טענת שקר כנגד עורך דין של לקוחו על אי העברת מלוא תמורת דירה

על פי זכרון הדברים הנושא תאריך 3/11/14, הנתבע 1 קיבל את הצעת התובעת לרכישת הדירה תמורת סך של 740,000 ₪ בכפוף לקבלת הסכמת יתר היורשים ובכפוף למתן צו לקיום צוואת המנוחה הרשומה כבעלת הדירה.

עוד טוענת התובעת כי במהלך חודש פברואר 2015, היתקשר הנתבע 2 לתובעת ואמר כי יש לקוח אחר שמעוניין לקנות את הדירה ובקש כי התובעת תגיע למשרדו, כדי לבטל את עסקת הרכישה.

כמו כן, התובעת טוענת כי הנתבע 2, אשר פעל כעורך דין של שני הצדדים לזכרון הדברים, הפר את החובות אשר הוא חב כלפי התובעת, לרבות חובת הנאמנות הקבועה על פי דין בהיותו מייצג גם את התובעת בעסקת הרכישה.

אי לכך, המליץ בפניהם להעביר את ביצוע העסקה למכירת הדירה אל עורך דין אחר המוכר לו, הנתבע 2.

כמו כן, התובעת טוענת כי הנתבע 2 שיקר ליורשים, כאשר הודיע להם כי היא מוותרת על העסקה ואין להם ברירה אלא לחתום על העסקה עם מישפחת ויצמן.

בתצהיר משלים מטעם הנתבע 2 המתייחס לנטען נגדו בהודעה לצד שלישי, עמד הנתבע 2 על גירסתו לפי חתימת היורשים על מיסמך ההיתנגדות למכירת הדירה לתובעת נעשה ביום 23/2/15, לפני חתימתם על חוזה המכר מול ויצמן.

גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט עמד העד על גירסתו זו. לעדותו (בעמ' 47 לפרוטוקול דיון מיום 1.3.17, שורות 8-12): "היא חיפשה דירה ומצאנו והיא באה ולומר לי שהיא מוותרת על הנכס של וייצמנים והיא אמרה שרוצה לחשוב ואח"כ היתקשרה ובפה מלא היא אמרה... אחד הדברים שהיא באה זה לומר לי שהיא מוותרת על הנכס, והיא נותנת את ההסכמה, וכן גם אמרה שהיא תידאג לי שאקבל את דמי התווך מוייצמן והפעמים האחרונות שהיא באה שהיא ויתרה על הבית ושאדאג לה לבית אחר ובפעמים היא באה זה היה לשם חפוש בתים אחרים". ובהמשך עדותו (עמ' 47, שורות 21-23): "לשאלת ביהמ"ש, אני משיב, שהיא אמרה שהיא מוותרת על הדירה, כי היא יודעת שאפשר למצוא דירות ב'מציאה' ואמרה שהיא רוצה להישאר בלי דירה ושאדאג לה לדירה אחרת על כן היתה כל פעם מתקשרת אליי או מגיעה אליי למשרד, זו היתה ההתנהלות". וכך גם טען העד בהמשך עדותו (עמ' 49, שורות 29-32, עמ' 50, שורות 1-2, וכן בשורות 8-9): " ש: מתי היתה שיחה עם גב' קרבון לגבי ביטול העסקה מי היתקשר, אתה או שהיא היתקשרה אליך?

הלה נישאל לגבי התצהירים בהם נימסרה הודעה על אי מתן הסכמת היורשים (עמ' 70, שורות 16-18): "לשאלת ביהמ"ש, האם ידוע לך בזמן הכרונולוגי, שלבסוף נחתם החוזה עם וייצמן, מתי עלה נושא התצהירים, אני משיב, שנושא התצהירים עלה לפני החוזה וזאת אני אומר במאת האחוזים, זה בסמוך לפני החוזה." אשר על כן, יש לקבוע כי קודם לחתימה על חוזה המכר מול מישפחת ויצמן, חתמו הנתבע 1 ואחיו על הודעות, לפיהן לא ניתן אישור לעיסקת מכירת הדירה לתובעת.

...

התביעה לפיכך נדחית.

בדרך כלל, כאשר תביעה נדחית, על התובע בהליך לשפות הנתבעים בגין הוצאות המשפט.

כפי המפורט לעיל, מחדלו של הנתבע 2 בהעדר תיעוד בכתב לעניין הוויתור מצד התובעת, תרם לאי הבהירות ובסופו של דבר היה גורם משמעותי בקיומה של המחלוקת אשר הביאה להגשת התביעה.

לפיכך, התובע מנוע מהעלאת טענה מעין זו. לטענת הנתבעים, במעמד חתימת החוזה, מסר התובע לעורכי הדין שיק ע"ס של – 427,351 ₪ בתוספת מע"מ. שיק בנקאי זה הוחזק בנאמנות בידי עורכי הדין, עד לרישום הערת אזהרה לטובת התובע וכנגדו הוצאה לתובע חשבונית מס. זאת אף זאת, הנתבעים דחו את טענות התובע כטענות כזב, בכל הנוגע לדרישתם הלכאורית להעברת סך של – 600,000 ₪ או כל סכום אחר לח-ן בנק של המוכרת בחו"ל וכי היה זה דוקא התובע אשר בקש לשלם למוכרת במטבע זר בחו"ל – דבר לו סירבה המוכרת תוך דרישה כי התמורה תשולם בש"ח ובישראל.

בהמשך חקירתו הנגדית מסר התובע, כי נתן אמון בעורכי דינו - למרות שהנתבע 3 לא העביר לו שום אינפורמאציה עד שקבל את הכסף.

כך באשר לטענה כי לא ידע את מספר הגוש/חלקה, כך באשר לאינוסו להשתמש אך בשרותי עורכי הדין דכאן, כך באשר לטענה כי העביר לבנק בחו"ל סך של – 600,000 ₪ לדרישת מי מעורכי הדין, כך באשר לסחיטתו ע"י עורכי הדין כי רק לאחר התשלום יגלו לו את המידע על החלקה אותה רכש בחוזה עליו חתם, כך גם באשר למחיר קרקע לדירה ברעננה דבר הגובל באבסורד במקרה הטוב ובשקר מפגיע במקרה החמור יותר.

הערכת עדות עורכי הדין לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם עורכי הדין, בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית - מצאתי ליתן אמון מלא בגירסתם.

וכך נקבע בע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פד"י מד(4) 446, בעמ' 462 (להלן "עניין שרמן"): "הבסיס העקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שרותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טירחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה היא כי לעורך הדין המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין, יכול שיהיה במעשה עוולה כגון רשלנות מקצועית של עורך דין המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך". עוד נקבע ב'עניין שרמן' הנ"ל, כי המינימום המתחייב מעורך הדין בעסקת מקרקעין, הוא לבצע בדיקות בסיסיות ובהן מצבו המשפטי של הנכס וזהות בעלי הזכויות בו. כך נקבע בעל"ע 7/73, פלוני נ' הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין, פד"י כח(1)679.

על עורך הדין להזהיר ולהסביר ללקוח את התוצאות הנובעות מאי ציות לעצות המשפטיות הניתנות לו, ממהות העסקה ותנאיה וכן מהחובות אותן נוטל הלקוח על עצמו במסגרת הקצאת הסיכונים בחוזה וזאת כדי לעמוד בחובת המומחיות והזהירות המצופות מעורך הדין.

...

התובע ישלם לנתבעת 1 את יתרת שיעור הפיצוי מוסכם על פי החוזה בסך כולל של – 202,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ביטול החוזה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד של הנתבעים 2 ו -3 – נדחית.

התביעה שכנגד של הנתבע 5 – נגד התובע (כנתבע שכנגד), נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏934634/11 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב **** אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי המבקש: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד פלוני) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד פלוני) הנידון: חלוקת רכוש - טוען בשקר שבא כוחו לא נתן לו את תמורת הדירה פסק דין

השניים נפגשו במשרדו של בא כוח האיש ושם העביר לו עורך הדין את מלא הסכום, אך כאשר התבקש האיש לחתום על המסמך טען שכואבת לו הבטן והוא זקוק ללכת לשירותים.

כעבור מספר ימים קיבל בא כוח האיש המופתע מכתב דרישה מבא כוח חדש של האיש (עו"ד ד') בו נטען שכספי הכנוס שהיה עליו להעביר לאיש על פי החלטת בית הדין לא הועברו והוא נידרש לשלם את מלא הסכום 65,000 ש"ח שאם לא כן יפתחו נגדו בהליכים משפטיים.

לבית הדין הוצג המסמך הנ"ל. בית הדין תמה כיצד יתכן שעו"ד ידוע ומנוסה ייפול בפח שנראה על פניו כל כך פשוט, לתת ללקוח סכום כסף במזומן מבלי להחתים אותו על קבלת הכסף, אולם בבית הדין התבררו הדברים על ידי סרט שהסריט עורך הדין.

...

בשל הדיווח הכוזב, הוצאה לאורי שומת מס רכישה בגין דירת מגורים יחידה והנאשם נהנה משעור מס מופחת שלא על פי דין.

לענין זה אישר העד שלמעשה הנאשם מסר הודאה "פורמאלית" בלבד, כשהוא נסמך על טענתו לפיה "הוא התייעץ עם בעלי מיקצוע והניח שזה לא עובר את הסף הפלילי" (עמ' 18, ש' 2); לדבריו, "הוא מודה אבל פחות מודה" (עמ' 19, ש' 5); רביעית, תחילה השיב העד שכלל לא קרא את גזר הדין הקודם שניתן נגד הנאשם והסתמך אך על דברי הנאשם כשכתב בחוות דעתו שהעבירות הקודמות שביצע לא קשורות לעיסוקו כעורך-דין, אך לאחר מכן תיקן והשיב שגזר הדין הועבר לעיונו, ובכל זאת כתב את שכתב בחוות הדעת (עמ' 21, 28), כשברור שהעבירות הקודמות שביצע הנאשם קשורות בטבורן לעובדת היותו עורך-דין ולעיסוקו, כפי שיפורט להלן.

נטען שמידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים בעניינינו משמעותית, זאת בשל הנסיבות הבאות הקשורות בבצוע העבירות – הנאשם הוא עורך-דין המיתמחה בנדל"ן ומוחזק כמי שמתמצא בדיני מסוי המקרקעין; הוא משמש כמי שפועל בשם החוק ולפיו, ולכן מעבר לפגיעה בערכים המוגנים הרגילים בעבירות המס, קיימת פגיעה נוספת באמון אותו נתנה המדינה בציבור עורכי הדין, ככאלה שלהם מעמד מיוחד כשהם פועלים בשם לקוחותיהם בפניה; לצד הפגיעה באמון אותו נתנו הרשויות בנאשם כעורך-דין, פגע הנאשם גם בייצוג לקוחותיו מול רשויות המס תוך שגרר אותם לחקירות ולאישומים פליליים; העבירות קלות לבצוע וקשות לחשיפה, שכן הדיווח המלא לרשויות הוא באחריות הנישום ומצוי בידיעתו הבלעדית; העבירות בוצעו מתוך שיקול של כדאיות כלכלית ומתוך תאוות בצע גרידא; ככל שהמעשים נעשים לאחר תיכנון, בתחכום, תוך ביצוע מעשים אקטיביים, ויצירת מסמכים כוזבים, לצורך הסתרת העבירות, כך הפגיעה באנטרס הצבורי גבוהה יותר; הנאשם קיווה שהטבעת חותמו כעורך-דין תימנע בדיקת העיסקאות והדיווחים לרשויות המס.

נטען שלמרות שקריו של הנאשם בפני העו"ס מטעמו, לפיהם לא נגרם כל נזק לקופת המדינה, הרי שבהתאם למצב חשבונו של הנאשם במיסוי מקרקעין, על פי פלט מחשב מיום 8.1.23, חוב המס שלו עומד על סך 1,348,466 ₪ (קרן בסך 709,471 ₪; ריבית בסך 278,767 ₪; קנס בסך 299,313 ₪) (נספח א').

ת"פ (ת"א) 10001-05-16 פרקליטות מחוז תל אביב מסוי וכלכלה נ' אורן (23.10.18) – הנאשמת עורכת דין העוסקת בתחום המקרקעין הורשעה על פי הודאתה בעבירות של מסירת תרשומת כוזבת בהצהרה על פי החוק במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2)(1) לחוק מסוי מקרקעין; ושימוש במירמה ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק; הנאשמת מכרה דירה תמורת 825,000 ₪ והגישה לרשויות מסוי מקרקעין טופס מש"ח בצרוף לבקשה לפטור ממס שבח, תוך שהיא מצהירה עובדות בכזב; היתה מחלוקת בין התביעה להגנה לענין סכום המס הנובע ולענין גובה הנזק שניגרם לקופה הציבורית; בית המשפט לא הכריע וקבע מיתחם עונש הולם בהיתחשב בפליליות המעשים; נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-14 חודשי מאסר; על הנאשמת נגזרו, בין היתר, 6 חודשי מאסר בעבודות שרות.

...

הוא טען שביחס לאישום מס' 1 העסקה תבוטל בין הצדדים, בהתאם להחלטה שהתקבלה, ועל כן, ככל שקיימת חבות במס (שלטענת הנאשם לא קיימת), הרי שלא נגרם נזק לקופת המדינה; ביחס לאישום מס' 3 טען שנמסרה הבהרה לפקיד השומה ולאחר שזה בדק את העובדות הגיע למסקנה שיש הפסד ואין כל חבות במס, ולכן המפקח נסוג, וכפועל יוצא לא יצאה כל שומה או דרישה לתשלום מס. לאחר שעיין בגזר הדין הקודם שניתן נגד הנאשם בשנת 2019, בא עורך הדעת למסקנה שכל העבירות וההרשעות שם לא קשורות בעיסוקיו.

עבר פלילי – לנאשם עבר פלילי, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות מן השנים 2017-2014, אשר בניגוד לעמדת העו"ס מטעם הנאשם אני סבור שהן רלוונטיות ביותר לענייננו, וקשורות בטבורן לעובדת היותו עורך-דין ולשרות שסיפק ללקוחותיו.

ראה לענין זה עפ"ג (מחוזי מרכז) 67450-01-22 שילון נ' מדינת ישראל רשות המיסים (30.10.22), שם נאמר – "בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל. מקום שבו עבריין המס, שגזל בדרכי מרמה את כספי הציבור, לא עשה דבר כדי לשלם את המס, משמע כי שיקומו, גם אם אין להמעיט בערכו, עדיין לוקה במרכיב חשוב של הפנמה מהותית ולקיחת אחריות ביחס לעבירות בהן מדובר". בענייננו, כאמור, הנאשם לא הסיר את המחדלים מושא כתב האישום המתוקן.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.

התובע היה לקוח של הנתבע, עורך דין במקצועו.

במהלך חקירתו של התובע ע"י ב"כ של עו"ד יקותיאל, העלה התובע באופן ספונטאני חלק מטענותיו כנגד תביעת עו"ד יקותיאל, לרבות אי קבלת מלוא תמורת מכר זכויותיו בבית אבות "בית הדר", הפרת חובת הנאמנות של עו"ד יקותיאל כלפיו, אי העברת הוצאות שנפסקו לטובתו והותרתם בידי עו"ד יקותיאל, התרשלות בייצוגו בתביעה מול עריית הוד השרון ועוד.

לאחר דחיית העירעור פסק הדין הפך חלוט ועו"ד יקותיאל הגיש אותו לבצוע בלשת ההוצל"פ. במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק 504810-09-17 הטיל עו"ד יקותיאל עיקול על דירת מגוריו של התובע ואף מונה לבקשתו ככונס נכסים למכר זכויותיו של התובע בדירת מגוריו.

התובע טען שמעולם לא קיבל את כתב התביעה שניתן בגינו פסק דין בהעדר כתב הגנה, טען שתצהיר הדוור שמסר לו את התביעה הוא שקר, התובע הסתיר מהנתבע כי ביום 13.11.2016 נפגש התובע עם עו"ד יקותיאל ובפגישה זו שוחחו על כתב התביעה שהגיש עו"ד יקותיאל כנגד התובע, אותו כתב תביעה שהתובע טוען כי לא ידע על קיומו.

בתביעה בעילה של רשלנות כנגד עורך דין, לא ניתן לקבוע שעורך הדין התרשל, כל עוד הוא הפעיל שיקול דעת סביר וכל עוד הוא פעל כלפי הלקוח במיומנות.

...

שוכנעתי כי הנתבע פעל באופן סביר ומקצועי בהתאם לנתונים שהועברו לו בזמן אמת ע"י התובע.

לסיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 65,000 ₪ בתוך 30 יום.