ידועים בציבור שאינם מתגוררים יחד

לערעור המערערת שני ראשים: האחד – טענה כי בית הדין שגה בהחילו על המערערת את החלופה הראשונה של הגדרת "אלמנת מבוטח" , בעוד שנוכח העובדה שלמנוח ולמערערת שתי בנות חסויות, שהן בגדר "יתום" על פי תקנון הקרן, היו למערערת ולמנוח ילדים משותפים, ועל כן חלה החלופה השנייה, שבה המערערת לא נידרשת להוכיח מגורים משותפים במשך שנה ברציפות עובר לפטירתו של המנוח; השני – טענה כי בית הדין היתעלם מעדויות רבות המלמדות על כך שהמנוח והמערערת היו ידועים בציבור, ומסקנתו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, שבמסגרתה הוכרו כידועים בציבור בני זוג שלא התגוררו יחדיו והקשר ביניהם היה רופף משמעותית מהקשר בין המערערת לבין המנוח.

...

בסופו של יום, על יסוד מארג העדויות והראיות שהיו לפניו, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה בגדר ידועה בציבור של המנוח.

יודגש, כי אין חולק שבין המערערת לבין המנוח הייתה מערכת יחסים של ידידות וקרבה, אולם השאלה היא אם מערכת יחסים זו הגיעה לדרגה של ידועים בציבור על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, שכן לא כל מערכת יחסים בין שניים מביאה למסקנה שלפיה יש להכיר בהם כידועים בציבור לעניין הזכאות לקצבת שאירים [השוו: עניין מימון; ע"ע (ארצי) 19306-10-15 יפה שמיע – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (10.8.2017); עב"ל (ארצי) 47676-01-14 מזל סלח – המוסד לביטוח לאומי (4.4.2017)].

בחנו את כלל העדויות והראיות שבתיק בית הדין האזורי, ומצאנו כי בית הדין האזורי יישם נכונה את המבחנים שנקבעו בפסיקה עת קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא והמנוח היו ידועים בציבור עובר לפטירתו של המנוח.

סוף דבר – הערעור נדחה.

כך, הכירה הפסיקה בבני זוג כידועים בציבור על אף שלא התגוררו יחד ובילבד שהוכח כי ישנו קשר חזק של אהבה וחיבה וכוונה ליצירת תא משפחתי אחד.

...

אנו מקבלים אפוא כנכונה את עדותה של התובעת, לפיה המנוח לן אצלה ככל שניתן, במגבלות הצורך של הטיפול בילדיו, תוך שלעיתים אף ביקש את עזרת הסבתא, כדי שיוכל להתפנות מהטיפול בביתו וללון אצל התובעת (נציין כי מהעדויות עלה ששני ילדיו אשר גרו עם אימם שמרו על אורח חיים חרדי והבת שמרה על אורח חיים דתי, נסיבות אשר יש בהן כדי להקשות עוד יותר על האפשרות לחלוק עימם את חיי הזוגיות שלו).

סוף דבר לתובעת ולמנוח אמנם לא היה רכוש משותף והמנוח הוריש את כל רכושו לילדיו, אך בשלוש השנים האחרונות לחייו חיו התובעת והמנוח כבני זוג לכל דבר ועניין וניהלו חיי זוגיות ושיתוף מלאים.

לפיכך, אנו מקבלים את התביעה ומורים לנתבע לשלם לתובעת קצבת שאירים כידועה בציבור של המנוח, על פי כל דין.

על פי הראיות שהובאו בפני, התובעת והיתאם לא ראו עצמם כידועים בציבור, לא התגוררו יחדיו, ולא ניהלו משק בית משותף.

...

לסיכום, הלכה היא שאין חובה על המל"ל לשלם לניזוק את שקיבל מהמזיק על פי זכותו מכח ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי, ואין בסירובו לעשות כן משום התעשרות שלא כדין.

" במאמר מוסגר אציין שבית הדין הארצי העיר שם, בדומה לפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, שגם לגופו של עניין אין לניזוק עילת תביעה כנגד המל"ל, הנשענת כל כולה על הטענה שהמל"ל קיבל מהמזיק סכומים בהנחה שהוא ישלמם לניזוק: "הסכום שקיבל המוסד מחברת הביטוח אבנר על פי ההסכם ביניהם, אינו רלבנטי כלל כלפי המערער..." מכל מקום, כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אני דוחה את טענת המל"ל בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. מעבר לצריך אציין, שברע"א 454/09 שנזכר לעיל התברר ערעור על תביעה בעילה דומה שהתבררה במערכת בתי המשפט האזרחיים, ובית המשפט העליון לא העלה שאלה בדבר סמכותו של בית המשפט האזרחי להיזקק לתובענה, אף שככלל, בית המשפט יעלה שאלת סמכות עניינית מיוזמתו.

לסיכום התובעת הייתה זכאית לקצבאות תלויים מיום מותו של בעלה הראשון בתאונת עבודה, ועד לנישואיה השניים בשנת 2014.

בנסיב ות אלה, בהן התובעת והמנוח לא התגוררו יחדיו, זאת למרות שלא היתה במקרה דנא כל מניעה אובייקטיבית למגורים משותפים (שהרי בני הזוג חיו יחד בעבר אך החליטו להפרד 6 שנים לפני פטירתו של המנוח) על פי הפסיקה הרף הראייתי שנידרש מהנתבעת לעבור על מנת להוכיח שהיתה ידועה בציבור של המנוח, הנו גבוה יותר מזה שהיתה ניצבת מולו, ככל שהיו השניים מתגוררים יחדיו, או שהפרדת המגורים הייתה פרי סיבה אובייקטיבית חיצונית ולא פרי בחירת הצדדים.

...

לאור זאת אני מורה על דחיית ההתנגדות למתן צו ירושה.

חרף האמור, אני סבור כי הנתבעת פעלה בתום לב, גם אם לא עלה בידה להוכיח את תביעתה, ולפיכך אסתפק בחיוב הוצאות מתון ביותר המשקף את התנהלות הצדדים.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ב"כ התובעים יגיש פסיקתא – צו ירושה - לחתימתי.

אנו יודעים כי זוגות רבים, גם אם אינם מנועים מלהינשא, בין על-פי דין אישי ובין בחו"ל, יהא מינם כאשר יהא, בוחרים לחיות יחדיו ללא הגדרה פורמלית של נישואין, ואין הציבור בוחש בשאלה מדוע כך בוחרים הם: לשם ההנאה, לשם החברות, לשם הנוחות הכלכלית, ובכלל, לא תמיד מגורי צוותא יוצרים מישפחה.

אפילו במקרים נדירים אין חובה על-מנת להחשב כבן זוג (ידוע בציבור, כפי השם שהשתרש) 211 פמ"מ – 7 ( להתגורר יחדיו (וראה: עע"מ 4614/05 מ"י נ' אורן, סא( 16/3/2006 .

...

מדובר בפיצוי מה בשל התנהלותו הלא נאותה של הנתבע, תוך הטלת נטל מחדלה של התובעת לנהוג זהירות בבחינת "שווה בשווה". סוף דבר 21 .

₪ אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 200,000 23 משהתקבלה מקצת התביעה ולאור התנהלות הנתבע, יישא הוא בהוצאות התובעת בסך 30,000 .

₪ תביעת המזונות נדחית.