ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר-שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר שמואל אטיאס ומר לאון מיוני; ס"ע 35142-05-11), שבו נקבע כי בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד ומעביד לאורך כל תקופת ההיתקשרות ביניהם, וכי המשיב זכאי לתשלומים שונים בגין תקופת העבודה וסיומה בפיטוריו בסכום כולל של 85,998 ₪, בקיזוז סך של 7,807 ₪ ששולם לו במסגרת "גמר חשבון". בנוסף, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 12,000 ₪.
אשר לפן השלילי של מבחן ההישתלבות, קבע בית הדין האיזורי כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך שלמשיב היה עסק משלו; בית הדין קיבל את גרסת המשיב וקבע כי הוא עבד כעצמאי רק לאחר שסיים את עבודתו אצל המערער; המשיב לא נשא בנטל ניהול בית הדפוס, וניהול הכספים היה מופקד בידי המערער; המשיב לא הנפיק חשבוניות למערער, ולא ניהל ספרים.
בכל הנוגע לקיום יחסי עבודה בתקופה הראשונה טען המערער כי המשיב הועסק כ"פרילאנסר", במעמד של עצמאי, ובית הדין היתעלם בפסיקתו מהקלטת שיחה בין המשיב לבין בא כוחו, שבמסגרתה הודה המשיב במפורש מספר פעמים כי בתקופה הראשונה הועסק כעצמאי ולא כעובד; אכן, למשיב לא היה עסק משלו (ביניין, מכונות דפוס) והוא לא היה שותף של המערער, אולם ההסדר בין המערער לבין המשיב – שלפיו המשיב מביא עבודות לבית הדפוס ומתחלק ברווחים מעבודות אלה עם המערער– מעיד על מעמדו כפרילאנסר.
בכל הנוגע לטענה כי חל נתק ביחסי העבודה בין המערער לבין המשיב בתקופה ינואר 2006 עד מאי 2006, דהיינו עד יום 1.6.2006, טען המערער כי בית הדין האיזורי היתעלם מראיות רבות המעידות על כך שבתקופה זו לא היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ובכלל זאת: תלושי השכר של המשיב, בהם נכתב במפורש כי תחילת העבודה היא ביום 1.6.2006; הודאת המשיב בשיחה בינו לבין בא כוחו כי שנה וחצי לפני סיום עבודתו עבד כעובד שכיר, כך שאם סיים את עבודתו בחודש דצמבר 2007 – ינואר 2008, הוא הועסק כעובד שכיר החל מחודש יוני 2006; לא הוכחו הפקדות של משכורות בתקופה ינואר 2006 עד מאי 2006.
...
המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
ראשית, חזקה כי המערער ערך את החישוב הנכון והפקיד מחצית מהסכום שנפסק, מסקנה המתחזקת גם מהעובדה ששולם למשיב סכום זהה במסגרת תיק ההוצאה לפועל.
נוכח כל האמור, אין להיעתר לבקשתו של המערער שלא להעביר לזכות המשיב את הכספים שהופקדו בבית דין על פי החלטת בית הדין מיום 3.5.2015, ובכך לסכל את תכלית ההפקדה – הבטחת זכותו של המשיב בערעור לגבות מיידית את הכספים שנפסקו לזכותו ככל שהערעור יידחה.
