ייצוג על ידי עורך דין בתביעות קטנות

שנית, לא ניתן להיתעלם מכך שמדובר בתביעה הנדונה כתביעה קטנה, שבה ככלל אין ייצוג על-ידי עורך-דין.

פנייה לבית המשפט לתביעות קטנות אינה מצריכה עריכה של כתב התביעה על-ידי עורך-דין, וזוהי למעשה תכליתו של בית משפט זה. עמדו על כך טל חבקין ויגאל נמרודי, בספרם התביעה הקטנה 298-297 (2017): "ככלל באיזון בין השיקולים המתחרים יש לבכר את הערכים שבבסיס מוסד התביעה הקטנה, הנגשת מערכת הצדק והוזלת עלות ההיתדיינות, על פני שיפוי מלא של בעלי דין שבחרו לשלם עבור ייעוץ משפטי. בית המשפט [לתביעות קטנות, א.ו.] מצפה מהצדדים להתדיין לפניו ללא סיוע מקצועי, ישיר או עקיף... רצוי שעורכי דין שמתבקשים להעניק ייעוץ משפטי בתשלום בנושא תביעות קטנות יבהירו לפונה שלא יזכה לקבל שיפוי אם יזכה". שלישית, שכר-הטירחה המבוקש אינו סביר ביחס לסכום יתר ראשי הנזק.

...

טענות אלו לא הוכחו גם כן. מובהר שטענות התובעים בנושאים אלו נדחות.

לא מן הנמנע שאילו היו התובעים ממקדים את דרישתם בקבלת 400 ש"ח בלבד, המחלוקת לא הייתה מגיעה לבירור משפטי – ואכן במהלך ההתנהלות בין הצדדים היה שלב שבו הנתבעים היו מוכנים לשלם סכום זה. בשים לב לאפיו של ההליך כתביעה קטנה, התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 400 ש"ח. התוצאה מן האמור היא שהחיוב בפיצוי בסך 400 ש"ח מתקזז עם החיוב הנגדי בהוצאות באותו הסכום.

מכאן עולה שלמעשה התביעה נדחית, וכך אני מורה.

בפתח הדברים יצוין כי בשל העובדה שהנתבעת היא חברת תעופה זרה, שנציגה היחיד בישראל הוא משרד עורכי דין המשמש כנציג על-פי סעיף 8ג(ב)(1) לחוק רשוי שירותי תעופה, התשכ"ג-1963, הוגשה בקשה להיתר ייצוג על-ידי עורך דין בתביעה קטנה.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות בדבר הנזק בעין ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, ואת ההתנהלות של כל אחד מהצדדים, אני סבורה כי זהו המקרה המצדיק מתן פיצוי בסכום הקרוב לתקרת הפיצוי הקבועה באמנת מונטריאול, העומדת על סך של 12,000 ₪ עבור שני התובעים.

בפסיקת הוצאות ההליך, סבורני כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שלא הובאה בפניי מחלוקת מהותית, כאשר מלכתחילה הודתה הנתבעת באחריותה ובמחדליה, והכירה בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים ובזכאותם לפיצוי.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בית משפט לתביעות קטנות בעפולה ‏כ' אלול תשפ"ג, 06 ספטמבר 2023 ת"ק 17047-05-23 בריבו נ' סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה, מאיה בלאו תובע ישראל בריבו נתבעת סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ פסק דין

אציין, כי בהחלטה שניתנה בבקשת הנתבעת לדחיית מועד גילוי דוח החקירה עד לאחר שמיעת עדי התובע, הוצע לתובע ליתן הסכמתו להעברת ההליך לבירור במסגרת תביעה בבית משפט השלום, באופן שיאפשר לו להיות מיוצג על ידי עורך דין, אך עמדת התובע לא נימסרה, ולא מצאתי להורות על העברת ההליך מטעמי בית משפט בלבד.

...

אציין כי בסיכומי הנתבעת בפניי, הועלו טענות נוספות ביחס לחוות דעת שמאי התובע, ולסוג החלקים שאושרו להחלפה במוקד הקדמי, שהיו בבחינת הרחבת חזית, וכן בגדר עדות שבמומחיות, וזאת על אף שלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, כאשר את הנתבעת בדיון ייצג אדם שהוא שמאי רכב-רכוש בהכשרתו והדברים הועלו בעל פה. דינן של טענות אלה להידחות, אם כן. גם בטענות שהועלו בסיכומים בנוגע לכך שרכב התובע לא תוקן לבסוף, אלא נמכר במצבו הניזוק מבלי שהורד מהכביש, שהועלו לראשונה בדיון, אין כדי לפגום בזכותו של התובע להיפרע מלוא נזקיו מן הנתבעת, אשר בהתאם לפירוט שבכתב התביעה התבססו על ערך הרכב בניכוי השרידים שנמכרו, מבלי שנתבע מלוא הפיצוי שהוערך בחוות הדעת ביחס למוקד הקדמי.

לנוכח המפורט לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך 11,315 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.9.2022 (מועד תשלום הפיצוי החלקי) בסך 600 ₪ והוצאות בסך 1,000 ₪.

אדון תחילה בסוגיית ההיתר לייצוג למבטחת: הכלל בדבר התרת ייצוג בתביעות קטנות קבוע בסעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, המורה כך: "63. (א) ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו; בעל דין רשאי, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על ידי ארגון שקבע לעניין זה שר המשפטים, ובמקרה זה ירשה בית המשפט לבעל הדין שכנגד להיות מיוצג כפי שיורה." הטעמים שבבסיס איסור הייצוג של בעלי הדין בתביעות קטנות ע"י עורכי דין נבחנו בפסיקה, ראה למשל רע"א 5234/17 דרייבר ישראל בע"מ נ. עו"ד אלירן ג'נח: "7. כידוע, מטרתו של הליך התביעה הקטנה היא לסייע ליחידים בתביעות שנסבות על סכומי כסף קטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 153 (2015) (להלן: רוזן-צבי)). על רקע תכלית זו מתאפיין מוסד התביעה הקטנה בהסדרים דיוניים שנועדו "להבטיח הליך פשוט, זול ומהיר, המהוה חלופה אטרקטיבית להליכי השיפוט הרגילים", לצד הנחת בעלי הדין על קרקע שויונית (רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 191 (1994); טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 25-24 (2017) (להלן: התביעה הקטנה); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 847 (2015)).

...

במצב כזה אפשר להיעתר לבקשה ביתר גמישות: העלויות של ייצוג מקצועי לשחקן חוזר פחותות בהשוואה לשחקן חד- פעמי; שחקן חוזר מוחזק כמודע למתכונת הדיון ולכך שלא ישופה על שכר טרחה, ולכן חזקה שהחלטתו לבקש ייצוג היא מושכלת ומודעת.

לאחר שבחנתי את הנסיבות שלפניי, לרבות הכשרתו של התובע אשר אף אם אינו עוסק בתחום הספציפי, עדיין לטעמי, זוכה ליתרון מובנה, את זהות המבטחת שהיא "שחקנית חוזרת" אשר מודעת למתכונת הדיון ולכך שלא תשופה בגין שכ"ט עו"ד, אני מוצאת להתיר למבטחת היתר לייצוג בידי עו"ד. ערה אני לכך שבמצב דברים זה, הנתבע הוא היחיד שנותר ללא ייצוג משפטי.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב -יפו ת"ק 23846-06-23 פורזנסקי נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר לפני כבוד הרשמת בכירה נעמה ניר התובע: יניב פורזנסקי הנתבעים: 1. מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר. 2. מדינת ישראל – המרכז הרפואי "אברבנאל" פסק דין

ראשית יש לציין כי אמנם, התובע הגיש תביעתו כנגד בתי החולים "שיבא" ו - "אברבנאל", אולם המדינה היא הגורם אשר נתבע הלכה למעשה על ידי התובע ואכן – כך מפורט גם בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם הנתבעים, והמדינה היא אשר הופיעה לדיון, כאשר היא מיוצגת על ידי הפרקליטות.

אודה, כי נוכח פערי הכוחות המובנים בין המדינה לתובע, וכן נוכח פער דיוני שהתקיים בין התובע אשר אינו משפטן לבין נציגת המדינה אשר הנה מתמחה במשפטים, התלבטתי האם להתיר לתובע להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך זה. אולם, לאחר ששמעתי את התובע אשר שטח את טענותיו באופן בהיר וענייני, השתכנעתי כי דחיית הדיון לשם העמדת ייצוג משפטי לתובע תיגרום לו עוול, וכי הוא בהחלט מסוגל להציג היטב את טיעוניו ולהתמודד עם טיעוני נציגת המדינה, לעתים בסיועו של בית המשפט.

...

כתוצאה מכך, מבקש התובע כי יפסק לו סעד כספי בסך 36,400 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. המשיבה – מדינת ישראל (בשם בית החולים "שיבא" ובית החולים "אברבנאל"), טוענת כי הליך אשפוזו בכפייה של התובע היה כדין, ועל כן דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת אני קובעת, כי הפגם שנפל באופן כה מהותי בתיעוד הרפואי אשר הוביל לאשפוזו, השפעת פגם זה על ההחלטה לאשפזו, חוסר האונים בו היה שרוי התובע בניסיון להעמיד את נסיבות האשפוז על דיוקן באופן אשר היה בו בכדי להגביר את התרשמות הצוות הבודק באשר לצורך באשפוז, העובדה לפיה התיעוד השגוי יופיע מעתה בתיעוד הרפואי של התובע בעתיד וכן מחדלה של הנתבעת לתקן את הפגם – כל אלה גרמו לתובע עגמת נפש משמעותית, אשר על הנתבעת לפצותו בגינה.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעת, מדינת ישראל, לפצות את התובע בסך של 15,000 ₪ (ראה והשווה ת"א (חיפה) 73649-10-18 פלוני נ' מדינת ישראל (7.11.2022).

כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 500 ₪ הוצאות משפט.