יחסי עובד-מעביד עם פרילנסרים: הגדרות משפטיות

היחסים בין הנתבעות אינם יחסי עובד מעביד והנתבעת 2 הועסקה כפרילאנסר באירגון מבלי שהנתבעת 1 התערבה בתוכן הייצוג ולא בביצועו.

לא ניתן להגיש תביעת דיבה על הנאמר בהליכים משפטיים וממילא פסק בית הדין כי התובע לא קיים את פסק הדין ולא נתן גט לאישתו לכן הוגדר כסרבן גט על פי הגדרת בית הדין הרבני כך שחלה כאן הגנת "אמת דיברתי" גם לו היו הדברים נאמרים מחוץ לבית הדין.

...

עולה מכל האמור לעיל, כי דין התביעה בעילת הרשלנות להידחות.

רק משום אמירה זו דינה של התביעה לפיצוי בגין לשון הרע להידחות על הסף.

סוף דבר הוא כי התביעה נדחית כולה והנני לחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ לכל אחת מהן.

החלטה להעברת הדיון, ולחילופין למחיקה על הסף לטענת הנתבע, גם אם עילת התביעה עניינה ביחסים המשפטיים בין הצדדים (היינו חוזית גרידא), הרי ששאלת קיומם של יחסי עובד- מעסיק עומדת במרכזה.

ככל שהיחסים הם יחסי קבלן נותן שירותים/פרילאנסר ומזמין כפי שנטען על ידי הנתבעת משלא סיפקה לכאורה תלושי שכר לנתבע כשכיר אלא עבד אצלה כפרילאנסר, הרי שאין מדובר ביחסי עבודה לצורך הקניית סמכות לבית הדין לעבודה אם כי המבחן הוא מבחן מהותי ולא הגדרת הצדדים בהסכם (ואין הדבר מונע לטעון ליחסי עבודה אולם הנטל על הטוען להם להוכיח) והסמכות לקבוע האם אומנם היו יחסי עובד מעסיק היא אך ורק לבית הדין לעבודה.

...

כן, תביעת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט מתמקדת ברווח שצמח לנתבע ולא בנזק שנגרם לתובע ולכן גם אם הייתה התובעת מעלה כימות הוצאותיה ונזקיה כי אז אין בהן עילה מוכח דין זה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להיעתר לבקשות לתיקון כבתי טענות ברוחב לב. עם זאת, היעתרות לבקשות מסוג זה אינה "אוטומטית", שכן מדובר באיזונם של שיקולים שונים, ובהם: תרומת התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום הלב של המבקש; שיהוי בהגשת הבקשה; וכן השפעת התיקון על המשך התנהלות הדיון בשים לב לאינטרס הציבור (ראו רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.09.2022); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 04.04.2021)).

על כן, ונוכח האמור לעיל, מקום בו ייפסק כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק, כי אז מעתה אני מתירה את תיקון כתב התביעה בעתיד לבוא משגם לא שוכנעתי כי התיקון הנדרש מעלה סוגיות חדשות או מרחיב יריעת המחלוקת או פוגע ביכולת הנתבע להשמיע את טיעוניו.

על כן, איני סבורה כי תיקון כתב תביעה יוביל לפגיעה בהליך ראוי והוגן, כל שכן ניתן לרפא זאת בהוצאות ריאליות, מקום בו יהיה צורך בתיקונו של כתב ההגנה (עת לפי התקנות החדשות אין הדבר גורר תיקון אוטומטי מקום בו בית המשפט נעתר לתיקון כתב תביעה אולם כבר מעתה אני מתירה תיקון בהתאם לתקנה 47 (א) לתקנות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט).

לשיטתה, על אף שהתובע הוגדר כפרילאנסר בהסכם העבודה בינו לבין הנתבעת, בשנת 2017 או 2018, כאשר התובע הודיע לנתבעת על עזיבתו, הוא ביקש לקבל כספים שונים אשר לטענתו לא קיבל לאורך השנים (בין היתר, רכיב הפיצויים ופנסיה).

בעיניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 228/08 אקרמן - אמאב צעצועים בע"מ, 6.7.10: "על פי הפסיקה הקיימת אין בהוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר כדי לגרוע מהסכמת הצדדים לכלול בשכר הכולל דמי נסיעה, דמי הבראה וחגים, ובתנאי שההסכמה לכך תהיה מפורשת וחד משמעית (דב"ע שן/7-1 אליקים הרי - אורינט קולור תעשיות צלום (1986) בע"מ פד"ע כג' 45 - 47, 48; דב"ע 3-63/98 גלי בובליל - א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב' 91." עוד נקבע (ע"ע (ארצי) 44196-10-14 חסון - חלבי סלמאן חברה להובלות בע"מ, 7.12.17), כי "על קיומה של הסכמה כזו המשנה מ'בררת המחדל' הקבועה בדין ניתן ללמוד הן מביטוי מפורש של הצדדים והן מהתנהגותם, כשהנטל להוכיחה מוטל על המעסיק". במקרה שלפנינו, היתנהגות התובע מצביעה על הסכמתו לשכר הכולל תשלום עבור החזר הוצאות נסיעה.

אשר להפקדות לקופת גמל - בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי עובד זר/פליט/מסתנן, יהא כינויו אשר יהא, זכאי כי מעסיקתו תשלם לו, לכל המאוחר בעת נתוק יחסי עובד ומעסיק, פיצוי בגובה ההפקדות שנמנעו בהיעדר הסדר שיפשר, עד להקמת חשבון הפיקדון, עריכת הסדר פנסיוני לעובד זר/פליט/מסתנן.

...

בנסיבות העניין, כאשר האמור לעיל מתייחס רק לחלק מתלושי השכר של התובע, לגביהם מתעוררים סימני שאלה שלא הותרו, וגם לא ניתן להתעלם מכך שחלק מהתלושים תומכים בטענות התובע, הרי שבהתאם לשיקול הדעת הנתון לבית הדין בסוגיה זו, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, על הצד הנמוך, בסך 5,000 ₪.

בהעדר דוחות נוכחות או פנקס נוכחות שיתמכו בטענות הנתבעת בנושא, דין טענות הקיזוז המבוססות על עניין זה, להידחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 36,232 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.10.16) ועד התשלום בפועל;   חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (פיצויים) בסך 4,761 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.10.16) ועד התשלום בפועל.

את משקלו היחסי של כל אחד מהסממנים במכלול היחסים בין הצדדים קובע בית-הדין כאמור לאור נסיבותיו של כל מקרה לגופו - בהיתחשב בתכלית החקיקתית שבגינה נידרש הסווג, בעקרונות היסוד של השיטה המשפטית, במדיניות המשפטית הראויה, בשים לב לתכלית הכלכלית של העיסקה בין הצדדים ואפשר שגם בהיתחשב בגורמים נוספים [וראו: סע"ש (חי') 10913-07-14 סלומון אלכסנדר זינו – גיל בקיש (3.10.17) שם תבע מתווך זכויות של עובד ממשרד התיווך עימו היתקשר בהסכם אשר על-אף שנקבע בו במפורש כי בין הצדדים לא ישררו יחסי עבודה, קבע בית הדין (מפי כב' השופטת אביטל רימון קפלן) כי "ההכרעה אם במקרה מסוים היתקיימו יחסי עובד ומעביד או האם לאו, תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שקולי מדיניות"].

 היותו של אדם עובד של מעסיק אינו מונע ממנו לספק שירותים כעצמאי לאחרים אלא אם כן ההסכם שלו עם מעסיקו מונע זאת ממנו [ואף אז יהא עליו לעמוד במבחנים מחמירים החלים על מי שמבקש להגביל את חופש העיסוק, העולה כדי זכות-על חוקתית.

גם במקרה בו עובדת חתמה על הסכם שבו היא הוגדרה כ'פרילנאסרית', צויין בו כי לא יתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ושכרה אף היה גבוה יותר משל שכירה באותו מקום עבודה, הכיר בה בית הדין לעבודה (מפי כב' השופט אורן שגב) כעובדת כשקיבל את טענתה כי משלא מצאה עבודה במשך תקופה ארוכה היא חתמה על ההסכם בדלית ברירה על אף אי שביעות רצונה ממספר סעיפים בו [ראו: תע"א (ת"א) 12180/08 יבגניה פאינס – מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (3.8.12)].

...

לאחר ששקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה שמצד אחד הצדק עם ב"כ התובעים שעשויה להיות רלוונטיות להוראות ההסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה שהרחיב את הוראותיו לצורך הכרעה בתיק שלפנינו, וכן שלכאורה אין צורך להוכיח את הוראותיו שכן הן בגדר דין שהוא מן המפורסמות, אך מצד שני צודקת המדינה בטענתה שלא ניתנה לה ההזדמנות בגדר הליך זה להתגונן מפני הטענה שהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מהוות אינדיקציה למקובל בענף.

נוכח כל האמור, הנכון בעינינו הינו בשלב זה לאפשר למדינה להגיש תצהירים משלימים, שיתייחסו ברמה העובדתית לטענות התובעים בעניין, ובכלל זה יפרטו מדוע יש מקום לאבחן בין העסקת מורי דרך ע"י משרד התיירות (כספקי שירותים) לבין העסקת מורי דרך ע"י מעסיקים אחרים, כעובדים ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי.

עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה קיימים חילוקי דעות של ממש בין הצדדים באופן שאינו מזכה את התובעים בפיצוי הלנה אלא אך בהפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה דנא ועד לתשלומו בפועל של כל רכיב ורכיב שנתבע על ידם.

עובדות המקרה שהביאוני למסקנה דלעיל כלל אינן שנויות במחלוקת.

לסיכום על דעת רוב חברי המותב (כב' השופט דורי ספיבק ונציג הציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן, וכנגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר שחר כהן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.