יישור יתר בצוואר אחוזי נכות בביטוח לאומי בגין תאונת דרכים

המערער כבאי במקצועו, נפגע ביום 1.10.2013 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונה בעבודה (להלן: "התאונה").

בחודש מאי 2017 קבעה ועדה רפואית כי לא נותרה למערער נכות צמיתה בעקבות התאונה.

על יסוד מימצאי הבדיקה שערכה הועדה למערער, מסכמת הראשונה כדלקמן: "לאור מימצאי הבדיקה הועדה קובעת נכות צמיתה תפקודית של 5% לפי סעיף 35(1)א-ב לאור העדר הגבלות תנועה בצואר וגב מותני המזכות באחוזי נכות. הועדה עיינה בחוות דעת ד"ר מוסקוביץ, אך אינה מקבלת מסקנותיו מאחר ואינה מוצאת את המיגבלות עליהן מדווח" כאמור לעיל, על החלטת הועדה הוגש העירעור מושא פסק דין זה. במסגרת העירעור טען לטעות משפטית בהחלטה מושא העירעור הבאה לביטוי בשני היבטים: האחד, העדר היתייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר מוסקוביץ.

כך, נפסק בפסק דין שניתן לאחרונה בתיק ב"ל 49532-08-19, זאב פרויק נ' המוסד לביטוח לאומי כי : "הועדה אינה מחויבת לערוך את אותן בדיקות שערך המומחה מטעם המערער". מכאן שהועדה איננה חייבת לערוך את אותה בדיקה ממש שערך המומחה מטעם המערער למערער, שבמקרה שבפנינו ערך את הבדיקה הקלינית למערער בעמידה, בעוד שהועדה מושא פסק הדין בדקה את טווחי התנועה בעמוד שדרה מותני, בישיבה על מיטת הטיפולים.

כך לדוגמא, בעוד שעל פי חוות הדעת שהגיש המערער, האחרון סובל מצליעה קלה ברגל שמאל, מצאה הועדה כי המערער "מתהלך ללא צליעה, נועל נעליים רגילות ולא משתמש בעזרים"; כך גם בעוד שהמומחה מטעם המערער מצא כי תנועות הצואר ברוטציה והטיה של המערער מוגבלות במידה קלה, מצאה הועדה להבדיל, כי "רוטציות והטיות (הצואר) בטווח מלא"; בשונה מחוות הדעת שהגיש המערער, לפיה סובל המערער ממוגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני ביישור ("יישור יתר כאוב ומוגבל") ובהטיה, הבדיקה בפני הועדה מלמדת על "אקסטנציה (יישור), סיבוב והטיה תקינים". מכאן שהנמקת הועדה כי איננה מקבלת את מסקנת המומחה מטעם המערער בשל השוני במימצאי הבדיקה הקלינית שערכה היא למערער, למימצאי הבדיקה מטעם המערער – היא הנמקה ברורה וממצאה שעולה מהפרוטוקול והמסבירה את עמדת הועדה אשר דחתה את מסקנות המומחה מטעם המערער.

...

מקובלת עלי טענת המשיב כי דין הערעור להידחות מהנימוקים שאפרט להלן: אופן הבדיקה של המבוטח היא עניין שברפואה וככזה איננו יכול להוות בסיס להתערבותו של בית הדין בהחלטת הוועדה במסגרת הליך של ערעור על החלטת הוועדה לעררים (דב"ע שן/01-28, המוסד לביטוח לאומי נ' חיים קטוע).

סוף דבר הערעור נדחה.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17.11.20 (להלן: הועדה) אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%, וזאת בגין פגיעה מיום 25.6.19.

לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).

עורך דין – מבקש להסתמך על בדיקת MRI יש לו פגיעה מאוד קשה שקבל בראש בעקבות תאונת דרכים, אושפז בבית חולים ועבר CT אין ויכוח שהייתה לו חבלת ראש, עבר עשרות טיפולים, אפשר לראות את הטיפולים ויש לו כאבי ראש בלתי פוסקים ובעיה נוירולוגית שבכלל לא התייחסו אליה.

אין ספזם בשרירי הצואר, תנועות הצואר: יישור יתר 40 מעלות, כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה, סיבוב לצדדים 80 מעלות לכל צד. הטיה לצדדים 40 מ' לכל צד. מדווח על כאב בתנועות, אך אין התכווצות שרירים בעת התנועה.

" לבסוף, פירטה הועדה את מסקנותיה: "מבחינה אורטופדית, מדובר בחבלה בלתי ישירה בצואר, לאחר התאונה לא הייתה פריצת דיסק, התגלה רק בבדיקת MRI האחרונה, בלט דיסק לא צפוי להפוך לפריצת דיסק ללא חבלה נוספת, ולכן הפריצה שקיימת כיום אין ליחס לארוע התאונה. לאחר ארוע התאונה אין ממצאים טראומתיים ב-CT, ובבדיקה הקלינית כעת אין הגבלה בתנועות, הכאבים שמדווח עליהם בצואר הם עקב פריצת דיסק שכאמור לא נגרמה בתאונה הנדונה, לאור כל האמור לא נותרה נכות בעמ"ש צוארי בגין התאונה הנדונה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

" לבסוף, פירטה הוועדה את מסקנותיה: "מבחינה אורטופדית, מדובר בחבלה בלתי ישירה בצוואר, לאחר התאונה לא הייתה פריצת דיסק, התגלה רק בבדיקת MRI האחרונה, בלט דיסק לא צפוי להפוך לפריצת דיסק ללא חבלה נוספת, ולכן הפריצה שקיימת כיום אין ליחס לאירוע התאונה. לאחר אירוע התאונה אין ממצאים טראומתיים ב-CT, ובבדיקה הקלינית כעת אין הגבלה בתנועות, הכאבים שמדווח עליהם בצוואר הם עקב פריצת דיסק שכאמור לא נגרמה בתאונה הנדונה, לאור כל האמור לא נותרה נכות בעמ"ש צווארי בגין התאונה הנדונה.

על כן, מיום 7.8.19 ועד למועד הוועדה, במשך למעלה משנה, לא תועדו תלונות על כאבי ראש או מעקב נוירולוגי בנוגע לכך, ולכן לא נפל פגם בקביעות הוועדה בהקשר זה. סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.7.2020 (להלן: הועדה), אשר דנה בעיניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 וקבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 24.6.1999, והמשיב הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

תנועות הצואר: יישור יתר 30 מעלות לאנך, כיפוף אקטיבי עם נגיעה בסנטר בית החזה.

הועדה עיינה בחו"ד של ד"ר קרת שניתנה מיום 21.2.20 ומתייחסת לצואר ואינה מתייחסת לנכות נוירולוגית כלשהיא, ולכן הטענה כי לכאורה לא קיבל נכות בגין השיתוק החלקי בכף רגל שמאל אינה מגובה בחוות הדעת שמסר וממצאי הבדיקה אשר מייחסות אותן למחלה ולא לפגיעה המוכרת מהתאונה הנדונה.

העובדה שבעבר ועדה רפואית בהישתתפות אחד מחברי הועדה הנוכחית לא מצאה קיומה של החמרה, לא מלמדת על "הינעלות" דעתה של הועדה ועל החלטתה מראש כי מצבו של הנפגע לא יומר לנצח, באופן שאינו מאפשר לה בדיון חדש לבחון את מצבו לאשורו בעת הבדיקה החדשה (בר"ע (ארצי) 214/05 עובדיה בפרי – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

...

 אי לכך, נדחית טענת המערער לפגם בהרכב הוועדה.

נדחית טענת המערער בנוגע לאופן עריכת הבדיקה הקלינית.

על יסוד האמור קבעה הוועדה שבדיון לפניה בתביעה החדשה להחמרה היא "רשאית להתייחס לממצאים חדשים אשר עמדו מעת הבדיקה הקודמת". לנוכח האמור, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהעדר התייחסות מנומקת למסמך רפואי זה. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 17.1.2021 (להלן: הועדה), אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 0%, מיום 1.2.2019.

ביום 24.5.2018 ניחבלה המערערת בתאונת דרכים.

הארוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הועדה דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטתה שלא נותרה למערערת נכות צמיתה בעקבות התאונה.

הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע (ארצי) נא/ 29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).

לאמור: בפרוטוקול הועדה לפני פסק הדין, מיום 4.11.19, ציינה הועדה שהמערערת "מניעה את הצואר אקטיבית לכל הכיוונים בצורה רצונית ללא כל הגבלה בתנועת הצואר. יישור יתר 40 מעלות. כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה. סיבוב לצדדים 80 מעלות לכל צד. הטיה לצדדים 30 מעלות לכל צד". ד"ר חביב אללה ציין בחוות דעתו, כי "נמצאה הגבלה בינונית בתנועות הצואר ובכיפוף מגיעה עם הסנטר 3 אצבעות מעצם החזה, יישור 30 מעלות. הטיה לשמאל 20 מעלות ולימין 30 מעלות, סיבוב 50 מעלות לכל צד". בהתכנסותה לאחר פסק הדין השלימה הועדה את הבדיקה הנוירולוגית והבהירה, כי לא נמצאה עדות לפגיעה עצבית.

...

דין טענת המערערת להידחות.

מדובר במסקנה רפואית מנומקת וסבירה, ואין מקום להתערבות בית הדין בקביעה זו. אי לכך, גם טענת ערעור זו נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, שוכנעתי שהוועדה מילאה אחר פסק הדין, ולא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין.

על כן, הערעור נדחה.

נכותה בגין פיברומיאלגיה מוערכת בשיעור של 25% לצמיתות על פי פריט 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") באופן מותאם ולצמיתות, כאשר יש לקבוע נכות זו החל מאבחונה כחשודה כלוקה בפיברומיאלגיה, בחודש אוגוסט 2019; המומחה סבור שיש לחלק את שיעור הנכות הנ"ל כך ש-7% מתוכה ישויכו למצב הבסיסי הקיים, 8% ייוחסו לתאונה ו-10% למחלת הסטיל בה לקתה בשנת 2018.

ד"ר לוינקופף, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו כלהלן: תחלואת עמוד השידרה המותני עליה הלינה התובעת לראשונה לאחר התאונה ביום 27.8.15 אינה רלוואנטית לתאונה הנדונה עקב מופע מאוחר; בבדיקתה של התובעת מודגמת הגבלה קלה בטווח התנועות בעמוד השידרה הצוארי ביישור ובכיפוף.

לא צפוי שינוי במצבה; אובדן כושר עבודה מלא וזמני למשך חודש לאחר התאונה הוא פרק זמן סביר; המומחה העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 3.5% לפי פריט 37(5)(א) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בעמוד שדרה צוארי וכן 3.5% לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בכתף ימין.

אלא שחקירתה הנגדית של התובעת העלאתה כי מלבד האתגרים עמם מתמודדת התובעת בגין תאונת הדרכים, נאלצת התובעת להיתמודד עם קשיים לא מבוטלים נוספים המשפיעים על תיפקודה ובהתאמה על יכולת הישתכרותה.

יתר על כן, מחלת הפיברומיאלגיה בה חלתה החל משנת 2019 (בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט) הסבה לה נכות בשיעור של 25% שרק 8% ממנה מיוחסת לתאונת הדרכים.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות לרבות פנסיה, מהיום ועד לתום תוחלת חיי עבודתה (גיל 67), בסך כולל של 130,000 ₪ (חישוב המתבסס על כ- 70% מחישוב אקטוארי).

ההנחה כי התובעת תשתכר שכר נמוך יותר בעתיד באופן המשנה את קצבת הנכות שלה הינה בבחינת טענה בעלמא שלא ניתן להתחשב בה. אשר על כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין זה ומעמידה את סכום הניכוי על 81,226 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 142,727 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.