יחסי עובד מעביד - קבלן עצמאי

בהמשך נדרש גם לשאלת זכאותו של התובע לזכויות הכספיות הנתבעות (בכפוף לקביעה האם כן חלו יחסי עובד מעסיק) וכן לתביעת החברה שהוגשה כנגד התובע על הנזקים שהוא גרם לה. המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסוקה היא כי מעמדו של אדם כעובד שכיר או כקבלן עצמאי אינו פועל יוצא של הסכמת הצדדים או של השם שניתן על ידי הצדדים למערכת היחסים ביניהם, אלא עניין של מעמד ותולדה של בחינה אובייקטיבית של מכלול הנסיבות הקשורות להעסקה (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי - זינגר, פד"י יח (2) 269; דב"ע לה/36-3 עידית נוימן - מאיר כץ, פד"ע ו' 333).

...

פסיקה זו היא לא בגין העסקת התובע במתכונת של יחסי מזמין - קבלן וכטענת התובע בסעיף 74 לכתב התביעה "רופא במקצועו אשר נעשק על ידי מעסיקתו ... לא קיבל דבר וחצי דבר ולמעשה נושל מזכויותיו... ניצול חמור של מצוקת אדם שכיום מוצא את עצמו ללא זכויות מינימאליות ... ". לטעמנו התובע גם נהנה מצורת התקשרות זו, לא פנה לחברה בדרישה לשנות את מתכונת העסקתו ואף המשיך לתת שירותים באותה מתכונת לאחר סיום עבודתו בנתבעת.

סוף דבר: תביעת התובע להכרה ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים להליך - מתקבלת.

תביעת החברה – נדחית.

מחלוקת מהותית בין הצדדים נוגעת למעמדו של התובע – האם כטענת התובע הוא היה עובד שכיר של הנתבעים, אשר שמשו כמעסיקיו במשותף, או שמא כטענת הנתבעים – התובע היה יזם, קבלן עצמאי אשר העמיד שירותיו לרשותם וככזה לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק, במרבית תקופת ההיתקשרות, למעט בתקופה שמחודש מרץ 2017 עת החל לקבל תלושי שכר מהחברה.

...

משזו המסקנה אליה הגעתי אין צורך להידרש לשאלה האם התובע הוכיח בפועל את עצם הוצאותיו הנטענות.

על כן, בהעדר הסכמה מפורשת אודות התשלום כאמור ובהעדר חיוב חוקי לשלם עבור אלה דין רכיב התביעה שעניינו החזר הוצאות רכב להידחות.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל התביעה מתקבלת בחלקה.

] בנוגע לחתימתו על הסכם המשתתף טען התובע כי "על אף הסכמתי בסעיף 12 להסכם ההיתקשרות שלא להחיל יחסי עובד מעביד"[footnoteRef:46] - לא ניהל עסק עצמאי אמיתי.

] אי לכך, טוען התובע בהתאם לפסיקה אליה הפנה[footnoteRef:56], כי ההחלטה של הנתבע כי לא היתקיימו בינו לבין צד ג' יחסי עבודה מיתעלמת מהעקרונות שנקבעו בפסיקה לפיהם גם אם מועסק הסכים להגדרתו כקבלן עצמאי וקיבל תשלום כנגד חשבונית, אין בכך כדי לסתור את קיומם של יחסי עבודה שהם בגדר סטאטוס ולא בהתאם לקביעת הצדדים.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

אותו שירות עצמו (בעניינינו, ניהול השקעות) יכול להנתן במסגרת מיגוון רחב של מערכות יחסים משפטיות: עובד-מעביד; קבלן עצמאי-לקוח; שותפות; נאמן-נהנה וכיו"ב. מערכת היחסים במסגרתה ניתן השרות משליכה על הכללים המשפטיים החלים לגבי מתן השרות, ובכלל זה על זכותו של נותן השרות לתשלום בעבור שירותיו.

...

הערה: מתעוררת שאלה אם פוליסות החיסכון בהן עסקינן, שהן כאמור נעדרות כל מרכיב ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כך, בהינתן שהתשלום לבעל הפוליסה נעשה על פי דרישתו, וללא שנדרש כי יתקיים "מקרה ביטוח". עם זאת, הצדדים כלל לא התייחסו לסוגיה זו, ואף אנו מצאנו שלא להרחיב בה. מכל מקום, אין חולק כי השירות בו עסקינן ניתן על ידי חברות ביטוח, ולפיכך חל לגביו חוק הפיקוח על הביטוח.

אף אין בעובדה שהוראות הדין השונות – ובכללן תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות), התשס"ח-2008 – מתירות למבטחת לגבות הוצאות ישירות, כדי להביא למסקנה כי היא רשאית לגבותן.

די. איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 21 (18.11.2020); וראו בהקשר זה גם את הערתו של חברי בפסקה 74 לחוות דעתו, המקובלת עליי).

סיכומו של דבר, מסכים אני כאמור עם התוצאה אליה הגיע חברי לפיה דין הערעור להתקבל.

לעומת זאת, טוענת הנתבעת כי התובע לא נשכר כעובד, אלא היה קבלן עצמאי שניהל עסק דרך הנתבעת והיא שימשה רק צנור להעברת הכספים; לגירסתה, אפשרה לו לנהל את העסק במתכונת של שכיר כדי לעזור לו בשעה קשה, לאחר שאישתו הסתבכה עם רשויות המס והמשאית הקודמת שהייתה ברשותו (בעסק הפרטי) הושבתה מתפקוד; הנתבעת הלוותה את הכסף הנידרש לרכישת המשאית, זו נרשמה על שמו והוא עשה בה מנהג בעלים, אף שהמשאית נרשמה בספריה וגם ההוצאות התפעוליות שלה דווחו כהוצאות הנתבעת; בשנת 2014 הסכימה הנתבעת לבקשת התובע לשדרג את המשאית, הוא מכר אותה ושילשל הכספים לכיסו ואף קיבל הלוואה נוספת של 12,000 ₪ לרכישת משאית חדשה, מבלי ליידע את הנתבעת בפרטים; הסיכום היה שישיב את ההלוואות, אלא שהתובע ואישתו ניצלו את הידרדרות מצבה הבריאותי של אתי ואת ההתרחשויות לאחר מכן כדי להיתחמק מהחזר ההלוואות; בסיכומיה ציינה הנתבעת כי התביעה שכנגד הוגשה מטעמי זהירות בלבד והיא אינה עומדת עליה שהרי ברור כי לא היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

[footnoteRef:5] [5: דב"ע (עבודה ארצי) 3-193/נה חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ (01.05.1996)‏‏, עד"מ (ארצי ) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (25.11.2008)‏‏] מן הכלל אל הפרט לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בראיותיהם והתרשמות מעדיהם, יש לקבוע כי מערכת היחסים בין הצדדים אינה של יחסי עובד מעסיק וכי התובע עסק בתקופה הרלוואנטית לתביעה כעצמאי בעסק הובלות.

...

סיכומו של דבר מסקנתנו כי חרף הוצאת תלושי שכר עבור התובע, הוכח שלא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינו לבין הנתבעת.

לפי עדותו של התובע עצמו – "ביולי נגמרו הקשרים בינינו. החלטנו ביחד, טומי ואני, שאנו מסיימים את דרכנו. היו בינינו מתחים." עמ' 17, ש' 30-29.

עניין ההלוואות נדון בהליך נוסף בבית משפט השלום ויוכרע שם. סוף דבר משכך אנו דוחות את התביעה העיקרית על כל רכיביה וקובעות כי לא התקיימו יחסי עובד - מעסיק בין הצדדים.