ברקע הדברים נציין כי בין אנשי צוות אויר (להלן: "אצ"א") והחברה שררו בשנים האחרונות יחסי עבודה מתוחים, בין השאר על רקע שינויים באמנת שיקאגו שהגבילו את האפשרות של טייסים בגיל 67-65 להטיס טיסות מסחריות[footnoteRef:1], ועל רקע מחלוקות במסגרת ניהול משא ומתן לשפור תנאי העסקת אצ"א. בין הטייסים והחברה היתקיים משא ומתן ממושך והליכים משפטיים שונים (במישור הפרט ובמישור הקבוצי).
הלכה היא מימים ימימה שבית הדין לא יתערב בהסכמות בין הצדדים להסכם הקבוצי: "אל-לו לבית הדין למהר ולהתערב בתכנו של הסכם קבוצי. על בית הדין להיות מודע לשיטה המשפטית המעניקה אוטונומיה רבה לצדדים להסכם קבוצי. כמו כן, על בית הדין להיות מודע לכך שבדרך כלל הסכם קבוצי מורכב ממכלול שיש בו איזונים ופשרות שהם פרי משא-ומתן, בו עומדים הצדדים על אינטרסים מסוימים שלהם, או מוותרים עליהם, לפי שיקולים מורכבים (כלכליים, חברתיים, מקומיים, שקולי מדיניות וכיו"ב)... ההסכמים שבין הצדדים ליחסי העבודה נערכים ומוסכמים על ידיהם, על פי שיקולים ואינטרסים שלהם. משום כך, אין זה רצוי ואין זה ראוי כי בית הדין יערוך הסכמים בשביל הצדדים, ויקבע את תוכן תנאי העבודה במקום העבודה, משל היה לפניו "סיכסוך כלכלי" בו הוא מתבקש להכריע ולקבוע תנאי עבודה, כאשר הצדדים אינם יכולים להגיע להסכמה בהליך המשא והמתן שביניהם .
בנוסף, נתבקש לראשונה בסיכומים, שהחברה תשמור על דרגתם של המש"בים ש"ישונמכו", בכל מערכות ההצבה ורשימות הצוות, על מנת לשמור על זכאותם לזכויות תלויות דרגה, וכן לתגמל אותם בעד מכירות דיוטי פרי (סעיף 19 לסיכומים).
כאמור, רק מיעוט אצד"א ממלאים את התפקיד - רק 25 או 27 דיילים ממלאים את התפקיד, וגם מכך ניתן ללמוד שלא מדובר ב"משימת קרקע" רגילה, ולא בחלק אינטגראלי מעבודתם של אצד"א. כמו כן, לאור טענת החברה, עולה השאלה מדוע רוב הדיילים מקבלים שכר גבוה, כטענת המשיבה, מבלי לבצע עבודת חונכות, ואילו 27 נדרשים לבצע עבודת חונכות בעד אותו השכר.
...
המשיבה טוענת כי מדובר בצילום עמוד בודד מתוך טיוטת ההסכם הקיבוצי שנחתם בסופו של דבר עם אצ"א (סע' 3 ו-5.4 לבקשתה שלא לקבל את המסמך).
סוף דבר
הבקשה להורות לחברה לשבץ מש"בים כדיילים רק במצבי Under time ובהתייעצות עם המבקשות נדחית.
הטענה כי משלוח מסרונים פוגע במנוחה החוזית של אצד"א וכי יש למנות 8 שעות ממועד קבלת המסרון נדחית.
לאור תוצאת הדברים ועל מנת לסייע ללצדדים ליחסים הקיבוציים להמשיך ולשתף פעולה, מצאנו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.