יישום תקופת הפגרה על מניין הימים בתביעות בפני המפקח על המקרקעין

להתנגדות צורפה חוות דעת כלכלית של מר דורון ויסבורד, כלכלן, עורך דין ושמאי מקרקעין.

המומחה פירט מדוע רכיב ההטבות אינו מקנה פיצוי ממשי לחברי הקבוצה או לציבור: נטען כי מנגנון ההנחה אינו ניתן לאכיפה; מחירי שירותי תיירות הם דינאמיים ביותר ומשתנים בכל רגע נתון; הסדר הפשרה אינו מציע מנגנון השוואה ואינו מציג מנגנון של פקוח על יישום מתן ההטבה.

לא ברור מנין הפער בין המספר המרבי של חברי הקבוצה שיזכו בפצוי לפי ההסכם (6,000 צרכנים) לבין מספר חברי הקבוצה המשוער כפי שפורט בבקשת האישור (עשרות או מאות אלפי צרכנים שנפגעו בפועל).

בנוסף, המנגנון שלפיו בית המשפט הוא שיקבע את שיעור ההפחתה מהפצוי, מבלי לציין אלו כלים יעמדו בפניו – הוא מנגנון שרירותי.

המסקנה היא שאין בחלק ההטבה שבהסדר פיצוי מספק לציבור, הן משום אופי ההטבה בנסיבות הענין, הן משום שמדובר בהטבה קיימת אשר מוצעת לכל הצרכנים מזה תקופה ארוכה, ללא קשר להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית.

...

הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה". המשיבה הגישה תגובתה לבקשת האישור וטענה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: המשיבה פועלת כדין, מגלה גילוי כהלכה אודות המוצרים שהיא מוכרת, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת. אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

המסקנה היא שגם ללא בחינת פרטי ההסדר, אין מקום לאשר הסדר פשרה מסוג זה לגבי הפרה חוזרת.

המסקנה היא שאין בחלק ההטבה שבהסדר פיצוי מספק לציבור, הן משום אופי ההטבה בנסיבות הענין, הן משום שמדובר בהטבה קיימת אשר מוצעת לכל הצרכנים מזה תקופה ארוכה, ללא קשר להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית.

סיכום אשר על כן הבקשה לאישור הסדר פשרה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 10536-07-18 מנסור ז"ל(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:4 בפני כבוד השופטת שרון גלר מבקשים 1. עיזבון המנוח אמין מנהאל מנסור ז"ל 2. מנהאל מנסור 3. מנסור אמין מנסור 4. אשרף מנסור 5. שמס מנסור 6. אדהם מנסור 7. החברה לשמירת נכסי א.מ.ב בע"מ 8. משתלות מנסור יבוא ושיווק בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ועו"ד נמרוד כנפי משיבות 1. מדינת ישראל – משרד התחבורה ע"י ב"כ עו"ד ארז שטיינברג פרקליטות מחוז מרכז-אזרחי 2. כביש חוצה ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דוד כחלון החלטה

תוצאה זו צפויה, מכיוון שהשינויים בהסדרי התנועה מכוח החלטת המפקח וביטולה של צומת קישון, יגרמו לפגיעה כפולה במבקשים – תחסם אפשרות גישה אפקטיבית ללקוחות המגיעים מדרום וממזרח אל מיתחם המשתלה; תשלל אפשרות מעבר מעשית לכלי הרכב החקלאיים הכבדים של המבקשים, החונים במיתחם המשתלה המצוי ממערב לכביש 75, אל השטחים החקלאיים עצמם המצויים ממזרח לכביש זה. עילת תביעה - למבקשים קיימת עילת תביעה חוזית טובה כנגד המשיבות, הנסמכת על הסכם בכתב, אשר נכרת ביום 8.9.2012, לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים (להלן: "הסכם העקרונות").

בפסיקת בית המשפט העליון בנוגע ליישום דרישות תקנה 362 נקבע: "כידוע, כאשר בית המשפט נידרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: (א) סכויי התביעה להיתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מיתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסכויי התביעה גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז, [פורסם בנבו] פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, [פורסם בנבו] פסקה 13 (18.1.2017)). שיקולים נוספים שיש לבחון הם שקולי היושר והצדק בנסיבות העניין (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.6.2010); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, [פורסם בנבו] פסקה 24 (28.12.2015))." [רע"א 4417/18 דן בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 15 (03.12.2018)].

עיון בהסדרי הסילוק והשיפוי מיום 3.4.12 (אשר קדם להסכם העקרונות), מיום 5.1.13, מיום 24.7.13 ומיום 24.10.14 (נספחים 6-9 לכתב ההגנה) מלמד, כי מסמכים אלו, המאוחרים (למעט אחד) להסכם העקרונות, אינם שומטים, בהכרח, את הקרקע מתחת לתביעת המבקשים הנסמכת על הסכם העקרונות.

בגדרם של מסמכים אלו, אשר הוגשו לאחר קיום השימוע, התקבלו המסמכים והנתונים הבאים: דוחות של ספירות תנועה, סקרי תנועה וניטור ביחס לתנועת כלי רכב והולכי רגל בצומת קישון, לרבות ספירות של העולים והיורדים בתחנות האוטובוס הסמוכות (נספח ב' להחלטת המפקח); חוות דעת מקצועית מחודש אוגוסט 2019, שהוזמנה על ידי המפקח, מטעמו של ד"ר בלשה (נספח ג' להחלטת המפקח); נתונים מנציג רשות התמרור המקומית (הרכבת) בדבר תאונות דרכים בצומת קישון בתקופה שבין נובמבר 2018 למאי 2019 (נספח ד' להחלטת המפקח); חוות דעת מטעם רכבת ישראל מיום 26.9.19 (נספח ה' להחלטת המפקח), אליה צורפו סיכום דיון מיום 15.5.18 שהתקיים אצל הרכבת (המשקף את עמדתה הראשונית שנזכרה לעיל) ומכתב הרכבת מיום 18.7.18; כן הוגשו למפקח ע"י הרכבת סרטונים ותמונות של ארועי בטיחות חריגים ("אירועים אדומים") במפגש 73 (נספח ו' להחלטת המפקח); ביום 22.9.19 הוגשה מטעם המבקשים, מישפחת מנסור, חוות דעת מומחה מאת מר חיראלדין (נספח ז' להחלטת המפקח) ובה היתייחסות לחוות הדעת של ד"ר בלשה; ביום 24.9.19 הוגשה למפקח תגובתו של ד"ר בלשה לחוו"ד חיראלדין (נספח ח' להחלטת המפקח).

לאחר שעיינתי בהחלטת המפקח על כלל צרופותיה, בתצהיר מר דמתי, שמעתי את חקירתו הנגדית שהתקיימה לפני ועיינתי בטענות הצדדים בסיכומיהם ביחס לשיקול הבטיחותי הנטען, אני מוצאת כי בעריכת האיזון הנוכחי לעניין מאזן הנוחות, שיקול זה אכן מטה את הכף לטובת קבלתה של עמדת המשיבות בדבר הצורך בשינוי הנידון בהסדרי התנועה.

ימי פגרת בתי המשפט יבואו במניין הימים.

...

ואולם, לא ניתן על יסוד טענות אלו לקבוע כי אפליה כאמור אכן אירעה או כי יש בטענה זו כדי לשמש משקל נגד לשיקול הבטיחותי.

נוכח מכלול הראיות והטעמים לעיל, על משקלם המצטבר, אני סבורה כי הטיעון הבטיחותי המרכזי הניצב ביסוד עמדת המשיבות והחלטת המפקח, טיעון זה הוכח לפני באופן מספק וכי עריכתו של מאזן הנוחות בנתונים ובשיקולים הקיימים, מטה את הכף לטובת שיקול זה ועמדת המשיבות הנסמכת עליו.

סיכום נוכח מכלול הקביעות והטעמים לעיל, התוצאה היא דחיית הבקשה לסעד הזמני וביטולו של הצו הארעי מיום 3.2.20.

בקשת האישור הוגשה על רקע טענות לקליטת כמויות עודפות של בוצה מעבר למותר ברישיון העסק של המשיבה, ופיזורן באופן שגרם למפגעי ריח, לזיהום אויר, זהום מקורות מים וזיהום הקרקע באתר בו פועלת המשיבה, שנימצא בסמיכות לקבוץ שלוחות, ובשדות החקלאיים הסמוכים.

נציגי היועמ"ש סברו כי מעבר להשקעה בשיפור הטכנולוגיה הפועלת באתר המשיבה, העתידה להיטיב עם חברי הקבוצה בעתיד, יש מקום להציע במסגרת הסכם הפשרה גם פיצוי לחברי הקבוצה בגין נזקים שנגרמו להם בעבר, בתקופה הרלבנטית לתובענה.

בהנתן האמור, בהיתחשב בעילת התובענה הייצוגית כמתואר לעיל, במשוכות המשפטיות והראייתיות העומדת בפני המבקשת, ובמשאבים הנדרשים לניהול ההליך עד תומו – השאלה אינה האם הטכנולוגיה החדשה די בה על מנת למנוע מפגעי ריח באופן מיטבי, אלא האם יש בשימוש בה, בצרוף הפצוי הכספי המוצע במסגרת הסדר הפשרה המתוקן, משום פיצוי נאות לחברי הקבוצה על הנזק שניגרם להם, ככל שניגרם, בשל כך שהמשיבה קלטה בוצה בכמות גדולה מהמותר לה ברישיון ופיזרה את הבוצה הגולמית בשטחים חקלאיים.

פיצוי המורכב מיישום הטכנולוגיה החדשה, תוך הטמעתה כחלק מתנאי רישיון העסק, באופן שאף יאפשר לפקח עליה ולאכוף את ביצועה (בשילוב פיצוי כספי המיועד לקידום נושאים סביבתיים), מיטיב עם חברי הקבוצה במישור בו נזוקו.

...

אשר לסכומי הגמול ושכר הטרחה סבורני כי בהתחשב בעלות הטכנולוגיה החדשה וסכום הפיצוי הכספי, כמו גם בהיקף ההשקעה בטיפול בהליך שהחל עד בשנת 2015, התנהל תחילה בפני כב' השופט ע' גרוסקופף (עד למינויו לבית המשפט העליון) ולאחר מכן בפניי, וכלל, בין היתר, הליכי ביניים והליכי גישור – מדובר בסכומים סבירים וראוי לאשרם.

סוף דבר – מכל הנימוקים דלעיל, סבורני כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

בנסיבות אלו, סבורני כי מינוי בודק יעכב את ביצוע הסדר הפשרה ויהיה כרוך בעלויות נוספות מבלי שתצמח מכך תועלת ממשית.

לטענת התובע על מנת להקטין את הוצאותיו בגין החזקת הנכס עד לתום תקופת השכירות, ועוד בטרם העתקת הסניף, השקיע התובע במאמצים על מנת למצוא שוכר חלופי, ובסמוך לאחר העתקתו, אף הציג בפני הנתבעת 1 שני שוכרים חלופיים פוטנציאליים ( "ניצת הדובדבן" ו- "עולם הממתקים"), עמם נוהל מו"מ מיתקדם, ובידיעת הנתבעת 1 .

בנוסף הנתבעת נאלצה לשאת בהוצאות ביטול גרם המדריגות המוביל לקומת הגלריה, זאת למרות שסוכם בין הצדדים, כי התובע ישלם לנתבעת סך של 50,000 ₪ בעבור כך. לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה, ואלו נימוקי: אין חולק כי משך 8 שנים הפעיל התובע בנכס שבחזקת הנתבעת, סניף בנק, עד להודעתו, 16 חודשים לפני תום המועד החוזי על פינוי המושכר.

שאלת קיום החוזה בתום לב ובדרך מקובלת עיקרון תום-הלב משרת כאמצעי פקוח ובקרה על חופש הצדדים לעשות חוזה תקף ואכיף.

הקושי, כמובן, מתעורר בבואו של בית המשפט ליישם את העיקרון הכללי של תום הלב על מקרה נתון.

עוד נטען שהוסכם כי ככל ויידרש לבצע עבודות הפרדה בין קומת הקרקע לקומת הגלריה, התובע ישתתף בסכום של 50,000 ₪ עבור ביצוע העבודות הנ"ל. לטענת התובע, הנתבעת נהגה בחוסר תום לב במו"מ בהתאם לס' 12 לחוק החוזים, עת גרמה לסיכול ניסיונות התגבשות המשא ומתן מול שני שוכרים פוטנציאליים שהובאו ע"י התובע, ובכך מנעה מהתובע את האפשרות להקטין את נזקיו כתוצאה מעזיבת המושכר קודם למועד סיום תקופת השכירות.

...

האם התובע בענייננו הפר הפרה יסודית את ההסכם ? אני סבור שלא סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970  קובע: "לעניין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית.

סוף דבר נוכח כל האמור , התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 324,620 ₪ , וכפי שפורט לעיל, צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מיום 25.6.17 , ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את האגרה ששולמה בחלקה היחסי, לפי סכום החיוב שנקבע בסעיף 2 לעיל, (2.5% מאותו סכום), וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל, בסך 30,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק , החל מהיום ועד לתשלום בפועל המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 8185-05-23 נעים נ' טייטלבאום ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:2 בפני כבוד השופטת עידית וינברגר המבקש משה מוריס נעים המשיבים 1. סוגו דיגיטל בע"מ 2. אורן חבשוש 3. סיון טייטלבאום החלטה

לטענת המבקש, פסק הדין ניצפה במערכת נט המשפט ביום 9.4.23, דהיינו בתוך פגרת הפסח שהחלה השנה ביום 4.4.23 והסתיימה ביום 12.4.23 ועל כן על המבקש היה להגיש בקשת רשות ערעור עד 27.4.23, לטענת ב"כ המבקש החלטת בית המשפט האירה את עיניו שהוא טעה בחישוב מניין הימים וכלל בתוך התקופה להגשת כתב בקשת העירעור את כל ימי הפגרה ולפיכך, הוגשה הבקשה לראשונה ביום 2.5.23.

על כן, מדובר לטענתו בתקופה של 8 ימים שנגרעה ממניין הימים בהם יכול היה ב"כ המבקש לפעול ולעבוד על הכנת הבקשה והגשתה, במיוחד כאשר עסקינן במועד קצר בן 15 ימים להגשה.

דיון והכרעה על פי תקנה 6 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976, המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה ועל כן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור במקרה שלפניי, על פסק הדין שניתן ביום 1.4.23 ונצפה ע"י המבקש במערכת נט המשפט ביום 9.4.23, בשים לב לפגרת הפסח, חל ביום 27.4.23.

ראו לעניין זה החלטתו של רשם בית המשפט העליון, כב' השופט רון גולדשטיין בבש"א 3064-21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (6.5.21): "...לכן, אף שבהחלט מקובל עלי כי "את התשובה לשאלה למה ייחשב 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת ניתן לגזור מן הפסיקה שפירשה את התקנות הישנות" (כפי עמדתו של פרופ' רוזן-צבי בספרו, שם בעמ' 473; וראו גם, בש"א 1410/21 מנשה נ' עמי עד הנדסה ופקוח בע"מ (10.3.2021) [פורסם בנבו]), הרי שאין זה נכון לומר כי מה שהיה הוא שיהיה וכי אין כל חדש תחת השמש.

נראה, איפוא, כי בעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים" כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא (ראו גם עמדת כב' השופט א' באומגרט בע"א 59133-02-21 (מחוזי – חיפה) חן נ' אגד הסעים בע"מ, פיסקה 8 (14.4.2021) [פורסם בנבו])".

אם תיתקבל הבקשה להארכת המועד, יהיה בכך לפגוע באנטרס ההסתמכות של המשיבים, ללא כל "טעם מיוחד" המצדיק סטייה מן הכלל לפיו על המבקש לעמוד במועדים הקבועים לעניין הקפדה על מועדי הגשת העירעור ראוי להפנות להחלטתו של רשם בית המשפט העליון בע"א 3641/21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מסוי מקרקעין חיפה (6.7.21), בה נדחתה בקשה להארכת המועד להגשת ערעור ביום אחד בלבד: "הבקשה נסמכת על "טעות בתום לב" (ככל שהעמדה המשפטית של המערערים לא תיתקבל) וזאת "על רקע מחלוקת משפטית כנה" בעיניין מניין הימים להגשת ההליך.

...

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.