בפסק הדין שניתן בע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נגד אררט חברה לביטוח בע"מ (8.5.1996) עמד בית המשפט על הפרשנות שיש ליתן לתיבה "היזדמנות ראשונה" בקשר להעלאת טענה להיעדר סמכות מקומית של בית המשפט לידון בתביעה שהגשה אליו.
...
על רקע אלה קבע בית המשפט כי:
"ראשית, אין לתפוס את הנתבע על השמטה מקרית, בהיסח הדעת, של טענת חוסר סמכות מקומית בכתב זה או אחר מכתבי בי-דין אם השלב שבו העלה את הטענה איננו שלב מאוחר מדי בהינתן מהותו ותוכנו של ההליך השיפוטי על שלביו השונים. שאם לא כן, נגיע לתוצאה לפיה נייחס לנתבע הסכמה משתמעת לסמכות המקומית כאשר, למעשה, אין מסקנה זו תואמת את המציאות.
משכך, הטענה נדחית.
לעניין זה ראו דברי המלומדים **** פרידמן ונילי כהן בספרם "חוזים" (כרך א', מהדורה שניה, 2018), נבו הוצאה לאור, בעמ' 240:
"לעניין הפורום. במישור המקומי קובעת תקנה 3 (א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, כי לבית המשפט תהא סמכות מקומית לדון בתובענה שעילתה בחוזה שמקום יצירתו בתחום שיפוטו של בית המשפט. החוזה נכרת במקום מסירתה של הודעת הקיבול, היינו במקום מושבו של המציע. אם המציע מתגורר בתל אביב, והניצע - בירושלים, תהא הסמכות המקומית לבית המשפט בתל אביב. כך אם תהליך כריתתו של החוזה הוא בהתכתבות רגילה, או באמצעות תקשורת אלקטרונית מסוג כלשהוא: המכתב (או המברק) (הוא הודעת הקיבול) ניתן בירושלים, אך הוא נמסר בתל אביב. שיחת הטלפון 'ניתנת' בירושלים, אך היא נמסרת למציע בתל אביב. הטלקס או הפקסימיליה ניתנים בירושלים, מקום מושבו של הניצע, אך הם נמסרים בתל אביב, עת הם מגיעים למקומו של המציע."
משקבעתי כי הזמנות העבודה / טפסי הדרישה התקבלו במשרדי התובעת בחיפה, מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה סמכות מקומית לבית משפט זה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
