המבקש טוען כי מדובר במי שפועל בחוסר תום לב אף בעת ניהול ההליך, שכן מדובר בבן למשפחה אמידה (וזאת הוא מסיק מהליך המרצת פתיחה שהגישו הורי החייב ואחיו – ובו מצהירים הם על רכוש רב ויוקרתי), אשר לא עושה דבר על מנת לשלם את חובו, ולא עוד, אלא הבריח את הפיקדון שהפקיד בבית המשפט העליון בהליך העירעור הפלילי, ואף מכר רכב בבעלותו, וכן הנו מיוצג ע"י עו"ד פרטי בכלל ההליכים.
ועוד, לטענתו, בעיניין רוזנברג השתמש החייב בנשק כהגנה עצמית, ואילו בעניינינו המבקש לא תקף את החייב.
...
דומה, כי ההרמוניה החקיקתית, עליה עמד בית המשפט בדבריו שלעיל, מובילה למסקנה כי תקנת הציבור, אינה סובלת מקרה, שבו החייב יתקוף באופן קשה את הנושה, יותירו מתבוסס בדמו, ולימים, יחסה החייב תחת פקודת פשיטת הרגל, מקום שהחוב היחיד הוא זה הנובע מאותו מעשה, בגינו נידון החייב לתקופת מאסר.
לאור כל האמור, ראיתי לבטל את ההליך כבר בשלב זה, מבלי להמתין לשלב ההכרזה.
סבורני, כי אין כל טעם להוציא כספי ציבור ומשאבים ציבוריים (זמן שיפוטי והשגחת הכונ"ר) כאשר ברור כבר עתה כי אין מקום לחייבים מסוגו של החייב באכסניה של הליך פשיטת הרגל.
