ייצוג ע"י מתמחה מהפרקליטות בבית משפט לתביעות קטנות

בשולי הדברים אציין, באשר לייצוג הנתבעים ע"י מתמחה כנציגת היועץ המשפטי לממשלה בבית משפט לתביעות קטנות, הגישה הרווחת בפסיקה הנה כי בבית המשפט לתביעות קטנות המדינה מיוצגת על ידי מתמחים מהפרקליטות.

...

שעה שהתובע לא הגיש תשתית ראייתית לביסוס מסקנה לפיה הנתבע 2 פעל ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נזק לאפשרות גרימתו ואף מטענות התובע אשר כן הועלו ביחס לנתבע 2 לא ניתן ללמוד על התקיימותם של אלה, ברי ששעה שבית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הפרקליטות אזי די בכל האמור.

אשר על כן, סבורני כי ההחלטה בבסיס הודעת ההכרה עומדת במתחם הסבירות וניתנה בהתאם לשיקול דעתה ובסמכותה של פרקליטת מחוז ת"א (אזרחי) ולא מצאתי בה כל פגם המצדיק את ביטולה.

סוף דבר: בקשת הנתבעים לדחיית התביעה כנגד הנתבע 2– מתקבלת.

יצוין כי הנתבעת מיוצגת ע"י מתמחות מפרקליטות המדינה.

מאחר שלמעשה "מהותה של התביעה דנן היא חוסר שביעות רצונו של התובע מדרך אכיפת החוק בעיניינו על ידי משטרת ישראל" הרי ש"ככזו עליה להתברר במסגרת עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים" לפי חוק בתי משפט לענינים מנהליים, תש"ס – 2000.

באיזון שבין הצדדים ולצורכי החלטה זו, נראה כי ראוי להיתחשב בתובע, כאזרח קטן שמבקש סעד לעצמו מזרוע המדינה הגדולה, במסגרת הליך מתאים בבית משפט מיוחד זה (בית משפט לתביעות קטנות) שמותאם לאנשים פשוטים שאינם יכולים להרשות לעצמם הליכים מיוחדים ויקרים בערכאות הגבוהות והמיוחדות.

איני סבור שראוי למנוע מהתובע את יתרונות המסגרת הדיונית המיוחדת שאותה בחר, ואיני סבור שהתביעה מורכבת במידה כה חריגה, עד שהמסגרת הדיונית שבית משפט זה מאפשר אינה מתאימה, מה גם ששני הצדדים מיוצגים למעשה באופן מספיק וראוי ומסייעים לצדדים ולביהמ"ש בעשיית המשפט בתיק זה ובבית משפט זה. אני קובע דיון חדש בפניי ביום 13.10.21 בשעה 14:00.

...

אני מעמיד את הוצאות הליך זה על סך מופחת של 2,500 ₪ בלבד (בהשוואה לשיעור ההוצאות הראשוני שחשבתי לקבוע ולאחר שעיינתי בהתייחסויות שני הצדדים בסיכומיהם לסוגיית ההוצאות), כאשר על הנתבעת לשלמו לתובע, ללא קשר לתוצאות התביעה שתתברר.

איני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה ראוי להעביר הדיון בתביעה לבית משפט השלום.

איני סבור שראוי למנוע מהתובע את יתרונות המסגרת הדיונית המיוחדת שאותה בחר, ואיני סבור שהתביעה מורכבת במידה כה חריגה, עד שהמסגרת הדיונית שבית משפט זה מאפשר אינה מתאימה, מה גם ששני הצדדים מיוצגים למעשה באופן מספיק וראוי ומסייעים לצדדים ולביהמ"ש בעשיית המשפט בתיק זה ובבית משפט זה. אני קובע דיון חדש בפניי ביום 13.10.21 בשעה 14:00.

שאלת ייצוג המדינה באמצעות מתמחה מטעם הפרקליטות בבית משפט לתביעות קטנות, אינה פשוטה, ועלתה לדיון בבתי המשפט לא פעם.

...

נוכח כל האמור, על דרך האומדנה, יש להעמיד את נזקו של המבקש, כנזק שאינו ממוני, על סך 4000 ₪.

התוצאה היא שעל המשיבה לפצות את המבקש בסך של 4000 ₪.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, המשיבה תשלם את הוצאות המבקש בסך 1700 ₪.

בהתאם לסעיף 2 לפקודת סדרי דין (התייצבות היועץ משפטי לממשלה) [נוסח חדש] ומכח סעיף 4 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) התשי"ח – 1958, הפרקליטות היא הגוף המייצג של כל אורגאני בית המשפט, לרבות הנהלת בתי המשפט ורשות האכיפה והגבייה, ומאחר ומדובר בבית משפט לתביעות קטנות, הייצוג נעשה ע"י מתמחה בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

...

אולם, לאחר ששבתי ועיינתי בכתב התביעה, בבקשה לדחייה על הסף ובתגובה לה, סבורה אני כי דינה של תביעה זו להידחות על הסף.

באשר לטענת התובע כנגד עצם העברת ההתנגדות שהוגשה על ידו לבית משפט השלום, הרי שהעברה זו נעשתה בהתאם לסמכות החובה הקבועה בדין, כאשר אין לרשם ההוצל"פ סמכות שבשיקול דעת, ועליו לפעול בהתאם להוראות סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, לפיו נקבע במפורש: "הוגשה התנגדות, יעכב רשום ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט". לפיכך, התביעה שהוגשה כנגד רשות האכיפה והגבייה – דינה להידחות.

סוף דבר: הנני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה.

איפשרתי את הייצוג הנ"ל על מנת לאזן את פערי הכוחות בין הצדדים הואיל והתובעת היא נעדרת השכלה משפטית, ומנגד הנתבעים בתיק זה יוצגו ע"י מתמחה (מר אליעזר אלטשולר) מטעם הפרקליטות במחוז הצפון.

באשר לסעדים הנוספים שביקשה התובעת - לחייב את בית החולים לספק לה את הטיפול הרפואי (טפול DBT ובדיקת EMG) ולשלוח מכתב היתנצלות אישי, לא מצאתי כל מקור חוקי אשר מסמיך את בית המשפט לתביעות קטנות לתת סעדים כאלה במסגרת התביעה שמתבררת לפניו.

...

דיון והכרעה השאלה המרכזית הניצבת לפניי בתיק זה היא האם התנהלותו של בית החולים למנוע בשני האירועים שצוינו לעיל, קבלת טיפול רפואי מהתובעת בשל אי עטית מסיכה, הייתה תקינה ומוצדקת בנסיבות המקרה? היום שמעתי במהלך הדיון את טענות שני הצדדים בעניין זה, ואת העדים מטעם הנתבעים, וגם הקשבתי לשיחה שהוקלטה ע"י התובעת באירוע הראשון וצפיתי בסרטון שצולם ע"י התובעת באירוע השני, ולאחר שמיעת גרסאות הצדדים, ועיון בכל מסמכי התיק ושקילת השיקולים הרלבנטיים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל חלקית את התביעה.

על כן, אני סבור כי גם באירוע השני בית החולים הפלה את התובעת על רקע מצב הרפואי שלה והקושי בעטית מסכה בניגוד לסעיף 4(א) לחוק זכויות החולה, והדברים מקבלים אף משנה תוקף נוכח העובדה כי הבדיקה באירוע השני אמורה הייתה להתבצע באופן אישי ולא קבוצתי.

נוכח כל האמור לעיל, הנני מורה לבית החולים לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪.

אוסיף, כי הפיצוי בסך 30,000 ₪ לו עתרה התובעת, נראה לי מוגזם בנסיבות המקרה, ולכן החלטתי לפסוק את הפיצוי בסך של 10,000 ₪ כאמור, אשר מבטא מצד אחד את הפגיעה בזכויותיה של התובעת והפלייתה, ומצד שני מאזן בין מכלול השיקולים בתיק, הן בשים לב להתבטאויות התובעת במהלך שני האירועים, והן בשים לב למורכבות תקופת ה"קורונה" בה נדרש בית החולים להעניק את שירותיו הרפואיים.

כמו כן, התביעה נגד הנתבע 2 (משרד הבריאות) נדחית.