סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לידון בעירעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נידרש בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).
יודגש עוד, כי העירעור הוגש שבוע ימים בלבד ממועד העברת הטיפול בעיניינה לעורך דין מטעם הסיוע המשפטי.
הואיל והמערערת מיוצגת על-ידי הלישכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.
...
לטענת המשיב, דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן ההחלטה נשלחה למערערת בתאריך 8.8.22 אך הערעור הוגש ביום 6.12.22.
לאחר המסקנה לפיה "הועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה לעבודה", ניתן היה לצפות שהמשפט ימשיך עם הסבר למסקנה זו – אולם הוועדה כלל לא מנמקת את החלטתה.
משלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בהקשר זה, ברי כי דין הערעור להתקבל גם מטעם זה.
שלישית, הוועדה אמנם ציינה כי המערערת צעירה בגיל והשלימה 12 שנות לימוד אך לא ברור איזה משקל, אם בכלל, ניתן לכך שהמערערת לא עובדת מזה מספר שנים.
סוף דבר – הערעור מתקבל.
