יחסי עובד-מעסיק בין נהג מונית לבעל הרכב

לטענתם, סוכם עם התובע כי הנתבעת תספק לו את הרכב ואת מספר המונית, כמו גם רשימת קוי נסיעה (להלן: "נסיעות באשראי") שאותם יכול התובע לבצע; ובתמורה, תקבל הנתבעת 60% מסך כל ההכנסות החודשיות של המונית.

בחינת הפן השלילי של מבחן ההישתלבות, מביאה לאותה מסקנה של קיום יחסי עובד מעביד מהסיבות שלהלן: אין מחלוקת כי התובע לא ניהל עסק עצמאי, אלא קיבל תלושי שכר שהיוו לטענת הנתבעת תלושי "היתחשבנות". התובע לא נשא בסיכון הכלכלי של ניהול עסק עצמאי, אף לא שכר נהג מונית שכיר שעבוד אצלו ולא הוכח לפנינו כי הוא יכול היה לעשות זאת.

לנתבעת הייתה שליטה מלאה על המונית, שכן המונית הייתה בבעלותה, היא נשאה בכל הוצאותיה ובזמן שהתובע סרב לעבוד שעות מרובות החזיקה הנתבעת במונית ואף ביצעה את העבודה באמצעות נהגים אחרים.

הנתבעים טענו כי לא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ולפיכך, אין התובע זכאי לדמי מחלה, כמו כן, וככל שייקבע כי אכן היתקיימו יחסי עובד מעביד, תלושי השכר מלמדים כי שכרו של התובע לא הושפע בימים שבהם שהה בחופשת מחלה (טענה אחרונה זו, יפה היה לה לו לא הייתה מועלית, בהיתחשב בכך ששכרו של התובע היה 40% מפדיון המונית ללא כל היתחשבות במחלה, חופש וכיו"ב).

...

הנתבעים טוענים כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, וכי דין התביעה להידחות.

לסיכום: אנו מקבלים את התביעה העיקרית, דוחים את התביעה שכנגד ומחייבים את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה: 9,600 ₪ דמי הבראה: 8,221 ₪ שעות נוספות : 13,574 ₪ הפרשות לקופת גמל לקצבה ולקופת גמל לפיצויים: 22,870 ₪ השלמת פיצויי פיטורים: 7,942 ₪ החזר נסיעות: 2,430 ₪ דמי מחלה: 12,489 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד 1,000 ₪ בעניין הוצאות ההליך: אנו מחייבים, כאמור לעיל, את הנתבעים, לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד. אנו מודעים לכך שסכום זה הנו נמוך וברגיל היינו פוסקים בתיק מסוג זה סכום גבוה באופן משמעותי.

החלטנו כך לאור התנהלות ב"כ התובע, אשר ניהל את הדיון הארוך שהתקיים לפנינו באופן לא מקובל, תוך הרמת קול, התפרצות לדברי ב"כ הצד השני (מה שגרר הרמת קול גם מצידה), התערבות בחקירה הנגדית של מרשו, ושימוש בביטויים בלתי מקובלים.

מעבר לכך, איננו מקבלים התנהלות כזו בביה"ד. ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, (14 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע שהיה בעל רישיון לנהיגה במונית ניהל את עסקו כנהג מונית ללא מעורבות של הנתבעת ומבלי שיידע אותה בהוצאות, הכנסות וסדרי עבודה.

התובע ציין, כי בני הזוג גרו יחד כאשר לו עצמו לא היה חשבון בנק עקב בעיות עם גרושתו הקודמת ועל כן כל הכסף ניכנס לחשבונה של הנתבעת אשר שימש לתשלום הוצאות הבית, הרכב, המוסכים וכל דבר (עמ' 9 ש' 24 – עמ' 10 ש' 3 לפרוטוקול).

אשר לסיום יחסי העבודה על המונית - סיפרה הנתבעת: "ת. הוא עבד קצת ברגע שהמשטרה הרחיקה אותי מהבית דפקו לי על הדלת ואמרו לי להתייצב בבית הדין באשדוד ונאמר לנו שלא נהיה יותר אמרו לו שהוא צריך לתת לי את הזכות הציבורית הוא הוציא את זה מהכיס ונתן לי. יכול להיות שהוא עבד עוד כמה ימים. הובהר לו בבית המשפט שהוא חייב לתת לי את זה ואנחנו חייבים להפרד. הוא פתח לעצמו. יכול להיות בתוך כדי השנה האחרונה שהיינו ביחד והייתה קשה הוא פתח חשבון משלו ולא אמר לי שלא רוצה אותי יותר, יכול להיות שאז פתח לו עוסק מורשה וכאילו פיטר אותי מהעסק שלי אבל לא זכור לי מה היה עם הזכות הציבורית עצמה. אבל לא עשה עם זה בעיות לא שלא החזיר או משהו כזה" (עמ' 18 ש' 14-20 לפרוטוקול).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שבתיק, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

התובע נהג בכספים כמנהג בעלים כמקובל בין בני זוג והטענה כי די בעובדה שהרכב רשום על שם הנתבעת על מנת שיחסי הצדדים יחשבו כיחסי עובד-מעסיק, דינה להדחות.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שבתיק, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

התובע נהג בכספים כמנהג בעלים כמקובל בין בני זוג והטענה כי די בעובדה שהרכב רשום על שם הנתבעת על מנת שיחסי הצדדים יחשבו כיחסי עובד-מעסיק, דינה להידחות.

על יסוד האמור, התביעה נדחית.

מיהות הצדדים: התובע, מר פרדי אזרי (להלן:"התובע") הפעיל כנהג מונית , מונית אשר הייתה שייכת לנתבע הן כבעלים על הרכב עצמו שהיה מסוג מרצדס והן של רישיון הפעלת המונית (להלן: "המונית").

בדיון שהתקיים בפניי ביום 2.6.21 הודיעו הצדדים כי התביעה בבית הדין לעבודה נדחתה בהסכמה (בהתאם לפרוטוקול מיום 2.6.21 בעמוד 8 שורה 19 ).לאחר שהתביעה בבית הדין נדחתה בהסכמה, הרי שבפועל נדחו טענות התובע המתייחסות ליחסי עובד מעביד ומתייתר הצורך מלדון בהם.

...

אמנם הצדדים לא פירטו חלוקה זו בהסכם אך לצורך עריכת ההתחשבנות אני מקבלת חלוקה זו. דהיינו לאחר תשלום של 33 תשלומים שילם התובע עבור המונית סך של 124,740 ₪.

סוף דבר: לאור האמור לעיל סכום ההחזר שעל הנתבע להשיב לתובע הוא 120,590 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ והחזר אגרה בהתאם לקבלה.

] אין מחלוקת שבמהלך כל תקופת ההיתקשרות, התובע לא פנה לנתבעת בטענה בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק ו/או זכויות המגיעות לו מכח מעמד זה וזאת למרות שהיה מודע להבדלים בין מעמד של שכיר ועצמאי ולרבות לזכויות הנובעות מקיומם של יחסי עובד ומעסיק לנוכח שתי תביעות דומות שניהל כנגד מעסיקים קודמים, מוניות הקריון[footnoteRef:27] וחברת שליו הסעים ותחבורה בע"מ[footnoteRef:28].

] "שאלות אלו נבחנות על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההירארכיה בין העובדים השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי ההיתקשרות עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לצורך ביצוע עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; הספקת החומרים לבצוע המלאכה ועוד". ככל שהתשובה לכך היא חיובית, נבחן הפן השלילי של מבחן ההישתלבות במסגרתו נבדקת השאלה האם מדובר בבעל עסק המשרת את המפעל כגורם חצוני, באמצעות העסק שבבעלותו[footnoteRef:35].

] [37: לא נעלמה מאיתנו עדותו של מר גוזי בעמ' 10 ש' 1-13 לפרוטוקול הדיון מיום 2.1.2022 ולפיה גם קבלני הסעות היו מגיעים להרמת כוסית ומקבלים שי לחג וכך גם בעלי חנויות שהיו צמודים למשרדי החברה ואולם אין בכך שהנתבעת הזמינה גם נהגים שפעלו כעצמאים בדומה לתובע ו/או את השכנים להרמת כוסית ו/או לחלוקת שי לחג כדי לשלול ו/או להקטין את המשמעות של הישתתפות התובע באירועים של החברה ובהתייחסותה אליו "כשווה בין שוים" כלשונו של מר גוזי.

] בחינת מכלול הסממנים של ההיתקשרות בין הצדדים על-פי המבחנים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד" ובפרט מבחן ההישתלבות על שני פניו, ההקשר התעשייתי והמגבלות על העסקת קצין בטיחות מכח תקנות התעבורה, הקשר האישי, הפיקוח על עבודת התובע, גובה התמורה שאינה שונה מהשכר ששולם לקציני בטיחות שכירים שיעבדו במקביל בחברה ובחברה מקבילה ומשך תקופת ההיתקשרות ובכלל זה המשך ההיתקשרות כסדרה לאחר חילופי הבעלות בנתבעת, הביאו אותנו לכלל מסקנה שבתקופה שמחודש יולי 2008 ועד לחודש אוגוסט 2019 היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת.

...

ראשית, התובע לא טען לפיטורים שלא כדין [footnoteRef:52] ושנית, אין בידינו לקבוע כי דרישת הנתבעת מהתובע לגבי האישור שהוביל לויכוח המקצועי, אינה לגיטימית.

] על יסוד כל האמור, ובשקלול כל השיקולים המפורטים לעיל, הגענו למסקנה כי אין מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 36,713 ₪; דמי הבראה בסך 5,717 ₪; פדיון חופשה בסך 10,081 ₪; שכר חודש אוגוסט 2019 בסך 2,800 ₪.

במשך כל התקופה היתקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעת, וזאת בהתאם לכלל המבחנים הרלוואנטיים לקיום יחסי עובד ומעסיק.

בע"ע 300049/98 ז.וילשטיין בע"מ - עזבון המנוח מדרכי תהילה ז"ל, פד"ע ל"ד 83, 89 קבע השופט עמירם רבינוביץ, בהסכמת סגן הנשיא יצחק אליאסוף והשופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן: "(ח) "מעמדו של נהג בעל משאית או רכב מסחרי אחר, המועסק בלעדית על ידי מזמין אחד, נדון לא פעם בפסיקה ובכל המקרים הגיעה המערכת המשפטית לאותה מסקנה - על-פיה היחסים בין בעל המשאית למזמין לא היו יחסי עובד-מעביד.

אולם בית הדין הארצי סבר כי מתקיימים יחסי עובד –מעסיק ונפסק שם כי: "אכן במקרה זה קיימים גם סממנים, כפי שנקבעו בפסק הדין, אשר מאפיינים מערכת יחסים של מזמין ונותן שירותים. בכלל זה, העובדה שהמערער נשא בעצמו בתשלומים עבור ביטוח לאומי, האופן בו הצדדים ראו את היחסים ביניהם בהתאם להתרשמותו של בית הדין האיזורי והעובדה ששכר המערער לא השתנה במהלך תקופה ההעסקה. אולם חלק מסממנים אלה נבעו מאופי העבודה. כך למשל, מאחר והמערער היה זה שגבה את הכספים מנוסעי המונית, הרי הוא זה שגם ביצע את ההיתחשבנות מול המשיב והעביר לו את חלקו ובמקביל את התשלומים לביטוח הלאומי. מכל מקום, כפי שעמדנו על כך, בחינת מעמדו של אדם כעובד נעשית לפי מכלול הדברים, וכפי שהראנו, שיקלול המבחנים בעניינינו מטה את הכף בבירור לכיוון הקביעה כי בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד מעסיק. להסרת ספק נוסיף כי גם הסכם ההיתקשרות שנחתם בין הצדדים אינו יכול לגבור על סממניה המהותיים של מערכת היחסים, וממילא במילה "קבלן" ייתכן והצדדים התכוונו לדרך התשלום בלבד (לפי אחוז מההכנסות).

מבחן הקשר האישי עיון בתצהירו של עד הנתבעת מר סיני מעלה כי היתייחס לנושא העבודה האישית והצהיר: "6. כלי הרכב שסיפק התובע הוא המונית, ולא היה לי כל עניין האם התובע הוא זה שייתן את שירותי ההסעה בעצמו באופן אישי, או שבאמצעות גורם אחר מטעמו. לא הייתה כל מניעה מבחינת החברה כי נהג אחר מטעם התובע יספק את שירותי ההסעה. 7. ההיתקשרות עם נהגי המוניות נותני השירותים נעשית באופן בו הם פונים לחברה ומציעים את שירותיהם באמצעות המונית שבבעלותם, וזאת בעקבות פירסומי מודעות של החברה...8. אבהיר כי אין זה מעניינה של החברה זהות האדם הספציפי שינהג במונית, נסיונו וכו', אלא הדרוש הוא שנהג מונית יהיה בעל רכב, כדי שיוכל לבצע את ההסעות...". עם זאת, עיון בעדותו מעלה כי תצהירו נסתר בנקודה זו: "עו"ד אוסלקה: עכשיו תאמר לי בבקשה, אמרת פה שמבחינתי סעיף 6 בתצהירך, עו"ד כוכבי: רגע תפתח רגע בסעיף 6. העד, מר סיני: עמוד 1 סעיף 6 אופי ההיתקשרות? תן לי רק לקרוא אותו כי, אני איתך. עו"ד אוסלקה: מבחינתך שהוא יחתום על חוזה ומישהו אחר ינהג במונית או יעשה את העבודה? העד, מר סיני: אם הוא שולח נהג מטעמו אין לי בעיה. עו"ד אוסלקה: ראיתי למשל שהוציאו לו תעודות אישיות, כניסה לחברת חשמל, הכניסה לתעשייה ביטחונית. הוא יכול לשלוח, העד, מר סיני: יש מקומות במדינת ישראל שגם אני בתור מנהל בחברה לא יכול להכנס בלי תג כמו התעשייה הצבאית ברמת השרון, עו"ד אוסלקה: זה לא, זה לא כל אחד זה אישית, הוציאו לו את התעודות האלה. העד, מר סיני: לא, הוצעתי לכלל החברה לכל הקבלנים ולכל שכירי החברה וקבלני המשנה. עו"ד אוסלקה:אבל אראה התובע בתצהיר שלו, אני לא יודע אם קראת את התצהיר שלו הוא הראה לי תעודה של חברת חשמל עם השם שלו והתמונה, ז"א שהוא צריך לבוא. העד, מר סיני: אבל הוא לא הקבלן היחיד שהיה לו את התעודה הזאת. עו"ד אוסלקה: זה לא מה שאמרתי, שאלתי אותך אתה אומר בתצהיר שלך מבחינתי שיהיה במונית מי שהם רוצים. העד, מר סיני: הוא לא יכל להכנס לאתר, עו"ד אוסלקה: זה בדיוק מה שאני אומר, העד, מר סיני: לאתר בטחוני הוא לא יכל להכנס, עו"ד אוסלקה: אז לא כל אחד יכול לבצע את העבודה, יש מבחן אישי. העד, מר סיני: לא, יש מקומות כמו לצורך העניין מיפעל חברת טבע אם הוא היה שם נהג מטעמו יכול לבצע את העבודה, כמו אתרים של חברת חשמל, כמו אתרים שמשרד הבטחון שזה במקומות רגישים הוא לא יכול לשים נהג שלו. עו"ד אוסלקה: טוב, עכשיו תאמר לי בבקשה, העד, מר סיני: כמו שאני לא יכול להכנס לשם גם אם אין לי תעודה." ר' עמ' 50-51.

...

); אף בית-המשפט העליון הגיע למסקנה דומה (בתביעה שהוגשה בטרם הוקמו בתי-הדין לעבודה), בעניינו של נהג משאית, להובלת בטון, שהועסק על-ידי יצרן הבטון (ע"א 458/71, 454 ולנסי נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד כו(2) 322)" (דב"ע תשן/147 - 3 חברת מלונות דן בע"מ - ברנט , בעמ' 180).

למעלה מהדרוש, נציין כי לאחר שבחנו את כלל הראיות שוכנענו כי אין לקבל את גרסת התובע לפיה הנתבעות הן אלו שכפו עליו צורת התקשרות של העסקה בחשבונית אלא הדבר היה ביוזמתו.

כפי שציינו לעיל, שוכנענו כי התובע הסיע נוסעים נוספים באופן פרטי וכן נהנה מהטבות מס רבות תוך קיזוז הוצאות שאילו היה שכיר לא יכול היה לעשות כן. מעבר לאמור, מחומר הראיות עולה כי התמורה השעתית אשר לטענת התובע שולמה לו מהנתבעת (90 ₪ לשעה) גבוהה באופן משמעותי מהתמורה אותה מקבל שכיר מקביל (בסך 48 ₪ לשעה) כעולה מתצהירו של התובע (ר' סעיף 43) ואף מעדות התובע (ר' עמ' 10 לעדותו )לפיכך, גם אם היינו קובעים כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק, ומקבלים שכר שעתי זה על פני השכר החלופי השעתי לו טוענת הנתבעת (ראה חישוב המופיע בפרק ה' לתצהיר גב' ביטון) הרי שבהתאם לפסיקה בעניין כותה, ואופן חישוב עלות העסקה לפי שכר חלופי אל מול התמורה ששולמה בפועל, ספק אם היתה מתקבלת תביעתו של התובע לגופו של עניין.

עם זאת, כאמור, משקבענו שלא מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק הרי שאין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו. סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.