סעיף 49(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה".
סעיף 40(ב)(1) קובע כי מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה:
"(1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל".
סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי –
"(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1".
סעיף 161(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע תקופת אכשרה כדלקמן:
"(א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע".
סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו מבוטח לענין דמי אבטלה כדלקמן:
"(1) תושב ישראל או תושב אירעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".
ההלכה היא כי:
"בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית – ולו קירבה בין הורים וילדים – אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של הווצרות יחסי עובד-מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה.
...
נסביר:
מעיון ובדיקה של הודעות התובעת בפני חוקרת הנתבע, תצהירה ועדותה בפנינו – מצאנו כי גרסתה קוהרנטית, ברורה וגם סבירה וחרף הקושי שביטאה בבכי בחקירותיה, התובעת לא סתרה את גרסתה.
כל נימוקים אלה הטו את כפות המאזניים לטובת התובעת ועל כן מצאנו לקבל את תביעתה.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
