טענת מקדמית: אי זימון לחקירה בעבירת בניה ללא היתר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, הכולל שלושה אישומים, המייחס לו עבירות שעניינן אי קיום צו בית משפט, ביצוע עבודות בניה ללא היתר, ושימוש אסור במקרקעין.

בשלב מקדמי זה, טרם מיתקיים בירור ראייתי, לא ניתן להכריע בשאלה האם ניתנה לנאשם היזדמנות למסור את גירסתו ביחס למלוא עובדות האישומים במסגרת חקירתו.

אדרבא, כאשר גרסת הנאשם לא היתה אחידה, כאשר מלכתחילה טען כי לא זומן כלל לחקירה, אך לאחר מכן שינה טעמו כך שאישר שזומן, ואף נחקר, אך טען כי הדבר היה באופן חלקי.

במצב דברים זה, הרי שאין מדובר בטענה מקדמית, אלא בטענה עובדתית המצריכה בירור ראייתי, ככל שהנאשם יעמוד עליה.

...

על כן, נדחית טענת האכיפה הבררנית.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפני ביום 15.2.22 (לאחר שקודם לכן נדחתה מספר פעמים לבקשות ב"כ הנאשמים), העלה ב"כ נאשם 2 טענות מקדמיות, שבעטיין – כך לשיטתו – דין כתב האישום שהוגש נגדו, להתבטל.

ב"כ המאשימה הוסיפה וציינה כי היא "פעלה ופועלת ביעילות רבה ... אין מחלוקת ששקילת ההסדר המותנה נעשתה באותו היום קודם להגשת כתב האישום והיא אינה פסולה אלא להיפך - מעידה על אחריות המאשימה לשקול בסמוך ובמועד הקרוב להגשת כתב אישום באם יש נסיבות חדשות שהובאו לידיעתה". אשר לטענה בדבר אי זימון הנאשם לחקירה, בקשה ב"כ המאשימה להבהיר כי נאשם 2 זומן כדין בדרך של משלוח הזמנה בדואר רשום לכתובת בית מגוריו, שלא נדרשה על ידו (ר' ת/2).

עוד נפסק כי החובה לקיים חקירה ראויה הכוללת את גביית גירסתו של החשוד, חלה גם בעבירות לפי חוק התיכנון והבנייה וכי משחשוד זומן למסירת גירסתו ולא התייצב, ניתן לראות בכך, בהתאם לנסיבות, ויתור מצידו על זכות זו (ר' תו"ב (קריות) 44015-04-12 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל נ' נסאר).

עוד הפניתי אל תו"ב (פ"ת) 25492/11/13 מדינת ישראל נגד מרדכי אליהו ואח' בו היתייחס בית המשפט אל הנחיית פרקליטות המדינה שהופצה ביום 29.7.14 על ידי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, הנחייה שבפרק ג' שלה, הנושא את הכותרת "מקרים קלים של בניה בלא היתר ו/או שימוש בלא היתר בהם ניתן לשקול סגירת תיק בהסדר", נכתב כך: "עבירות בניה בלא היתר ושימוש בלא היתר הן עבירות החובקות מינעד

...

במצב דברים זה, לא מצאתי פגם באופן התנהלות המאשימה עובר להגשת כתב האישום, אך אני סבורה כי משנסיבותיו האישיות של נאשם 2 (דהיינו, מצבו הבריאותי) נחשפו בפניה במהלך הדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט, אזי עליה לבחון אותן עתה.

הנני מורה אם כן למאשימה לזמן את נאשם 2 ובא כוחו לפגישה בה תינתן להם האפשרות לפרוש בפניה את טענותיו וראיותיו בכל הנוגע לנסיבותיו האישיות בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, ובכלל.

כעולה מדברי המאשימה, הזימון לחקירה נשלח לכתובתו הנפרדת של כל אחד מהנאשמים הרשומה במשרד הפנים, לצד משלוח לכתובת בה בוצעו העבירות.

אולם, בעיניין זה צודקת המאשימה כי ביחס למבנה זה הנאשמים לא מואשמים בבניה ללא היתר, אלא בשימוש אסור, כך שהמדובר בעבירה נמשכת, שלא חלה עליה היתיישנות.

באשר מדובר בטענה לקטיעת התמשכות עבירה, אין המדובר בטענה מקדמית, אלא לכל היותר בטענה לעניין העונש, אשר אף היא טעונה בירור ראייתי.

...

הנה כי כן, אף טענה זו לביטול כתב האישום נדחית.

מבלי להידרש למחלוקת העובדתית בין הצדדים האם היה צורך באישור זה בענייננו, הרי כאשר הובהר בתגובת המאשימה כי המחלקה האמורה אישרה בפועל במקרה זה את הגשת כתב האישום, אף טענה זו נדחית.

סיכום נוכח כל המפורט, הבקשה לביטול כתב אישום נדחית, על כל חלקיה.

על פי לשון הסעיף: " לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן –

בשאלה האם די בגביית גרסה מהנאשם אף ללא חקירה פורמלית לאחר אזהרה כדין, הדיעות בפסיקה חלוקות – בעמ"ק 20046/03 ועדה מקומית זבולון נ' ויצמן (נבו, 24.10.06 ), נפסק: " במקרה שבפני מדובר בעבירות של בניה ללא היתר לכאורה...הנאשמים ידעו כי נטענת כנגדם טענה של בניה ללא היתר...ומתקבל הרושם כי היה קשר מתמיד בנושא בין הנאשמים לבין המאשימה ונציגיה...אין ספק כי חובה לקבל גרסת נאשם בטרם יוגש כנגדו כתב אישום...אלא שדרך קבלת הגרסה אינה חייבת להיות בדרך של גביית הודעה. כשמדובר בעבירה של בניה מבנה ללא היתר, די בקבלת תגובת הנאשם כפי שנעשתה במקרה זה. הנאשמים היו במגע הדוק על רשויות התיכנון והבניה לפני הגשת כתב האישום, ואף נשלחה אליהם ביום 11.4.02 הודעה על כוונה להגיש כתב אישום- שנה ויותר לפני הגשתו". מאידך, בתיק עמ"ק 9493/07 (שלום תל אביב) מדינת ישראל נ' טי.טי.וי הפקות בע"מ (נבו, 26.12.07), נקבע: "במאמר מוסגר, אציין כי בתיק זה לא נטען בפני שנערכו הליכי חקירה כלשהם מול הנאשם עובר להגשת כתב האישום. משכך, אני רואה עצמי פטורה מהבעת דיעה בשאלה אם יש ברשום תגובת החשוד בעת ביקור במקום, כפי שנעשה במקרים מסוימים, משום גבית גרסא מהחשוד כנדרש. למעלה מן הצורך, אעיר כי בהתאם לעניין יששכרוב, וכן לפסיקה המיישמת אותו, הליכים של גביית הודאה מחשוד כפופים לעקרונות ההליך הראוי ובראשם אזהרה כדין ומתן הודעה על זכות ההיוועצות עם עו"ד ...". באופן דומה נקבע בעמ"ק 35714-12-11 ועדה מקומית לתיכנון אופקים נ' איילים התיישבות סטודנטים ויזמים ואח' (נבו, 30.10.14): " סבורני שככלל, הנכון הוא כי המאשימה תיצמד לפורמט קבוע ואחיד של זימון חשוד לחקירה בצורה מסודרת, תוך גביית גירסתו העוקבת. כך ניתן יהא להמנע מפלוגתא מאוחרת, כפי הניטשת במקרה דנא, בשאלה האם ישיבות, סיורים ושאר מפגשים בין הצדדים, עונים להגדרה של זימון החשוד לחקירה כדין, והאם היה בהם כדי להניב מסקנה שבידי החשוד ניתנה היזדמנות ראויה לספק גרסה סדורה, טרם הגשת כתב האישום.

...

ביחס לטענה לשיהוי בהגשת כתב האישום המאשימה טוענת כי דין הטענה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיו של הנאשם, שהמשיך את השימוש בבניה האסורה ותוך הפרת צו שיפוטי.

בנסיבות אלו, משלא מצאתי כי קופחה הגנתו של הנאשם, הבקשה לביטול כתב האישום בשל שיהוי בהגשתו – נדחית.

ברע"פ 11920/04 נאיף נ' מ"י (נבו, 26.3.07) נקבע לעניין הפרת צו שיפוטי : " אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים". על רקע האמור, העובדה כי חריגות הבניה נהרסו לאחר הגשת כתב האישום, 7 שנים לאחר כניסתו לתוקף של צו ההריסה, אינה מצדיקה, בוודאי שאינה מחייבת את ביטול כתב האישום.

אשר על כן, טענותיו המקדמיות של הנאשם– נדחות.

רקע א. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע ללא היתר עבודה אסורה, בחודש אפריל 2019 או בסמוך לכך, בכך שבנה תוספת בנייה של סגירת מרפסת בשטח של 4.5 מ"ר, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק התיכנון והבנייה,תשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק").

בהחלטה מיום 3.2.21 , החלטה אחת מתוך שתיים מושא העירעור, דחתה השופטת יעקובוביץ את הטענות המקדמיות על יסוד אלה: אכן מדובר בלמעלה מארבעים מרפסות אשר ניבנו ללא היתר בסביבת מגורי המערער.

מפאת חשיבות הדברים אביאם כלשונם: "אנחנו כופרים באמור בכתב האישום. אנחנו כופרים בכל, אפילו התשריט אינו מדויק. כשהנאשם קנה את המקום כבר היה בנוי שם. הוא עשה שפוץ. הוא בעל הנכס. אני מבקש לחקור את 2 עדי התביעה בקטע של אכיפה בררנית. הגשנו דו"ח והם הגישו תגובה שהייתה פשוט לא נכונה. לכן נעמוד על חקירה מלאה של כולם. אנחנו יודעים בבירור שחלק מהמרפסות ניבנו לפני 5-10 שנים. היה בהם עבודות לפני שנתיים ". סלע המחלוקת איפוא כפי שהוצג ע"י ב"כ המערער הנו בשניים : לא הוא אשר ביצע את סגירת המרפסת, והוא כופר בתקופת היתיישנות של הבנייה במרפסות האחרות אשר נטענה ע"י ב"כ המשיבה ולשם כך הוא מבקש לזמן לחקירה את העדים הרלוואנטיים.

...

ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברק-ארז ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, (12.8.12): "מעבר לכך, במקרים שבהם ימצא בית המשפט שהרשויות נקטו באכיפה בררנית, יש להוסיף ולבחון, מהו הסעד הראוי לתיקון המצב. אין דומה טענת אכיפה בררנית המועלית בהליך פלילי לטענת אכיפה בררנית המועלית בהליך מנהלי. בהקשרו של הליך פלילי, יש להוסיף ולבחון האם האכיפה הבררנית מגיעה עד כדי הדרגה המקימה "הגנה מן הצדק" או שמא, חרף הפגם, התשובה המתאימה היא במישור הענישה.

סוף דבר- אין לי אלא להפנות לפסק דינו של כב' הנשיא שפירא (מחוזי חיפה) בעפ"א 22424-02-23 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' גבאי ואח' (7.5.23).

אשר על כן, אני קובע כדלקמן: הערעור מתקבל.