ייפוי כוח בלתי חוזר מול צוואה: מה גובר

לטענתם הצוואה מזויפת ואינה תקפה ובכל אופן אין בכוחה לגבור על תצהירי ההעברה משום שאינה מהוה דרך להודיע על ביטול הסכם מתנה, או אף על התחייבות לתת מתנה זאת מאחר שדבר עריכתה הוסתר מהתובעים.

הצדדים לא נתנו דעתם לשאלה האם ייפוי הכח מהוה התחייבות ליתן מתנה לנתבע ומהו תוקפו אל מול תצהיר ההעברה ללא תמורה, ופשיטא שאף הנתבע אינו רואה בייפוי הכוח התחייבות להעניק לו מתנה, ובכל אופן לא התחייבות הגוברת על תצהירי ההעברה.

גם אם היה טוען הנתבע לראות בייפוי הכח הבלתי חוזר כהתחייבות המנוחה ליתן לו את הזכויות בדירה במתנה (ואין באמור כדי להכריע לגופם של דברים עת הנתבע לא טען זאת ומקום שככלל ייפוי הכח לרוב אינו יוצר את הזכות, אלא הזכות היא חיצונית לייפוי הכח; ראו פרשת נייגר), הרי שלא היה בכוחה של התחייבות זו לגבור על תצהיר ההעברה ללא תמורה שנחתם לאחר מכן.

...

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי הנתבע להוכיח שהמנוחה חזרה בה מהתחייבותה ליתן מתנה לתובעים.

התחייבותה הפכה לבלתי הדירה עם פטירתה, והזכויות בדירה אינן עוד חלק מעיזבונה, ועל כן יש לקבל את התביעה ולהורות על אכיפת ההתחייבות בתצהירי ההעברה.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

לשיטת הנתבע, אם הייתה יכולה המנוחה לעשות כן במסגרת צוואה חדשה, על אחת כמה וכמה ניתן הדבר להעשות בייפוי כוח בלתי חוזר במהלך חייה, כפי שנעשה.

המחאות הזכות מול הצוואה ההדדית – מה גובר בצוואה הדדית נקשר כל אחד מהמצווים במערכת של התחייבויות המבוססת על ההסדרים שנקבעו בצוואתו ההדדית של המצווה השני (אהרן ברק הפרשנות במשפט כרך חמישי – פרשנות הצוואה עמ' 69 (תשס"א)).

...

דין התביעה לקבל זכויות בדירה – להידחות.

דין התביעה לשחרר לידי התובעים את הכספים הנותרים בחשבון הבנק של המנוחה – להידחות.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

טוענים התובעים כי בבירור שנעשה מול אחיהם, הנתבע, התברר להם כי הוא ביקש מהאם המנוחה להעביר לו את זכויותיה בנכס היות שלטענתו מצבו פחות טוב מהתובעים וזאת בנגוד להוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן גם לטובתו תוך שהוא מסתייע בעורך דין שאינו בקיא בפרטי העסקה ואינו מודע לקיומו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

לטענת התובעים, הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר גוברות על עסקת המתנה ולא ניתן היה לבצע את עסקת המתנה נוכח הוראותיו, וודאי כאשר הנתבע הוא אחד מהנהנים על פי אותו ייפוי כוח בלתי חוזר, הואיל ואין מדובר בצד ג' שאינו מודע להענקת הזכויות באמצעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

המנוחה הותירה אף צוואה בה קבעה כי יורשיה הם שלושת בניה, התובעים והנתבע, תוך שהיא קובעת כי בתה לא תהא זכאית לירושה מכוח הצוואה ומסבירה את הנימוקים להחלטתה זו בגוף הצוואה.

...

לסיכום נקודה זו, המנוחה לא הייתה רשאית לחזור בה מן הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

אדגיש דווקא את ההבדל האחרון בין המקרה שם לעניינו הואיל ויש בו אך כדי לחזק את המסקנה המשפטית אליה הגיע הרכב השופטים שם. בסופו של דבר, בפרשת ע. ע. מ נ' ה. ע. מ, בפסק הדין שנכתב על ידי כב' השופט עמית, קובע בית המשפט כי הוראות יפוי הכוח כללו גם את הוראות הוויתור תוך התייחסות הן להלכה והן לביקורת שנשמעה עליה ונכתב שם כך: "נציין כי על הלכה זו נמתחה ביקורת מלומדים. ראבלו בספרו "חוק המתנה" (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי) תשנ"ז-1996, גורס שיש להתחקות אחר הרקע העובדתי, שהרי לא תמיד הצדדים מבינים את מהות ייפוי הכוח (שם, עמ' 369).

" לסיכום: לסיכום, התביעה מתקבלת במלואה.

האם זכאי התובע לסלק ידם של הנתבעים מדירה שרכשה סבתו המנוחה בשנת 2000, או שמא הדירה היא של אביהם של הנתבעים הגר בדירה ואין מקום לסלק ידם מהדירה? רקע וטענות הצדדים התובע הוא היורש של המנוחה סעדה פנש ז"ל (להלן: המנוחה) אשר נפטרה ביום 16.4.03 ובהתאם לצוו קיום צוואתה מיום 10.7.2000, הורישה לו את זכויותיה בדירה מס' 4 בבית 1580 ברחוב יששכר בשכונת גבעת ציון באשקלון.

ההורים, המוכרים, נתנו לעו"ד טופז ייפוי כח בלתי חוזר, כפי שיפעל להעברת הזכויות לקונה, הסבתא המנוחה.

בכל הנוגע לזכויות הנוגדות בין המנוחה למוכרים, עולה כי זכותה להשלים העברת הזכויות על שמה שעה ששולמה מלוא התמורה למוכרים, ונדמה כי ברור כי לכל הפחות קמה למנוחה זכות שביושר להשלים הרישום על שמה, זכות הגוברת על זכויות המעקלים המאוחרים למכר.

אל מול אגד זכויות אלו ומסמכים המקימים את חזקת התקינות המנהלית ומעידים כי אכן בוצעה עסקת מכר בשנת 2000, אשר מסיבות שאינן קשורות ביחסים החוזיים בין המוכרים לקונה, טרם הושלם הרישום, מעלים הנתבעים טענות סתומות ועמומות.

...

(מעבר לנדרש יוער כי הדעה הרווחת כי הכרעת בית משפט השלום בשאלת הבעלות במסגרת תביעה לסילוק יד, מחייבת את הצדדים להליך בהתדיינות מאוחרת, ראה החלטת כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ, בת"א (מח' י-ם) 40606-07-18 זוואהרה נ' אלסה אינבסטמנטס אס.אי, 11.6.19) סוף דבר לאחר בחינת מכלול הראיות עולה תמונה עגומה ביחס להתנהלות הנתבעים ומשפחתם, אשר גרים בנכס הצמוד.

לאור כל האמור לעיל זכאי התובע לסלק את ידם של הנתבעים, וכל מי שמחזיק בדירה מטעמם, ובעיקר האב עמוס.

על כן, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים וכל מי שמחזיק בדירה מטעמם, לרבות עמוס מכלוף ת.ז. 055731830, מהדירה.

לטענתם, כל מיסמך שנערך לטובת אבו חילו, נערך לאחר מותה של סמירה ואם נעשה הסכם כלשהוא, על ידי יורשי סמירה עם אבו חילו (דבר המוכחש), הרי שמדובר בעיסקאות נוגדות וזכותן של חדיג'ה וערביה ובהתאמה התובעים, גוברת.

בכתב הגנתו, אבו חילו לא מיתכחש לעיסקת מכר המקרקעין מסמירה לחדיג'ה וערביה משנת 1963 אלא שלטענתו, אותה עסקת מכר בוטלה בהסכמת הצדדים בפני עורך דין סעיד ג'אבר במסמך מיום 2/2/1990 חתום על ידי סמירה, חדיג'ה וערביה ומאומת ע"י עו"ד ג'אבר (הוגש וסומן נ/2) אבו חלו טוען שרכש מסמירה בשנת 1994 את המקרקעין בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר מיום 5/12/94 (הוגש וסומן נ/1), ומאז שרכש את המקרקעין, אמו מטפלת במטע ובמסיק הזיתים.

ביחס לחתימת חדיג'ה לכאורה על נ/2 היא מצאה כי אין כל דמיון בין החתימה המיוחסת לה לבין דוגמאות חתימה (צוואה שקוימה).

בנוסף, היה למשפחה עורך דין שטיפל בכל ענייניהם כך שלא יכול להיות שהיא נסעה לבד, בנגוד לכל הגיון, בשים לב למצבה הרפואי הקשה, ללא ידיעת מי מבני משפחתה, באופן שלא ברור איך נסעה ועם מי. אל מול כל אלה, אבו חלו לא הגיש חוות דעת גרפולוגית נגדית ולמעשה לא הגיש כל ראיה תומכת מלבד תצהירו (נ/4).

...

ממכלול הראיות שבאו בפני, התובעים הוכיחו את תביעתם וזכאית לסעדים המבוקשים.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, מצהירה כי העסקה בין חדיג'ה וערביה לסמירה לא בוטלה והיא עומדת בעינה.

בהתאם, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת אבו חלו.