יורד ים וחוק שעות עבודה ומנוחה

שישית, לא נעלמה מאיתנו העובדה ששאלת תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על יורדי ים נדונה בפסיקה, תוך שנקבע שהחוק אינו חל. בעיניין גורלנד (דב"ע מט/1-2 גורלנד נ' קיק בע"מ אצל צוללי לקי, פד"ע כ' 265), דובר על משיט של ספינת טיולים שהסיעה מידי פעם כמה עשרות נוסעים בים סוף, למטרת תיור וטיול.

...

אחרית דבר לאחר עיון בטענות הצדדים, בעדויותיהם ובראיות שהוגשו במסגרת ההליך, הגענו לכלל מסקנה כי אין בסיס לטענותיו של התובע כנגד הכרעת הממונה.

מן המקובץ עולה, כי לא מצאנו ממש בתביעתו של התובע ודינה להידחות.

נוכח כל המפורט לעיל במקובץ, מצאנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בתשובה, שב המבקש על טענותיו ומדגיש כי לצד בקשתו לעכב את סכום ההוצאות שהושת עליו, עירעורו עוסק בשאלה משפטית טהורה שיש לבררה, ולפיה האם על המבקש, רב חובל בהסמכתו, אשר משמש כמפקד והנווט הבלעדי שבאחריותו כלי שיט העונה להגדרת המונח "אנייה", הנו קברניט כמשמעותו בפקודת הפרשנות, לצורך תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951.

בית הדין בחן את עמדותיהם של הצדדים להסכם הקבוצי, ולאחר קבלת תגובותיהם, קבע את האמור בסעיף 63 לפסק הדין כדלקמן: "...הגענו לכלל מסקנה כי אין בסיס לטענותיו של התובע כנגד הכרעת הממונה. התובע הוא חובל גוררת ומשמש לעיתים גם כרב-חובל גוררת. התובע הוא "יורד-ים". התובע אינו "קברניט" במשמעות שניתנה לכך בפקודת הפרשנות ואף בהתאם להודאתו של התובע לפיה, לא היה "קברניט" כמשמעות מונח זה בפקודת הפרשנות.

...

עוד נטען כי בבקשה, לא ברור מה מבוקש לעכב, אולם מעיון בהודעת הערעור, עולה כי עניינה של בקשה זו נגד תשלום הוצאות המשפט שהושתו על המבקש, ודינה להידחות.

בית הדין בחן את עמדותיהם של הצדדים להסכם הקיבוצי, ולאחר קבלת תגובותיהם, קבע את האמור בסעיף 63 לפסק הדין כדלקמן: "...הגענו לכלל מסקנה כי אין בסיס לטענותיו של התובע כנגד הכרעת הממונה. התובע הוא חובל גוררת ומשמש לעיתים גם כרב-חובל גוררת. התובע הוא "יורד-ים". התובע אינו "קברניט" במשמעות שניתנה לכך בפקודת הפרשנות ואף בהתאם להודאתו של התובע לפיה, לא היה "קברניט" כמשמעות מונח זה בפקודת הפרשנות.

באשר לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט, קובעת הפסיקה כי: "ככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי, קל וחומר חיוב בגין הוצאות משפט (ראו: ע"א 3323/13 אבישי נ' מינהל מקרקעי ישראל (17.6.2013); ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פסקה 10 (30.5.2013)" (ראו ע"א 1256/16 ‏אי.סי. אמ. יצרני מיזוג אויר בע"מ – עוז ניצן ז"ל (17.4.2016)), וכן ראו ע"ע (ארצי) 11618-05-13 רונית אמזלג נ' החברה העירונית לתרבות, ספורט ומרכזים קהילתיים באשדוד (28.10.2014)).

סוף דבר – הבקשה נדחית כמפורט לעיל.

העובדים ונציגם טוענים, בין השאר, כי המונח יורד-ים אינו צריך להתפרש בהתאם להגדרה של פקודת הפרשנות, שהרי חוק שעות עבודה ומנוחה מכוון למטרה סוציאלית וכוונתו להיטיב עם העובדים ולא לצמצם את זכויותיהם וכידוע, ההגדרות שבפקודת הפרשנות מחיבות כל עוד אין כוונה אחרת משתמעת.

...

בית הדין האזורי דחה את התובענה בקובעו כי "אין להיעתר לתביעת התובע, תביעה שמשמעותה הלכה למעשה, קעקוע כל ההסכמות הקיבוציות עליהן מושתתים יחסי העבודה של מחלקת הים אצל הנתבעת. כל זאת, כאשר הסכמים הקיבוציים נחתמו על סמך הכרעת הממונה שחלה משך עשרות שנים, המעגנת את אי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי מחלקת ים.". את מסקנתו זו השתית בית הדין האזורי על מספר נימוקים, ובין היתר: אי התערבות בתי הדין בתוכנם של הסכמים קיבוציים וכיבוד האוטונומיה הנתונה לצדדים ליחסי עבודה קיבוציים לעצב את יחסיהם; זו המציאות הנוהגת מזה יובל שנים לאור ההכרעה משנת 1968 והעמדה המשותפת של המעסיקה והארגון היציג של העובדים כי המצב המשפטי הנוכחי מטיב עם העובדים ביחס לחקיקת המגן; טענת המערער בדבר סטייה מהוראות חקיקת המגן אינה רלבנטית כיוון שנוכח הפרשנות שניתנה לסעיף 30(א)(3) במסגרת ההכרעה מכוח סעיף 30(ב) לחוק הרי שסייג זה אינו חל; התובענה לוקה בשיהוי ופוגעת באינטרס ההסתמכות של הצדדים על ההכרעה משנת 1968.

פסק הדין מעוגן בהלכה הפסוקה ולא מצאנו עילה המצדיקה התערבות בו. לכך נוסיף את ההערות הבאות: ראשית, כלל הצדדים יצאו מנקודת מוצא כי ככלל עובדי הגוררות מהווים "יורדי ים", ולכן לא נדרש להגדרה זו (השוו: דב"ע (ארצי) מט/1-2 גורלנד – קיק בע"מ פד"ע כ 265, 267 בפסקה 7 (1989)).

לטעמנו, אין להחיל הגדרה מפקודת הפרשנות כאשר קיימת כוונה אחרת משתמעת (ראו: אהרון ברק פרשנות במשפט כרך א' תורת הפרשנות הכללית 202 (1992)), ומכל מקום אין לפרש את חוק שעות עבודה ומנוחה כבא להחיל את עצמו על מנהלם של העובדים, ואילו את העובדים עצמם להחריג מתחולתו.

נוכח מסקנתנו כי גם אם המערער ייחשב לקברניט לא חל בגינו חוק שעות עבודה ומנוחה, לא מצאנו מקום להידרש לשאלה העובדתית אם המערער "קברניט", כהגדרתו בפקודת הפרשנות, וממילא גם לא מצאנו להיעתר לבקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור, לה צורפו שלא כדין הראיות שצירופן התבקש, לצורך הוכחת מעמד זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.

ש: ב-4 היא יצאה? ת: כן. ש: אני אומר לך שההסעה יצאה כל יום ברבע לארבע, נכון? ת: ב-4 היינו מסיימים, היינו יורדים, מחכים להסעה אבל בסביבות ארבע ורבע יוצאים.

על פי פסיקת בית הדין הארצי אי הצגת דו"חות נוכחות אין משמעה כי העובד פטור מהצגת גרסה לעניין ביצוע שעות נוספות: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדות הנתבע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

דין טענת הקיזוז בדבר החזר דמי נסיעות להידחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: דמי נסיעות בסך של 15,350 ₪ דמי הבראה בסך של 8,910 ₪ דמי חופשה ודמי חגים בסך של 10,494 ₪ בקיזוז דמי ההודעה המוקדמת בסך של 4,729 ₪ הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

[3: נספח לכתב ההגנה] כמו כן, גרסת התובע בהקשר זה השתנתה והתפתחה במהלך ההליכים: תחילה טען בתביעה כי כשנה לפני סיום העבודה חלה ירידה הדרגתית בנסיעות התיירים אליהן שובץ, אולם לאחר שהנתבעת הציגה בכתב ההגנה פירוט של הקף נסיעות התיירות לפיו בשנת 2018 ביצע יותר נסיעות תיירות מאשר בשנת 2017 (הן מבחינה מספרית והן באופן יחסי מתוך כלל ההסעות שביצע), טען התובע בדיון המוקדם ובתצהירו כי אכן שובץ להסעות תיירים אולם מדובר היה בתיירים חרדים מארה"ב שלא נוהגים להשאיר תשר.

סעיף 17(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי כאשר "הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן: (1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל." מעדותו של מר ליבוביץ עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע כאשר עבד בימי שבת בתיירות את התוספת האמורה:[footnoteRef:45] [45: עמ' 42 ש' 33-39, עמ' 43 ש' 1.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.