טענת ערב כי ערבות לשכירות אינה תקפה, בשל פגם בכריתתה

כן ביקשה מודיטרון לדחות את טענות ברוש (להן הצטרף ויגדור) כנגד תוקפו של כתב הערבות - ובכללן טענות שצוין כי הן מהוות "הרחבת חזית" אסורה - וראשית, את הטענה כאילו כתב הערבות אינו תקף מחמת פירוק ברוש תעשיות תוך הפניה לסעיף 8(2) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות) (ויוער כי טענה זו נזנחה, ולא אוזכרה ע"י מי מהנתבעים בסיכומיהם).

כמפורט לעיל, טען ויגדור כי חתם על כתב הערבות ב"כפיה" ו"אונס" שהופעלו עליו ע"י עו"ד ליפא מאיר - ב"כ מודיטרון - כשהוא נתון ב"לחץ מאסיבי" שמא תקרוס ברוש תעשיות, לאחר קבלת דרישת הרשות המקומית לתשלום היטל השבחה ומששופרסל "איימה" להפסיק לשלם את דמי שכירות הנכס.

ויגדור הצטרף לטענות האמורות שנדחו אולם הוסיף משלו, טענות לפגם בכריתת ההסכם, קרי ערבותו המוגבלת על סכום של 100 אלף דולר בלבד, ערבות שניתנה כתנאי לשיחרור סכום הנאמנות ובצוע התשלום הנידרש על ידי הועדה המקומית - אולם כאמור גם טענותיו אלו נדחו, ובאופן שגם ערבותו תקפה.

משכך, עולה כי יש לפרש את אותה הפניה להסכם - ואף את הוראות הסכם המכר עצמן, הקובעות את התחייבות ברוש תעשיות לשאת "בכל התשלומים שיידרשו, אם יידרשו, על ידי המינהל בקשר עם השמוש החורג בנכס". כאמור, המסגרת הדיונית עניינה דרישת התשלום וחבות הנתבעים בפרעון תשלום דרישה זו. מעת שנדחו הטענות השונות של הנתבעים, עולה, כי הערבים אכן חבים בתשלום למינהל.

...

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת הוצאותיה (האגרות והוצאות ההקלטה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

כך גם אני מחייב את הנתבע 4 לשלם לתובעת 20% מההוצאות כפי שפורטו לעיל, באופן סולידרי עם חיובי הנתבעים 1 ו-2 ביחס להוצאות.

בנוסף ישלם הנתבע 4 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

הטענות בדבר ערבותה של הקרן והגבלת סכום ערבותו של המערער:- שטר המשכנתא ברור ושם צויין כי ערבותו של המערער מוגבלת בסכום 550,000 ₪ ולא כפי הנטען על ידו מוגבלת בסכום של 200,000 ₪ , מה גםש בשטר המשכנתא צוין במפורש כי "הוסכם שהממשכן יבטיח את הפרעון של כל הסכומים שהלקוח חייב או יהי חייב לבנק בין היתר בקשר עם מתן האשראי" כשבמקרה זה סכום ההלוואה עמד על 600,000 ₪.

לא ניתן להעלות בעירעור טענות שלא הועלו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא ניתן להעלות טענות שאינן בסמכות רשם ההוצאה לפועל, גם אם הועלו בפניו ונדחו על ידו: ההליך הוא הליך ערעורי, ומטרתו לבדוק האם שגה רשם ההוצל"פ. ממילא אם רשם ההוצל"פ לא נזקק לטענות שלא הועלו בפניו (כמו הטענה לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל) או לטענות שאינן בסמכותו (פגמים בכריתת שטר המישכון) – אין בכך כדי להטיל דופי בהחלטתו.

הטענות לפי סעיף 38 לחוק: (הגנת בית המגורים): נטען שהמערער זכאי להגנה זו אך הוא הודה בפני כב' הרשם שאינו מתגורר בדירה, אלא טען שלאחרונה השכיר אותה לביתו – מערערת 2 – שלא הגישה שום בקשה לרשם ההוצל"פ. הוצג בפני חוזה שכירות שעומד לפוג השנה – ועליו צויין שהוארך ל 12 שנים, הארכה שכנראה אין לה תוקף ללא רישום בלישכת רישום המקרקעין ( וכנראה גם לא דווחה למס שבח).

...

במסגרת תגובתם לטענה זו בפני הרשם, אף טענו המשיבים כי דין הטענה להידחות מאחר שבמסגרת הבקשה לעיכוב הליכים היא לא הייתה צד להליך ומטעם זה בלבד יש לדחות את הטענה.

דיון והכרעה: הגשת הערעור הצריכה בקשת רשות וקבלתה – והעדרם דיון הערעור להידחות: חוק ההוצאה לפועל קובע על החלות ראש ההוצאה לפועל ניתן לערער ברשות בית המשפט.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה ועיכוב הפינוי מבוטל.

ככל שלצד עומדת הזכות לבטלו, בין אם מחמת פגם בכריתתו בין אם מחמת הפרתו – עליו לפעול לביטולו.

מן האמור עד הינה עולה בבירור כי אין בפי המבקשת כל טיעון תקף אשר יצדיק את עיכוב ממושה של הערבות הבנקאית.

בתשובתה העלתה המבקשת טענתה חלופית, שלפיה אפילו תמומש הערבות – אין לידרוש מן הבנק סכום העולה על דמי השכירות השנתיים לשנה אחת בגין שמונה אתרים, סכום שאין חולק כי עומד על 324,200 ₪, ולא כמלוא סכום הערבות – כ-529 אלף ₪ (קרן).

...

על רקע האמור הוגשה בקשה בהולה לסעד זמני במעמד צד אחד (אף שהמשיבה כלל לא הודיעה על מימוש הערבות בפועל ופרק הזמן עד לביצוע המימוש הוא 15 ימים), שיאסור על מימוש הערבות.

לאחר אלה מצאתי כי דין הבקשה – להידחות.

הכלל הגדול, שאליו מודעת המבקשת היטב, הוא שבית המשפט יימנע מלהיעתר לבקשות לעיכוב מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו לדוגמה: רע"א 4479/10 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' קש"ת מלונאות בע"מ (פורסם בנבו, 13.6.2010)).

הבקשה נדחית אפוא.

סעיף 20 בחוק החוזים מורה כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול [...]". הנתבעים לא הראו כי הודיעו לתובעת בזמן כלשהוא, לא כל שכן בזמן סביר, על ביטול הסכם השכירות בשל פגם בכריתתו.

גם בשל כך, אין ולא כלום בטענות הנתבעים על-אודות כריתת הסכם השכירות – על כתב הערבות שבו – בנסיבות של פגם ברצון.

יש ראיה נוספת כבדת משקל לכך שבזמן אמת לא הייתה בפי הנתבעים כל טענה שכפרה בתוקפו של הסכם השכירות או בכתב הערבות שנכלל בו. העגורן סופק לנתבעת והורכב בחודש אוקטובר 2016.

כך צויין שם בסעיף 9.3: "כל פגור בתשלום, יחייב את השוכר בתשלום ריבית פיגורים מקסימלית הנהוגה מעת לעת בבנק דיסקונט לישראל בע"מ. במידה והמשכירה לא תחייב בריבית מדי חודש בחודשו אין בכך כדי להוות ויתור על תשלומי הריבית בגין איחורים בתשלום. המשכירה זכאית לחשב את תשלומי הריבית במרוכז עם סיום הסכם השכירות ו/או בסוף שנה ו/או בכל תאריך אחר לפי שיקול דעתה". נקבע לעיל כי הסכם השכירות מחייב את הנתבעים לכל דבר ועניין; הדברים אמורים גם בהוראתו לגבי שיעור הריבית שיחול על איחור בתשלום (להלן הריבית החוזית).

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים מצטברים אלו: סך 399,355 ₪ בצירוף הריבית החוזית מיום הגשת התביעה (2.7.2019) עד יום פסק-הדין, אגרת משפט (מחצית ראשונה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 2.7.2019 ואגרת משפט (מחצית שניה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 13.9.2021 – שתיהן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום עד יום פסק-הדין, ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 39,750 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא להם פסק-הדין.

לטענת התובע, לערבות הבנקאית אין כל תוקף ואין לאפשר את חילוטה ממספר סיבות שיפורטו להלן: הסכם השכירות נגוע בפגם בכריתה – הטעה ותרמית ובהתאם גם הערבות ניתנה על יסוד תרמית והטעיה.

בעניינינו, הנתבעות טוענות כי הערבות הבנקאית נשוא הסכם השכירות הינה ערבות אוטונומית המנותקת מעיסקת היסוד ופירעונה תלוי במימוש התנאים הקבועים בכתב הערבות בלבד, בעוד התובעת טוענת כי הנתבעות אינן זכאיות לחלט את הערבות הבנקאית מהטעמים שפורטו בתביעה.

בע"א 248/77 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבורג בע"מ (להלן:"פס"ד גרבורג") נקבע: מהן תוצאות ביטול החוזה? הן במקרה של ביטול עקב תרמית והטעיה שהביאו לכריתת החוזה, והן במקרה של ביטול עקב הפרה יסודית אחת היא התוצאה - החוזה מתבטל למפרע, כך גם סובר פרופ' צלטנר המנוח, בספרו "דיני חוזים של מדינת ישראל", שם הוא אומר בע' 215, בדברו על ביטול עקב הטעה: "הביטול פועל בדיעבד, החוזה היה כלא היה והצדדים צריכים להחזיר את המצב לקדמתו." כאמור הוצאת הביטול במקרה של הפרה יסודית היא זהה: החוזה מבוטל למפרע, ועל כך אומר פרופ' צלטנר המנוח בע' 429-430: "הביטול מכוון לשרש את כריתת החוזה ומטבע הדברים פועל הביטול למפרע. כך הדבר לא רק לגבי ביטול בשל הפרת החוזה אלא גם בבטול בשל פגם בכריתתו. ומשום כך קובעים גם החלק הכללי וגם חוק התרופות כי אחרי הביטול קמה חובת ההשבה." על תוצאת הביטול, שהיא פועלת למפרע (AB INTIO) למדים גם מפסק-דינו של השופט אטקינסון (LORD ATKINSON) בענין ‎ABRAM STEAMSHIP CO. V. WESTVILLE [SHIPPING CO., (1923) ]8 , שם הוא אומר את הדברים הבאים: "כאשר אחד הצדדים לחוזה מביע דעתו על-ידי דיבורים או מעשה, שאינם משתמעים לשתי פנים, שעקב תרמית או טעות יסודית הנוגעות לפרט מהותי אשר הניע אותו להכנס לחוזה, החליט לבטלו, ומסרב להיות קשור על-ידו, התוצאה של בחירתו זו, אם היא מוצדקת בנסיבות המקרה היא שהצדדים יהיו (IN STATU QUO ANTE) באותו מצב שבו היו לפני כריתת החוזה, וכל מה שניתן על-פיו יוחזר, כך שיושב המצב לקדמתו." לעומת זאת, בעא 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן ו-33 אח' (להלן:"פס"ד טהוליאן") נקבע בפיסקה 73 בפסק דינה של כב' השופטת נאור: "צדק בית המשפט המחוזי באשר קבע כי מן הבחינה העקרונית אין סתירה בין ביטול החוזה לבין תביעת הפיצויים בגין האיחור במסירת הממכר. אכן, החוזה אינו מתבטל למפרע (פרשת כלנית השרון, לעיל, בעמ' 540-539) ומקובל עליי כי ישנן תניות חוזיות אשר נועדו לחול בין הצדדים במנותק משאלת תוקפו של החוזה כולו. לשון אחרת: קיימות תניות חוזיות אשר שואבות את חיותן מרצונם המוקדם של הצדדים להסדיר סיטואציות העלולות להווצר דוקא במצב בו היחסים החוזיים עלו על שרטון ועל כן, אין הן בטלות אפילו כאשר החוזה כיחידה שלמה אינו תקף עוד. הוא הדין בתניית פיצויים מוסכמים כגון זו שלפנינו (ר': דויטש, לעיל, בעמ' 30-17; שלו – דיני חוזים, לעיל, בעמ' 564-563; ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים 1990 בע"מ, פסקה 7 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 29.3.2004) (להלן: עניין רנדור); ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ, פסקה ז(3) לפסק הדין ([פורסם בנבו], 13.12.2006)). הדבר עולה מלשונו של סעיף 2 לחוק התרופות אשר על פיו, נפגע מהפרת חוזה זכאי לתבוע את אכיפת החוזה או ביטולו, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן. ....אין בבטול החוזה כדי לסתור את הראציונאל ביסוד הפצוי המוסכם ועל כן אין בו כדי להביא לביטול החובה לשלמו.

...

לטענת התובע, לערבות הבנקאית אין כל תוקף ואין לאפשר את חילוטה ממספר סיבות שיפורטו להלן: הסכם השכירות נגוע בפגם בכריתה – הטעיה ותרמית ובהתאם גם הערבות ניתנה על יסוד תרמית והטעיה.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי מתקיים חריג הנסיבות המיוחדות המצדיק את מניעת מימוש הערבות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ולפיכך ניתן בזה צו הצהרתי לפיו הנתבעות אינן זכאיות לחלט את הערבות הבנקאית.

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.