דיון
לאחר שנתתי דעתי לטענות הבנק ומנגד לטענות התובע, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מפאת העובדה שטענת המירמה הנטענת על ידי התובע, לא מבססת טענת מירמה בכלל ולא כזו הנדרשת לשם ביטול פסק דין בשל השגתו במירמה בפרט.
לטעמי, בדרך כלל סדר הדברים להוכחת התרמית צריך להיות כדלהלן: בשלב ראשון על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית.
...
גם ההתנהלות של התובע לאחר מתן פסק הדין ופתיחת תיק ההוצאה לפועל, שהתאפיינה בחוסר מעש מצדו ואי העלאת כל טענה כנגד פסק הדין במשך כעשר שנים, תומכת במסקנה כי מעולם לא הייתה כוונה מצדו להתגונן כנגד התביעה.
גם דברים שציין התובע במכתבו לבנק ביום 27.6.05, עשר שנים לאחר מתן פסק הדין (ראה סעיף 18 לכתב ההגנה), מחזקים את המסקנה כי לא הייתה כל כוונה מצד התובע להגיש בר"ל בזמנו ולהלן הדברים שכתב: "10) כפי שאתם יודעים היטב, מדובר בחוב שאוגדן החליטה לשלמו ואף היה לה הכסף לשם כך, שהתקבל כנגד ויתור של בנק המזרחי על שעבוד שוטף, אלא שכאשר הגיע הכסף עבור התשלום לבנק המזרחי, הכסף נעלם. הבנק ואני בעצמי הננו קורבנות של מעשה שהוגשה בגינו תביעה פלילית. 11) אני מזכיר כי מעולם לא הגשתי כתב הגנה כנגד הבנק המזרחי ולא גרמתי להוצאות מיותרות. אני פעלתי כל העת כדי ליצור באוגדן מצב שהיא תוכל להחזיר את חובותיה. אך בגלל המעשים הפליליים שנעשו, לא ניתן היה להשלים את תשלום החוב. ההמשך עשיתי ככל יכולתי כדי להשיב לאוגדו מידי הגנבים את הכסף שנגנב ממנה, כדי שהיא תוכל לשלמו לבנק כפי שתוכנן בשעה שהבנק הסיר את השעבוד השוטף, אלא שגלגלי הצדק טוחנים לאט. לא מגיע לי שהבנק, היודע את העובדות, ינהג במי שתפס את הגנבים כדי להשיב את הכספים, כפי שנוהגים ממי שגונבים את כספי הבנק".
טענותיו הנוספות של התובע כנגד הבנק, ובין היתר בעניין ההקלות שניתנו לאוגדן במסגרת ההסדר ללא ידיעתו, הנם בבחינת מעט מדי מאוחר מדי וממילא לא מצאתי בהן ממש, כאשר בנסיבות, איני רואה צורך להרחיב את הדיבור על כך.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מסולקת על הסף מכל הטעמים שלעיל.
בנסיבות, ישלם התובע לבנק את הוצאות הבקשה וההליכים עד כה, בסכום של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
