זאת ועוד, "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראות בו כמי שנהג בעת פסילת רישיונו. הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, בעל - פה או בכתב, ובילבד שאמנם תהיה הודעה. גם אם הוזמן הנהג לדיון בו נפסל רישיונו ולא התייצב אין לייחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית. פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה ונדרשת ידיעה ממשית על הפסילה" (עמוד 4 לפס"ד בעיניין עיזבון המנוחה ממו ז"ל, לעיל; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, תשס"ה)).
...
אקדים אחרית לראשית ואציין כי על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהנהגים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה, תמונות הנזק וסרטון מקום התאונה, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק בכלי הרכב ותוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חלוקת אחריות בין הנהגים, כאשר עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבעות בשיעור של 50%.
עוד ולאחר ששמעתי את טענות הנתבעות לעניין העדר כיסוי ביטוחי, בשל התליית רישיון הנהיגה, אציין כבר עתה, כי לאחר עיון במסמכים שהוגשו לעיוני על ידי הנתבעת 1, אני מוצאת לדחות את טענת הנתבעת 2, להעדר כיסוי ביטוחי.
אשר על כן טענת הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי נדחית.
סוף דבר
אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעות נגד הנתבעות, תשלם הנתבעת 2 לתובעות סך של 4,949 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.
