובל מליקוי של רצף אוטיסטי.
אשר על כן, בהסכמת המשיב בהתאם להודעתו המעודכנת מיום 13.5.09, העתירה מתקבלת וניתן צו מוחלט במובן זה שהמוסד לביטוח לאומי מאמץ את דו"ח ועדת שטיינברג, על מסקנותיו ועל המלצותיו.
