יחסי עובד מעביד לעובד בחברת כוח אדם ומעסיק בפועל

לשיטת התובע הנתבעת 1 הייתה מעסיקתו אולם הוא תבע בנוסף את הנתבעת 2, חברת כוח אדם, לטענתו מכיוון שהנתבעת 1 הצהירה שהיא הייתה מעסיקתו הישירה ובנוסף תבע את הבעלים של הנתבעת 2, הוא הנתבע 3.

רכיבים אלו נתבעים מהנתבעים כולם ביחד ולחוד, תוך שהתובע טוען שאחריות הנתבעת 1 נובעת מהיותה מעסיקתו בפועל ולחלופין מהיותה מעסיקתו במשותף או מכוח חובות הפיקוח שיש לה על תנאי עבודתו או מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה תשע"ב – 2011.

על מנת לקבל פטור מהפקדת הערובה על התובע להראות ראשית ראיה להוכחת קיומם של יחסי עובד ומעביד וכן ראשית ראיה להוכחת הטענה כי לא שולם רכיב מרכיבי התביעה ובמקרה הנידון, לא הובאה ראשית ראיה כאמור.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקי.

נוכח כלל המפורט לעיל שוכנעתי כי דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

. בקוים כלליים ניתן לסכם ולומר כי לעניין הלגיטימיות (ובילבד שההתקשרות היא אותנטית) קיימת איבחנה בין מקרה בו מעוניין מעסיק לקבל שירות מוגמר בתחום מסוים (ניקיון, אבטחה וכיוצ"ב) מקבלנים העוסקים באספקת אותו השרות לבין מקרה בו בתחום מסוים מועסקים בצוותא חדא (כתף אל כתף) עובדי המעסיק בפועל ועובדי קבלן כוח אדם.

" בהתייחס למקרים בהם בתבנית ההעסקה המורכבת מעורבת גם המדינה, קבע בית הדין הארצי בעיניין קטילי כך: "...אי מילוי ההוראות המנהליות הקבועות בחוק המינויים (חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, אינו שולל קיומם של יחסי עובד מעסיק בין מבצע העבודה לבין המדינה לעניין זכויות כלליות הנובעות מיחסי עבודה. שאלת קיומם של יחסי עבודה כאמור תיבחן בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה." דיון והכרעה ההיתקשרות בין המדינה, בית אקשטיין ודנאל טרם נכריע בשאלת האותנטיות והלגיטימיות של צורת ההעסקה, מצאנו לנכון לידון תחילה בקשר שבין הנתבעות לבין חברת דנאל.

וכך קבע בית הדין בעיניין הקלדניות: "לדעתנו, כפי שהבענו אותה לעיל בפירוט, כאשר אין קשר אישי בין העובד ובין חברות כוח האדם, ניטל הבסיס מחוזה העבודה ומיחסי העבודה, ואין להכיר בחברת כוח האדם כמעסיקה, גם אם העובד עצמו אינו יכול להצביע על כל פגיעה ממשית הנגרמת לו." כאמור, אין זה המקרה בעניינינו.

...

על יסוד טענותיהם אלו, מבקשים התובעים סעד הצהרתי אשר יקבע כי מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בינם לבין המדינה, וכן צו עשה המורה למדינה לקלוט את התובעים כעובדי מדינה בהעסקה ישירה.

יש לציין כי בית אקשטיין טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, וזאת בשל היעדר כימות (התובעים מבקשים סעד הצהרתי בלבד).

אשר על כן, לא מצאנו גם אנחנו שום טעם המצדיק התערבות בהחלטת הממשלה למיקור חוץ, במיוחד לאור קביעתנו כי מדובר במיקור שהינו אותנטי ולגיטימי.

הוצאות כאמור, מהטעמים שפירטנו לעיל, קבענו כי יש לדחות את התביעה במלואה.

סוף דבר התביעה נדחית.

תובעי החוב בעניינינו טוענים כי בינם ובין החל"צ היתקיימו יחסי עבודה, ומשכך תביעותיהם זוכות ליחס מועדף במיגבלות שפורטו.

עסקינן במערכת העסקה על ידי חברת כוח אדם קבלנית, שמבוססת על תבנית העסקה "משולשת" המורכבת משתי התחייבויות – התחייבות של המעסיק בפועל כלפי קבלן כוח האדם לתשלום עבור השרות, והתחייבות קבלן כוח האדם כלפי העובד לתשלום שכר (רות בן ישראל "העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם והבטחת ‏זכויות עובדים לעת חידלות פרעון של מעסיק בפועל" הפרקליט מז 9, 13 (2002)).

לשם הכרעה בנידון, בחן בית המשפט אם היתקיימו יחסי העסקה בין עובדי חברת כוח האדם ובין המעסיק בפועל, ובפרט אם עובדי חברת כוח האדם קנו כלפי המעסיק בפועל זכות קדימה (עניין ש.כ מאגרי אנוש בע"מ, פסקה 11).

...

סוף דבר סיכומו של דבר, מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברותיי לדחות את הערעור.

זאת משום שמנגנון זה לא נועד כדי להועיל לעובדים (שכן כספי ה"רמייה" הועברו – כך היו המפרקים סבורים – לכיסם הפרטי של בעלי השליטה); והוא אף גרם להם נזק – שכן בסופו של דבר קיבלו העובדים סכומי שכר נמוכים מהשכר הפורמלי.

בקביעה זו של המפרקים אינני סבורה כי יש להתערב, ולכן כאמור המסקנה לפיה דין הערעור להידחות, מקובלת גם עלי.

התובע הוצב באתרי צוות קרקע אך לטענתה הוא לא היה חלק ממצבת כוח האדם הקבוע שלה, לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיקה בינה ובין התובע, והיא שילמה את כל אשר התחייבה בהתאם להסכם ההיתקשרות עם תדהר.

בכתב התביעה ביקש התובע לחייב את צוות קרקע בהיותה מעסיק בפועל או מעסיק במשותף; מעסיק ישיר לאחר תשעה חודשי עבודה בחברת כוח אדם; משתמש שהתקשר בהסכם הפסד או מזמין שירות שלא פיקח על תנאי עבודתו.

מן האמור עולה, כי יש לראות את צוות קרקע כאחראית – מכוח סעיף 12א לחוק קבלני כוח אדם – לתשלום זכויותיו של התובע בגין יחסי העבודה עם הנתבעות מהחודש העשירי לעבודתו.

...

אשר על כן, נדחית התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את צוות קרקע לשלם לתובע, בתוך 60 ימים מעת שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב בדבר פירוט תנאי העסקה בסך 2,500 ש"ח; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר בסך 5,000 ש"ח; גמול עבודה בשעות נוספות בסך 24,300 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.19.

לא מצאנו מקום לפסיקת הוצאות משפט לתובע, בין היתר מאחר שלא מילא אחר החלטת בית הדין מיום 21.3.23 ולא הגיש לתיק בית הדין עותק נייר של תצהירי העדות הראשית בדרך שהורה לו בית הדין.

עניין לנו במחלוקת ביטוחית בתביעת ניזקי גוף בנוגע לכסוי בטוחי בפוליסה שהוצאה לחברת כוח אדם, ביחס לחבות המעסיק בפועל.

...

כפי שדבר עולה מעדותה של הגב' אוחנה, שעליה מצאתי מקום לסמוך, שעה שבית המשפט אישר עריכת הבדיקה לאחר ישיבת קדם המשפט, תוך שהוא מציין מפורשות, כי מדובר בבירור במסגרת ישיבת קדם משפט, כך שאין מניעה לקיים ישיבת הוכחות נוספת, אין בנמצא חברה נוספת העונה לשם 'רשף' ומכאן, המסקנה המתבקשת היא כי הכוונה לרשף טכנולוגיות בע"מ. דומה, כי בעניין זה, על מגדל אף לאמץ את הצהרת המבוטח, אשר מבהיר, לאיזו חברה התכוונה הפוליסה והוא אינו יכול, לאחר הצהרת המבוטח, להתנער בטענה, כי אינו יודע לאיזו חברה התכוונה הפוליסה.

לפיכך, אין בידי לקבוע, כי הפרשנות הנכונה לפוליסה היא זו שמגדל מבקשת לתת לה, אך מנגד, גם אין בידי לקבוע, כי המלל "מעשה או מחדל" הוא מלל שעונה לאירוע הביטוחי שלפניי, כאשר, אין תחולה של כלל הפרק על אירוע ביטוחי, אלא רק תחולה הרלוונטית לחלקים מסויימים בפרק, כשבנוגע לפרק חבות צד שלישי, התחולה אף יותר מצומצמת.

בשים לב לכך שמסקנתי הינה בשל העדר מידע שלא הובא על ידי הצדדים וכן במסגרת התביעה העיקרית ולא במסגרת הודעת צד שלישי, אין צו בדבר הוצאות.