יחסי עובד-מעביד במעסיק באזור סחר חופשי באילת

בית דין איזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת סע"ש 33057-10-15 12 ספטמבר 2017 לפני: כב' השופט יוסף יוספי נציג ציבור (עובדים) גב' אורטל חי נציג ציבור (מעבידים) מר דן ברקאי התובע: מיכאל מגן (ת.ז.-058314758) ע"י ב"כ: עו"ד עופר דקר הנתבעת: קבוצת ממן אילת בע"מ (ח.פ-511150948) ע"י ב"כ: עו"ד שי גור פסק דין

בתלושים שלאחר חודשים אלו, אמנם נכתב כי תחילת העבודה הנה מיום 1.5.2013, אך אין בכך כדי להועיל לנתבעת בשים לב למפורט לעיל, ובשים לב לכך שהסכם ההעסקה בין הצדדים נחתם ביום 23.12.2013, דהיינו רק מספר חודשים לאחר תחילת יחסי עובד מעסיק.

ביחס לנושא "הרעת תנאים", כמו גם ביחס לשאר הרכיבים שנתבעו, נציין כי ביום 23.12.2013 חתמו הצדדים על הסכם עבודה בו נקבע כי התובע עבד כ"מנהל סחר קניין" בנתבעת.

...

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 11,050 ₪ בגין תשלומים לגמל.

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 84,358 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪.

בעיניין זה יפים הם דבריה של השופטת גליקסמן בתע"א (איזורי ת"א) 10690-07 גליה אאוסקר נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל, מיום 05.02.2013 – "ברור, כי לא כל היתנהלות של המעסיק ממנה נפגע העובד מהוה "היתנכלות תעסוקתית". יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה.

בהיעדר יכולת פינאנסית יתכן ויהא מקום להטיל אחריות אישית על בעלי החברה שהעסיקה את העובדים (עב"ל 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ פד"ע לח' 817; ע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ, מיום 17.12.02; ע"ע 1147/02 אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, מיום 19.1.03).

יש לזכור כי: "יש ובית המשפט 'מרים את המסך' של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג זהירות, שלא יצא שכר הזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו" (דב"ע לח/3-52 ברגר ואח' נ' קאמיל, פד"ע י' 435).

...

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים כלהלן - א. שכר עבודה: בסך 68,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע – נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לעניין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אני קובע כדלקמן: א. התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 65678-03-17 31 יולי 2017 לפני: כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין התובע: אחיאב ישעיהו ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ הנתבעים: 1. חי גד בע"מ 2. גיא יעקובי ע"י ב"כ: עו"ד רותי בודוביץ סגיר החלטה

בין היתר טען התובע כי "התובע הישתכר תשרים בלבד, שהתקבלו מלקוחות עפ"י רצונם החופשי, ומבלי שהועברו בקופת הנתבעת 1" (ר' סעיף 31 לכתב התביעה) ועל כן נותרו הנתבעים חייבים לו שכר עבודה בסך של 285,452.7 ש"ח, גמול שעות נוספות בגין 30 שעות נוספות לחודש, אשר מקור חלקן בעבודת לילה שעבד התובע ולא קיבל בגינן גמול שעות נוספות, גמול עבודה בימי המנוחה השבועית בגין 8 שעות שבת בשבוע אשר "למרות עבודת התובע דרך קבע בימי ובשעות השבתון, הנתבעים לא שילמו לתובע הגמול עבור עבודתו בשעות השבת" (ר' סעיף 37 לכתב התביעה) ועוד.

עוד נטען בבקשה, כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע וכי מעסיקתו היתה ונותרה הנתבעת 1 (ר' סעיפים 9-7 לבקשה).

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה (דב"ע (ארצי) נג/3-205 פד"ע כז' 345, 350) נקבע לעניין זה כהאי לישנא: "הכלל הוא כי חברה הנה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להיתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפרוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".

...

מקרים נוספים בהם מצא בית הדין הארצי הצדקה להרים את מסך ההתאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית; כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים; וכאשר נמצא שמדובר ב"אשכול חברות" שבו החברות הן למעשה "מעסיקים במשותף". (בג"ץ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ – איפראימוב פאולינה (2017)) בבואי ליישם את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון בעניננו, אני סבורה, כי עובדות כתב אינן מקימות לתובע, על פני הדברים, עילה להרמת מסך ההתאגדות כלפי הנתבע.

פרופ' חביב-סגל כתבה בספרה דיני חברות (התש"ז-2007) בעמ' 108-107) דברים אלה היפים אף לעניננו: "כאשר פועל האורגן בשם החברה, ויוצר התחייבות בשמה, הרי שברוב רובם של המקרים, החברה היא שתהיה אחראית לביצועה של אותה התחייבות, בעוד שהאורגן הפועל בשמה של החברה יהא חופשי מאחריות אישית. כך, למשל, כאשר יוצר האורגן חוזים בשמה של החברה, הרי שהחברה היא שתהיה כפופה לאחריות החוזית, בעוד שברוב רובם של המקרים, יהא האורגן פטור מכל אחריות אישית לביצוע החוזה". מכל האמור לעיל עולה, איפוא, כי לא מצאתי שיש בעובדות כתב התביעה כדי לגלות ולו ברמז עילה להרמת מסך ההתאגדות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 53106-09-14 29 אוגוסט 2017 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי איילון התובעים 1. שרונה אסבג ע"י ב"כ: עו"ד טליה שנברגר הנתבעים 1. ג'אן ג'י בר 2. רונה רונית כהן 3. רונית כ.ה. שיווק וסחר בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור פסק דין

לפנינו תביעת התובעת לתשלום פצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות נוספות כתוצאה ממערכת יחסי העבודה בין הצדדים וסיומה.

אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמאלי דוקא אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (דב"ע לה/ 85-3 עריית כפר סבא- יעקב כהן, פד"ע ז 175).

לפיכך יש לפסוק את הוצאות הנסיעה של התובעת בהתאם לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה הקובע כי "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה". בשנת 2012 עלותו של כרטיס "חופשי חודשי" עמדה על סך של 235 ₪ בגוש דן, ולכן עבור שנת 2012 על הנתבעת לשלם לתובעת החזר הוצאות נסיעה בסך 940 ₪ (235*4 חוד').

עילה להרמת מסך תקום שעה שנעשה שימוש לרעה במסך ההיתאגדות, דוגמאת תרמית, עירוב נכסי החברה עם נכסים פרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה וכיו"ב (ר' ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עתונות-אילת בע"מ).

...

לאחר שבחנו את כלל הראיות והעדויות, שוכנענו כי התובעת פוטרה על ידי הנתבעת.

לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש מעבר לרכיבים שנפסקו לטובתה.

סוף דבר הנתבעות 1 ו3 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: שכר עבודה בסך 25,371 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.13 ( אמצע התקופה) ועד יום התשלום בפועל.

תמצית טענותיהם של הנתבעים בנוגע להעדר הסמכות העניינית היא, כי זו מוקנית לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, מכח הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע סמכות יחודית לדיון בבית הדין לעבודה של תובענות בין עובד למעסיקו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין (שאינן עפ"י סעיפים 29, 31, 62 או 63 לפק' הנזיקין).

להשלמת התמונה יצויין, שהנתבעים מעלים אף טענות לגוף הבקשה שתמציתן שלילת טענות התובעת בדבר העברה או ניצול מידע או סודות מסחריים השייכים לה, העידר אינטרס לגיטימי לפגוע בתחרות חופשית בעולם המסחר או בזכות לחופש העיסוק ועוד.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה ושמעתי את טיעוני הצדדים, רואה אני עין בעין עם הנתבעות את עמדתן, לפיה מוקנית סמכות הדיון היחודית במחלוקת נושא ענייננו, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

לאור האמור, מתקבלת הבקשה.

מכח סמכותי לפי סעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הוא הערכאה המוסמכת לדון בתובענה זו. התובעת תשלם הוצאות הנתבעים בגין הליך זה בסך של 7,500 ₪ כל אחד, ללא קשר לתוצאת ההליך הסופית.